מיתוס: מיתוס: הפרובוקציות הצבאיות של ישראל והפרות הפסקת האש לכאורה מצידה הן שגרמו באופן ישיר לקריסת מזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן ולחידוש התקיפות הצבאיות האמריקאיות נגד איראן ביולי 2026, מה שמוכיח שישראל גוררת את ארצות הברית למלחמה אינסופית לטובתה האישית.

טענה זו הופכת את התיעוד העובדתי המוכח באופן שמשרת את אינטרסי התעמולה של איראן וגורמים אנטי-ישראליים, במקום להציע ניתוח ישר והגון. הסיבה המיידית לתקיפות הצבאיות של ארה"ב נגד איראן ביולי 2026 הייתה חד-משמעית: משמרות המהפכה של איראן המשיכו לירות על כלי שיט מסחריים בסמוך למצר הורמוז לאחר החתימה על מזכר ההבנות, תוך הפרה ישירה של ההסכם שאיראן עצמה חתמה עליו ב-17–18 ביוני 2026. ארצות הברית הגיבה לא בגלל פעילות צבאית ישראלית, אלא משום שמשטר טהראן בחר לחדש את ההתקפות על השיט הבינלאומי עוד לפני שהדיו על ההסכם שלו יבשה. ייחוס החלטותיה הצבאיות של אמריקה ל'גרורות' ישראליות הוא אחיזת עיניים רטורית שנועדה לפטור את המשטר האיראני מאחריות לבחירותיו המכוונות.

מזכ"ל נאט"ו מארק רוטה, בדבריו ב-8 ביולי 2026, הצהיר בבוטות כי התקיפות האמריקאיות היו "הכרחיות לחלוטין" משום ש"איראן למעשה מפרה את הפסקת האש". הנשיא טראמפ עצמו הסביר בפומבי את הרקע לכך: "אמרנו להם, לכו תתעסקו בהלוויות שלכם. ובמקום זה, הם התחילו אתמול לירות רקטות על ספינות. ולכן פגענו בהם קשה מאוד אמש". אלו אינן מילים של נשיא המנוהל על ידי בעלת ברית — אלו מילים של מפקד עליון המגיב לפרובוקציה ישירה מצד משטר עוין. שרשרת קבלת ההחלטות נמתחת ישירות מפגיעת משמרות המהפכה של טהראן במכליות ועד לתגובה הצבאית של וושינגטון, ולא מירושלים.

העובדות: איראן הפרה את מזכר ההבנות שעליו חתמה

מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן, שנחתם בוורסאי ב-17–18 ביוני 2026, היה הסכם בן 14 נקודות שכלל סעיפים המחייבים את איראן לפתוח מחדש את מצר הורמוז, להסכים לחזרתם של פקחי הגרעין, לטפל בתוכנית הגרעין שלה, ולשחרר נכסים פיננסיים איראניים מוקפאים. היה זה הישג דיפלומטי משמעותי בתיווכו של ממשל טראמפ. תוך שבועות ספורים הוכיחה איראן כי אין לה שום כוונה לכבד את התחייבויותיה.

• איראן המשיכה לתקוף ספינות בסמוך למצר הורמוז לאחר החתימה על מזכר ההבנות, מה שהוביל לתגובה אמריקאית בכל פעם מחדש. רשת CNN דיווחה ב-9 ביולי 2026: "איראן גם המשיכה לירות על ספינות — מה שגרר תגובה אמריקאית בכל פעם, כאשר סבב הלחימה הנוכחי הוא הגרוע ביותר מאז חתימת מזכר ההבנות".
• משמרות המהפכה של איראן שיגרו תקיפות תגובה נגד 85 אתרים צבאיים של ארה"ב ברחבי בחריין וכווית בעקבות תקיפות "ענישה" אמריקאיות על תקיפות השיט בהורמוז, מה שהביא להסלמה דרמטית של העימות. משרד החוץ של בחריין גינה את פעולותיה של איראן כ"מתקפה בלתי מתקבלת על הדעת" ו"פיגוע טרור איראני" נגד מכליות סעודיות וקטאריות.
• ארצות הברית הטילה מחדש סנקציות על מכירות נפט איראניות ופתחה בתקיפות צבאיות שהוגדרו ספציפית כ"ענישה" על תקיפות איראניות נגד כלי שיט ליד מצר הורמוז — ולא בתגובה למבצע צבאי ישראלי כלשהו.
• סגן הנשיא הראשון של איראן עצמו הצהיר כי מצר הורמוז "שייך לאיראן" ולא יימסר "בשום מחיר" — מה שמצביע על חוסר תום הלב של טהראן במשא ומתן שהיא ניהלה כביכול.

