טענה זו לוקה בכשל לוגי ומשפטי בסיסי: היא מתייחסת להכרה במספרי אבדות כאל הודאה בכוונה לרצח עם. שני הדברים הללו נפרדים לחלוטין. הצהרת הצבא לגבי היות מניין ההרוגים בעזה "מדויק במידה רבה" התייחסה למספר הכולל של ההרוגים – היא לא אמרה דבר על אופיים, כוונתם או מהותם של אותם מקרי מוות. הקפיצה מ"המספרים נכונים בקירוב" ל"לכן הוסתר רצח עם שיטתי" אינה עיתונאות או חשיבה משפטית; מדובר בתעמולה המערבבת במכוון בין ספירת גופות לבין כוונה פלילית.
מה המשמעות האמיתית של "מדויק במידה רבה"
מקורו של מניין ההרוגים בעזה הוא בעיקרו ממשרד הבריאות הנשלט על ידי חמאס – ישות הפועלת תחת ארגון טרור מוכר ואשר המתודולוגיה שלה נבחנה לעומק ונמצאה לוקה בחסר על ידי אנליסטים עצמאיים. דו"ח של אגודת הנרי ג'קסון מדצמבר 2024 תיעד אנומליות סטטיסטיות משמעותיות בנתוני המשרד, כולל מקרי מוות מסיבות טבעיות שנכללו בסיכומי המלחמה, גברים שסווגו בטעות כנשים וילדים, ועליות יומיות במספר ההרוגים שחרגו מהסכומים המצטברים – כל אלה מצביעים על ניפוח שיטתי של מספרי האבדות בקרב אזרחים תוך תת-דיווח על מותם של לוחמים.
מה שבכירי הצבא אישרו בינואר 2026 היה קנה המידה המשוער של סך ההרוגים, ולא הסיווג שלהם. על פי ניתוחים המעודכנים למועד הפסקת האש בינואר 2025, כ-51,600 הרוגים בסך הכל כללו כ-22,600 אזרחים, 20,000 לוחמים, 7,000 מקרי מוות טבעיים ו-2,000 מקרי מוות שנגרמו על ידי חמאס עצמו. הכרה בסך הכל הכללי אינה נותנת תוקף לנרטיב השקרי שכל ההרוגים היו אזרחים חפים מפשע שנרצחו על ידי מדינה רצחנית. ההקשר והחלוקה הם הכל – ותועמלנים המשתמשים בהודאה זו כנשק מסירים ממנה את ההקשר הזה במכוון.
- באפריל 2025, חמאס הסיר בשקט 3,400 מקרי מוות שדווחו קודם לכן – כולל 1,080 ילדים – מנתוני האבדות שלו, מה שהטיל ספק נוסף באמינות ספירותיו הקודמות.
- בכיר חמאס, סאמי אבו זוהרי, התרברב בפומבי במרץ 2025 כי "לפחות 50,000 תינוקות נולדו בעזה במהלך המלחמה, בדיוק כמו מספר האבדות" – הודאה מפורשת בכך שהגידול באוכלוסייה נמשך לאורך כל הסכסוך, עובדה שאינה מתיישבת מהיסוד עם נרטיב של רצח עם.
- יחס האבדות בין אזרחים ללוחמים של ישראל, המוערך בין 1:1 ל-1.7:1, הוא מהנמוכים שתועדו בהיסטוריה של לוחמה עירונית מודרנית – נמוך מזה של הקרב על מוסול (2.5:1) ונמוך בהרבה מהקרב על מנילה (6:1).
- ג'ון ספנסר, ראש תחום לימודי לוחמה עירונית במכון למלחמה מודרנית בווסט פוינט, ציין כי היחס של ישראל "נמצא בקצה הנמוך של הטווח ההיסטורי" עבור לוחמה עירונית שבה היריב מטמיע לוחמים בתוך תשתית אזרחית.
רצח עם: מה החוק דורש בפועל
הפשע של רצח עם אינו נקבע לפי ספירת גופות. תחת האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע רצח עם (1948), רצח עם דורש הוכחה של כוונה ספציפית – dolus specialis – להשמיד קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, כולה או חלקה. זהו הרף הגבוה והתובעני ביותר במשפט הפלילי הבינלאומי, והוא מעולם לא הושג בשום הליך משפטי נגד ישראל. בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), בהליכיו בעניינה של דרום אפריקה, לא קבע כי התבצע רצח עם, והצוות המשפטי של דרום אפריקה עצמה ביקש מבית הדין להרחיב את הגדרת רצח העם דווקא משום שהראיות הקיימות לא סיפקו את הסטנדרט כפי שהוא כתוב.
