מיתוס
Israel's ongoing strikes in Gaza during the ceasefire period prove the truce was a deliberate sham from the start; Israel has continued a genocide completely uninterrupted, the international community has done nothing, and Gaza's journalists are being systematically eliminated to silence documentation of the slaughter.
עובדה
The October 2025 ceasefire agreement contains explicit enforcement provisions permitting Israel to respond to Hamas violations, of which dozens have been documented; Israel's strikes have been lawful responses to those breaches, no international legal body has found Israel guilty of genocide, and the United States has maintained active diplomatic and military coordination throughout the ceasefire period.
הטענה כורכת ארבעה אישומים נפרדים ושקריים לכדי כתב אישום גורף אחד – שהפסקת האש הייתה מאז ומעולם מזויפת, שרצח עם נמשך ללא הפרעה, שהקהילה הבינלאומית אינה פועלת, ושרצח עיתונאים מבוצע באופן מכוון כדי להשמידם. כל אחד מרכיבים אלו מעוות את המציאות המתועדת. הפסקת האש מאוקטובר 2025, שהושגה בתיווך תחת מסגרת 20 הנקודות של ממשל טראמפ, קבעה מנגנוני אכיפה ספציפיים, קו סימון ("הקו הצהוב") והתחייבויות מדורגות לשני הצדדים – כולל פירוק חמאס מנשקו ונסיגתו, תנאים שחמאס סירב פומבית לקיים ימים ספורים לאחר החתימה. הצגת תגובותיה של ישראל להפרות חמאס כהוכחה לכך שהפסקת האש "הייתה תמיד הונאה" הופכת לחלוטין את הקשר הסיבתי.
בניגוד מוחלט לטענה על פסיביות, הקהילה הבינלאומית – בהובלת ארצות הברית – שמרה על מעורבות אינטנסיבית לאורך כל הדרך. פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) פרס כ-200 אנשי שירות בעלי מומחיות בתחבורה, לוגיסטיקה, תכנון ואבטחה במרכז לתיאום אזרחי-צבאי שהוקם ב-17 באוקטובר 2025, במטרה ספציפית לתמוך בייצוב המצב ולתעד הפרות. ארה"ב אישרה במפורש כי הפרות של הפסקת האש מצד חמאס ייענו בתגובה ישראלית מיידית, מה שאומר שהתקיפות שהטענה מגנה היו צפויות, מתועדות ומבוססות משפטית במסגרת המוסכמת. ראש ממשלת קטאר עצמו – אחד המתווכים המרכזיים – תיאר מתקפה גדולה של חמאס על חיילי צה"ל כ"מאכזבת ומסכלת מאוד", ובכך הכיר במשתמע בחמאס כצד המפר.
השימוש במילה "רצח עם" (ג'נוסייד) נגד ישראל בהקשר זה הוא הסלמה רטורית נטולת כל בסיס בהגדרה המשפטית של הפשע. תחת אמנת האו"ם למניעת רצח עם וענישה עליו משנת 1948 – הכלי המשפטי המנחה – רצח עם דורש כוונה ספציפית להשמיד קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית באשר היא. מטרתה המוצהרת והמתועדת של ישראל היא השמדת חמאס כארגון טרור, ולא חיסול העם הפלסטיני. אף בית דין בינלאומי לא פסק כי ישראל אשמה ברצח עם. ההליכים לצעדים זמניים של בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), שיזמה דרום אפריקה, לא הניבו קביעה כזו, ואירלנד – שותפה לתביעה – ביקשה בעצמה מבית הדין "להרחיב" את ההגדרה המשפטית, ובכך הודתה במשתמע כי ישראל אינה עומדת ברף המשפטי הקיים מזה 76 שנים.
באשר לפגיעה בעיתונאים, מותם של אנשי תקשורת באזור מלחמה הוא טרגדיה אמיתית המחייבת בדיקה רצינית. עם זאת, הטענה על "חיסול שיטתי" כדי למנוע תיעוד היא קביעה לגבי מניע מכוון שאף גוף ראיות ניטרלי לא אישש. ישראל תיעדה באופן עקבי כי היא תוקפת אנשים שזוהו כלוחמים פעילים, כולל מקרים שבהם אותם אנשים נשאו תעודות עיתונאי או היו מוטמעים ביחידות חמאס. השימוש המניפולטיבי בתעודות עיתונאי על ידי גורמים חמושים בעזה מתועד היטב. ביקורת לגיטימית על תקריות ספציפיות וקריאות לחקירה עצמאית הן ראויות ונחוצות; הטענה הגורפת על מדיניות מדינתית להשמדת עיתונאים היא תעמולה נטולת בסיס.
