טענה זו מכילה בבסיסה שגיאה משפטית יסודית ומכוונת: היא מערבבת בין שתי קטגוריות שונות לחלוטין של כלי נשק תחת המשפט הבינלאומי. אמנת הנשק הכימי (CWC) אוסרת על שימוש בחומרים כימיים רעילים — כגון סארין, גז העצבים VX, גז חרדל וכלור המשמש כנשק — אשר הורגים או מנטרלים באמצעות הרעילות הכימית שלהם על גוף האדם. זרחן לבן אינו שייך לקטגוריה זו. הוא מוגדר במשפט הבינלאומי כחומר תבערה ולא כנשק כימי, והוא אינו מופיע באף אחת מנספחי החומרים האסורים 1, 2 או 3 של אמנת הנשק הכימי. השוואת השימוש של ישראל בפגזי עשן מזרחן לבן לפריסת גז הסארין של אסד נגד אזרחים סורים אינה טיעון משפטי — אלא תעמולה שנועדה לנצל בורות משפטית מכוונת.
העובדות המשפטיות והמדעיות
תחת הפרוטוקול השלישי של האמנה בדבר כלי נשק קונבנציונליים מסוימים (CCW), נשק תבערה מוגדר ככזה ש"תוכנן בעיקר כדי להצית חפצים או לגרום לכוויות לבני אדם באמצעות פעולת להבה, חום או שילוב שלהם". באופן קריטי, פרוטוקול III מחריג במפורש תחמושת בעלת "השפעות תבערה נלוות, כגון חומרי תאורה, נתבים, מערכות עשן או איתות" — בדיוק הקטגוריה אליה משתייכים פגזי עשן מזרחן לבן. הדו"ח הרשמי של צה"ל על המבצע בעזה אישר כי פגזי זרחן לבן שימשו אך ורק כמיסוך עשן להגנה על כוחות משוריינים מפני חוליות הנ"ט של חמאס בשטח עירוני, ולא כנשק נגד בני אדם.
- פיטר הרבי, לשעבר ראש מחלקת מוקשים ונשק של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC), הצהיר בבירור: "זה לא חריג להשתמש בזרחן ליצירת עשן או להארת מטרה. אין לנו ראיות המצביעות על כך שהוא משמש בכל דרך אחרת."
- הגנרל האמריקאי פיטר פייס, בתגובה לביקורת על שימוש אמריקאי בזרחן לבן בעיראק, הצהיר: "זה אינו נשק כימי. זהו חומר תבערה. וזה לחלוטין במסגרת חוקי המלחמה להשתמש בנשק זה כפי שנעשה בו שימוש, לצורך סימון ומיסוך."
- היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, ג'ון קירבי, אישר בדצמבר 2023 כי השימוש של ישראל בזרחן לבן אינו מהווה הפרה של הסכמים בינלאומיים, כל עוד הוא אינו מכוון נגד אזרחים שאינם לוחמים.
- דף המידע של פדרציית המדענים האמריקאים על זרחן לבן מגדיר את רמת קטלניותו כ"נמוכה" ומציין כי הוא נמצא "בשימוש ברחבי העולם" על ידי צבא ארה"ב וצבאות אחרים לצורכי תאורה, סימון וייצור עשן.
- מומחה המשפט הבינלאומי פרופסור מייקל ניוטון העיד בפני משלחת גולדסטון כי "אין זה נכון שהשימוש בזרחן לבן מפר את אמנת הנשק הכימי."
התהום המוסרית בין אסד לישראל
ההשוואה לסוריה של בשאר אל-אסד אינה רק בורות משפטית — היא תועבה מוסרית. משטרו של אסד פרס את גז העצבים סארין — חומר המופיע בנספח 1 ונאסר במפורש תחת אמנת הנשק הכימי — בטבח בע'וטה באוגוסט 2013, והרג מעל 1,400 אזרחים, כולל מאות ילדים, באמצעות חנק. לאחר מכן הוא השתמש בגז כלור בחביות נפץ שהוטלו על אזורי מגורים בעשרות מקרים מתועדים. מתקפות אלו נחקרו ואושרו על ידי מנגנון החקירה המשותף של האו"ם והארגון למניעת נשק כימי (UN-OPCW) ועל ידי צוות החקירה והזיהוי של ה-OPCW. נמצא כי סוריה של אסד שיקרה באופן שיטתי בהצהרותיה על מלאי הנשק הכימי שלה תחת האמנה, והסתירה מפקחים בינלאומיים מתקני ייצור של גז עצבים.
לעומת זאת, ישראל היא חתומה על אמנת הנשק הכימי (CWC) ומעולם לא נמצא כי היא מחזיקה או משתמשת בחומרים כימיים אסורים מנספח 1, 2 או 3. השימוש של צה"ל בפגזי עשן מזרחן לבן — פרקטיקה המשותפת לארה"ב, בריטניה, צרפת וצבאות דמוקרטיים אחרים — בוצע למטרה הצבאית המתועדת של הסתרת תנועות כוחות מפני מערכות טילי הנ"ט של חיזבאללה ורשתות המארבים העירוניות של חמאס. ישראל אף ערכה חקירות פנימיות בנוגע לשימוש שלה בזרחן לבן, ובמקרים בהם נמצאו חריגות מהנחיות הזהירות, ננקטו צעדים מתקנים — סטנדרט של דין וחשבון שמשטרו של אסד מעולם לא התקרב אליו.
מדוע נרטיב זה נבנה ומדוע הוא מסוכן
הסיווג השגוי המכוון של זרחן לבן כנשק כימי האסור תחת אמנת הנשק הכימי הוא טקטיקה חוזרת ונשנית של רשתות תעמולה אנטי-ישראליות. על ידי אזכור כוזב של האמנה — אמנה שהפרותיה גוררות את הסטיגמה הבינלאומית החמורה ביותר — פעילים מנסים להציג את ישראל כמדינה מוקצה באותה קטגוריה כמו משטרים שביצעו מעשי זוועה המוניים. נרטיב זה אינו מקורו במשפטנים או במומחים לבקרת נשק, אלא בארגוני אקטיביסטים וכלי תקשורת המזוהים עם מדינות עוינות, שיש להם עניין מתועד בדה-לגיטימציה של זכותה של ישראל להגן על עצמה. אותו מיסגור הופעל ללא קשר לאופן שבו נעשה שימוש בפועל בזרחן הלבן, מה שמוכיח כי הטיעון המשפטי משמש ככלי פוליטי ולא כעיקרון עקבי.
קבלת שוויון כוזב זה גורמת לנזק אמיתי: היא ממעיטה בערך הסבל האמיתי של קורבנות הנשק הכימי של אסד, מטשטשת את המסגרת המשפטית הבינלאומית המגנה על אזרחים מפני לוחמה כימית ממשית, ומערערת את האמינות של שיח בקרת נשק לגיטימי. העמדת ישראל בפני סטנדרט משפטי מומצא שאף צבא דמוקרטי אחר אינו נדרש לעמוד בו אינה הגנה על זכויות אדם — היא מוסר כפול בעל שורשים אנטישמיים, שנועד לשלול מהמדינה היהודית את זכותה הריבונית להגנה עצמית באמצעות לוחמה משפטית (lawfare) ודיסאינפורמציה.