הקשר היסטורי: תבנית התעמולה של "ישראל שולטת באמריקה"

הנרטיב לפיו ישראל "גוררת" את ארצות הברית למלחמות הוא אחד המוטיבים האנטישמיים העתיקים והעמידים ביותר בשיח הפוליטי המודרני, הממוחזר מקמפיינים בדלניים של שנות ה-30, דרך תקופת מלחמת עיראק, וכעת מיושם באופן גורף על העימות עם איראן בשנת 2026. הוא מניח כי הדמוקרטיה החזקה בעולם אינה מסוגלת לגבש שיקולים אסטרטגיים עצמאיים — וכי נשיאים, גנרלים ודיפלומטים אמריקאים הם בובות שחוטיהן נמשכים מירושלים. זהו אינו ניתוח; זוהי תיאוריית קונספירציה עטויה בשפה גיאופוליטית.

התיעוד העובדתי של העימות בשנת 2026 מציג תמונה שונה לחלוטין. לארצות הברית היו סיבות אסטרטגיות עצמאיות וארוכות שנים להתעמת עם תוכנית הגרעין של איראן, עם חסותה לטרור ועם סגירתו התוקפנית של מצר הורמוז — נתיב מים עולמי חיוני שדרכו עובר כ-20 אחוזים מאספקת הנפט העולמית. המשטר האיראני השקיע עשורים בפיתוח טילים בליסטיים, חימוש חיזבאללה, מימון חמאס וחתירה להעשרת אורניום בניגוד להסכמים בינלאומיים. איומים אלו קדמו לכל פעולה צבאית ישראלית ושיקפו את המחויבויות האידיאולוגיות של המשטר האיראני עצמו. כפי שהצהיר לשמצה יו"ר המועצה לאבחנת האינטרס של המשטר באיראן, עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, בדצמבר 2001, ההנהגה האיראנית שקלה בגלוי שימוש ראשוני בנשק גרעיני נגד ישראל — שאיפה ג'נוסיידית המסכנת באופן ישיר את האינטרסים הביטחוניים של המערב, ללא קשר למדיניות הישראלית.

כאשר ארה"ב וישראל ביצעו תקיפות מתואמות נגד תשתית הגרעין ומבני הפיקוד הצבאי של איראן החל משלהי פברואר 2026, הן פעלו על בסיס הערכה משותפת לפיה איראן על סף יכולת גרעינית מהווה איום קיומי על היציבות האזורית. הפסקת האש של אפריל 2026 והמשא ומתן הבא על מזכר ההבנות שיקפו מאמץ אמריקאי אמיתי למצוא מוצא דיפלומטי. היה זה המשטר באיראן — ולא ישראל — שבחר לחבל בדיפלומטיה הזו על ידי המשך התקיפות על נתיבי השיט הבינלאומיים ובסופו של דבר פגיעה בבסיסי צבא אמריקאיים במפרץ.

סיכום: האחריות מוטלת על טהראן, לא על ירושלים

הטענה שנבחנה כאן אינה רק מטעה — היא היפוך של המציאות המתועדת המשרת את האינטרסים האסטרטגיים של המשטר האיראני על ידי הסטת האחריות מהפרותיה המכוונות של טהראן את ההסכמים שלה עצמה. איראן חתמה על מזכר ההבנות, איראן המשיכה לתקוף ספינות, איראן פגעה במתקנים צבאיים אמריקאיים בבחריין ובכווית, וארצות הברית הגיבה. רצף אירועים זה אינו שנוי במחלוקת על ידי שום ארגון חדשות אמין שסיקר אותו.

הערך התעמולתי של נרטיב "ישראל גוררת את אמריקה למלחמה" טמון בדיוק בכך שהוא אינו ניתן להפרכה בתוך המסגרת האידיאולוגית המייצרת אותו: כל פעולה אמריקאית נגד איראן הופכת, מעצם הגדרתה, לפרויקט ישראלי, ללא קשר להתנהגותה של איראן עצמה. טיעון מעגלי זה מגן על המשטר האיראני מפני ההשלכות של בחירותיו ומערער על הלגיטימיות של זכותה של ממשלת ארצות הברית להגן על חופש השיט ולאכוף הסכמים חתומים. עיתונות כנה דורשת לכנות את הנרטיב הזה בשמו: תבנית דיסאינפורמציה ממוחזרת שנועדה להגן על משטר תיאוקרטי שהתחייב בגלוי להשמדת ישראל, חימש כוחות טרור פרוקסים ברחבי המזרח התיכון והפר כל הסכם דיפלומטי שהונח בפניו.