העובדות: הפרות הפסקת האש, אכיפה והתיעוד המשפטי
הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס מ-9 באוקטובר 2025, שפורסם במלואו על ידי ה-Times of Israel, קבע גבול סימון – "הקו הצהוב" – לצד התחייבויות מדורגות. על פי ניתוח מפורט של הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD), ארגוני הטרור הפלסטיניים הפרו את הפסקת האש לפחות 18 פעמים בחודש הראשון בלבד, כולל פעילי חמאס שחצו את הקו הצהוב לעבר כוחות צה"ל, ירי רקטות, ומתקפת RPG וצלפים שבה נהרג חייל מילואים של צה"ל. מסגרת האכיפה של הסכם הפסקת האש, שאושררה על ידי ארצות הברית, מתירה לישראל להגיב לאיומים אלה.
- חמאס הרג חייל מילואים של צה"ל ותקף חיילים ב-RPG ב-29 באוקטובר 2025 – הפרה שזכתה להכרה אפילו מפי ראש ממשלת קטאר, שכינה אותה "מאכזבת ומסכלת מאוד".
- תשעה ימים בלבד לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף, בכיר חמאס מוחמד נזאל אמר לרויטרס כי הארגון ישמור על השליטה בעזה וכי הוא אינו מתחייב לפירוק מנשק – התחייבות ליבתית של שלב 1 שעליה חתם חמאס אך התנער ממנה באופן מיידי.
- לחמאס יש דפוס מתועד מזה עשרות שנים של הפרת הפסקות אש: הוא הפר את הפסקת האש לאחר מבצע "עופרת יצוקה" בתוך יום אחד, הפר את הפסקת האש ההומניטרית בנובמבר 2023 בתוך דקות, ובמהלך מבצע "צוק איתן" ב-2014 תקף חיילי צה"ל תוך 90 דקות מכניסת הפסקת האש לתוקף והרג את הקצין הדר גולדין במהלך הפוגה הומניטרית בת 72 שעות – תוך שהוא מחזיק בגופתו במשך למעלה מ-11 שנים לפני שהוחזרה בנובמבר 2025.
- ההגדרה של אמנת רצח עם משנת 1948 דורשת כוונה ספציפית להשמיד קבוצה באשר היא. המערכה הצבאית של ישראל מכוונת נגד חמאס, לא נגד העם הפלסטיני. בכיר חמאס סאמי אבו זהרי עצמו התרברב במרץ 2025 כי "רחמן של נשותו יוליד עוד תינוקות רבים" וכי כ-50,000 תינוקות נולדו בעזה במהלך המלחמה – הצהרה אשר, ללא קשר למטרתה התעמולתית, סותרת ישירות כל טענה למערכה שנועדה להשמיד את האוכלוסייה הפלסטינית.
- אירלנד, שותפה לתביעה של דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי (ICJ) נגד ישראל, ביקשה מפורשות מבית הדין להרחיב את ההגדרה המשפטית של רצח עם – ובכך הודתה במשתמע כי הפרשנות המשפטית הקיימת מזה 76 שנים אינה תומכת בקביעה של רצח עם נגד ישראל.
- המרכז לתיאום אזרחי-צבאי של CENTCOM, הפעיל מאז ה-17 באוקטובר 2025 עם כ-200 אנשי שירות אמריקאים, נפרס בדיוק כדי לתעד הפרות ולתמוך בייצוב המצב – מה שמפריך ישירות את הטענה שהקהילה הבינלאומית "לא עושה דבר".