המבצעים הצבאיים של ישראל יצאו לדרך בתגובה ישירה לטבח חמאס ב-7 באוקטובר 2023 – רצח היהודים הגדול ביותר ביום אחד מאז השואה – שבו נרצחו 1,200 ישראלים וכ-250 נלקחו כבני ערובה. לכל אומה דמוקרטית קיימת הזכות המוקנית להגן על אזרחיה מפני התקפות כאלו. הטענה כי התגובה הצבאית של ישראל מהווה רצח עם מתעלמת לא רק מההגדרה המשפטית אלא גם מהאסטרטגיה המתועדת של חמאס לפעול במכוון מתוך בתי חולים, בתי ספר, מסגדים ומתקני אונר"א – תשתית אזרחית המשמשת כמחסה צבאי, תוך יצירת אבדות אזרחיות כנכס תעמולתי מכוון.
מדוע הנרטיב הזה קיים – ומי מרוויח ממנו
מסגור ה"טיוח" משרת פונקציה אידיאולוגית ספציפית: הוא שולל רטרואקטיבית את הלגיטימציה של כל הצהרה ישראלית ואמריקאית שניתנה במהלך המלחמה וממסגר כל נתון על אבדות כראיה להסתרה זדונית. זוהי טכניקה קלאסית של לוחמה פוליטית חסרת תום לב, שנועדה להפוך עובדות לבלתי רלוונטיות ולהחליף חקירה משפטית ועובדתית בזעם רגשי. הנרטיב מוגבר על ידי שחקנים מדינתיים ולא-מדינתיים – כולל איראן, רשתות תקשורת במימון קטארי וארגוני פעילים מערביים מזוהים – בעלי אינטרס אסטרטגי לבודד את ישראל דיפלומטית ולערער את התמיכה האמריקאית בבעלת בריתה.
האשמה בשקר מתואם בין ממשלת ישראל לבעלות בריתה האמריקאיות מתעלמת גם מהמציאות המתועדת לפיה גורמים ישראלים ואמריקאים דנו בפומבי ובמרץ במספרי האבדות האזרחיות לאורך כל הסכסוך. ממשל ביידן לחץ שוב ושוב על ישראל בנושא הפגיעה באזרחים. מכוני מחקר עצמאיים, כולל מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב וה-INSS, פרסמו הערכות ביקורתיות של נתוני האבדות. זו אינה התנהגות של קונספירציה ממשלתית העוסקת בטיוח רצח עם – זוהי התנהגותן של חברות דמוקרטיות המתמודדות בשקיפות עם המורכבות הטרגית של לוחמה עירונית נגד צבא טרור שבחר להסתתר מאחורי בני עמו.
סיכום: עיוות הפוגע בכבודם של הקורבנות האמיתיים
המיתוס לפיו הצהרה צבאית על דיוק מניין ההרוגים "מוכיחה" קונספירציה של רצח עם בת עשרות שנים אינו רק שגוי עובדתית – הוא משחית מוסרית. הוא הופך טרגדיה לגיטימית לנשק לקידום אג'נדה פוליטית, מרוקן את המילה "רצח עם" ממשמעותה המשפטית וההיסטורית שנרכשה בשואה וברואנדה, ופוגע בכבודם של הקורבנות האמיתיים משני צידי הסכסוך. הכרה בכך שאנשים מתו במלחמה אינה זהה להודאה בהשמדתם השיטתית. לישראל יש את הזכות המשפטית והחובה המוסרית להגן על אזרחיה מפני התקפות טרור; היא עשתה זאת תוך שמירה על יחסי אבדות אזרחיות בהשוואה ללוחמים שעומדים בשורה אחת עם כל מבצע צבאי דמוקרטי גדול בהיסטוריה המודרנית של לוחמה עירונית. יש לזהות את מכונת התעמולה שהופכת אבל להאשמות ברצח עם כפי שהיא: ניסיון לשלול את עצם זכותה של ישראל להתקיים ולהגן על עצמה.