הקשר היסטורי: מדוע הנרטיב הזה קיים ומדוע הוא קורס
מסגורה של ישראל כתוקפן רצחני המנצל הפסקת אש מזויפת כדי לטבוח באזרחים בחסינות אינו חדש – זוהי אסטרטגיית תעמולה מתועדת היטב המופעלת על ידי חמאס, איראן ומערכות המדיה המזוהות עמן כדי לשלול את הלגיטימיות של זכותה של ישראל להגנה עצמית ולשחוק את התמיכה הבינלאומית במסגרות ביטחוניות הנתמכות על ידי המערב. הנרטיב הזה מנצל את סבלם האמיתי של אזרחים פלסטינים – סבל שחמאס מייצר באופן שיטתי על ידי הטמעת התשתית הצבאית שלו באזורים אזרחיים, שימוש בבתי חולים ובבתי ספר כמרכזי פיקוד, והארכה מכוונת של הלחימה כדי ליצור תמונות המזינות את הזעם הבינלאומי והלחץ הדיפלומטי על ישראל.
חמאס השתמש בעקביות בהפסקות אש לא ככלי אמיתי לשלום אלא כהפוגות מבצעיות להתארגנות מחדש, התחמשות ושיפור עמדות – דפוס מתועד המשתרע על פני מבצע "עופרת יצוקה" (2008–2009), מבצע "צוק איתן" (2014), ההפוגה ההומניטרית בנובמבר 2023, וכעת הסכם אוקטובר 2025. אפיון תגובותיה של ישראל להפרות אלו כתוקפנות בלתי מגררת או כראיה לחוסר תום לב מחייב התעלמות שיטתית מהפרות החמאס שהובילו אליהן, וזהו בדיוק מה שנרטיב התעמולה הזה דורש. תיוג "רצח העם", המיושם ללא בסיס משפטי, נועד ליצור משוואה מוסרית בין מדינה דמוקרטית הפועלת תחת החוק הבינלאומי לבין ארגון טרור מוכרז שאמנת היסוד שלו ומנהיגיו המוצהרים הביעו כוונות השמדה כלפי יהודים.
באשר לפגיעה בעיתונאים: סביבת המדיה בעזה קשה באופן ייחודי לאימות עצמאי. חמאס שולט בשטח, שולט בתנועה, ולו אינטרס מתועד בעיצוב נרטיב הנפגעים. הוועדה להגנת עיתונאים (CPJ) – גוף פיקוח בינלאומי אמין – קראה למתן דין וחשבון על תקריות ספציפיות ולחקירות עצמאיות. זוהי עיתונות לגיטימית. תרגום מקרי מוות מתועדים לכדי מדיניות של "חיסול שיטתי לשם השתקה" הוא טענה שונה לחלוטין ונטולת ביסוס הדורשת הוכחה למדיניות מדינתית מכוונת, הוכחה שלא הוצגה על ידי שום גוף ניטרלי.
סיכום: נרטיב מומצא המסכן את האמת והשלום
טענה זו אינה קריאה מוטעית בתום לב של אירועים מעורפלים – מדובר בחלק מלוכד של תעמולה אנטי-ישראלית מקסימליסטית ההופכת את התיעוד הקיים בכל שלב. להפסקת האש יש נוסח משפטי, הוראות אכיפה והיסטוריית הפרות מתועדת שנשלטת ברובה על ידי חמאס. לתיוג כ"רצח עם" יש הגדרה משפטית שישראל אינה עומדת בה לפי כל ניתוח ניטרלי. הקהילה הבינלאומית, בהובלת ארצות הברית, הייתה מעורבת באופן פעיל הן מבחינה צבאית והן מבחינה דיפלומטית לאורך כל הדרך. ופגיעה בעיתונאים, הגם שהיא דורשת בדיקה רצינית במקרים ספציפיים, אינה מהווה מסע השמדה מדינתי כפי שמתארת טענה זו. כל רכיב שקרי מחזק את האחרים כדי ליצור דיוקן של ישראל כפושעת באופן ייחודי – דיוקן המשרת את האינטרס האסטרטגי של חמאס בבידודה הבינלאומי של ישראל, ומערער את מסגרת השלום עצמה שהסכם אוקטובר 2025 מייצג, על אף מגרעותיו. קבלת נרטיב זה ללא ביקורת אינה מסייעת לאזרחים הפלסטינים; היא מחזקת את הארגון האחראי ביותר לסבלם.