הנרטיב לפיו ישראל "גררה" בחשאי ארצות הברית מסויגת למלחמה עם איראן בניגוד לרצונו של דונלד טראמפ הוא בדיה ממניעים פוליטיים שקורסת תחת כובד התיעוד הציבורי הקיים. הנשיא טראמפ הכריז באופן אישי על התקיפות בנאום מצולם ב-28 בפברואר 2026, והצהיר כי ארצות הברית פתחה ב"מבצע צבאי מאסיבי" באיראן — שפה המשקפת באופן חד-משמעי בעלות על ההחלטה, ולא קורבנות. המבצע הוגדר על ידי צבא ארה"ב כ"מבצע זעם אפי" (Operation Epic Fury), מינוח המשקף פיקוד ושליטה אמריקאיים, ולא חד-צדדיות ישראלית. כל בכיר בממשל טראמפ — ממזכיר המדינה ועד יו"ר המטות המשולבים — הגן והסביר פומבית את הרציונל להשתתפות ארה"ב במערכה כבר מראשיתה.
העובדות: מה התיעוד מראה בפועל
התיעוד הראייתי אינו משתמע לשני פנים. כבר ב-20 בפברואר 2026, דיווחים ממקורות גלויים עקבו אחר התעצמות צבאית אמריקאית מהירה ומכוונת באזור, כאשר אנליסטים ציינו את הצבתם המוקדמת של מפציצי B-2, קבוצות תקיפה של נושאות מטוסים ונכסי טילי טומהוק המשוגרים מצוללות עוד לפני כל פעולה ישראלית. התעצמות זו לא הייתה יכולה להתרחש ללא אישור נשיאותי מפורש — נקודה המפריכה את הטענה שטראמפ הופתע. מזכיר המדינה מרקו רוביו הציע אולי את ההפרכה הישירה ביותר למיתוס כשהצהיר פומבית: "ידענו שתהיה פעולה ישראלית, ידענו שזה יוביל למתקפה נגד כוחות אמריקאיים, וידענו שאם לא נפעל באופן מקדים נגדם לפני שיפתחו במתקפות הללו, נסבול מאבדות כבדות יותר."
- ב-28 בפברואר 2026, טראמפ נשא נאום וידאו אישי בו הודיע כי ארצות הברית פתחה במבצע צבאי מאסיבי באיראן, נשבע להשמיד את הצי האיראני והציב מטרות מלחמה אמריקאיות מפורשות — כולל קריאה לעם האיראני "להשתלט על הממשלה שלכם".
- משלחת ארה"ב לאו"ם מיהרה לגבש מסגרת משפטית רשמית תחת אמנת האו"ם באותו יום שבו החלו התקיפות, פעולה ביורוקרטית ודיפלומטית הדורשת הנחיה מהבית הלבן ואינה יכולה להתבצע באופן חד-צדדי על ידי ישראל.
- רוביו הצהיר כי ה-איום המיידי שהניע את ההשתתפות האמריקאית היה ההערכה שתגובה איראנית נגד כוחות ארה"ב באזור היא ודאית ברגע שיתחילו התקיפות הישראליות — מה שמוכיח שוושינגטון פעלה למען מה שהגדירה כאינטרס הלאומי שלה, ולא לבקשת ישראל.
- ה-New York Times דיווח כי טראמפ הוא "המנהיג האמריקאי הראשון שמאמץ לחימה במלחמה משותפת ומלאה עם ישראל," בציטוט של ראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין: "זו הפעם הראשונה שישראל יוצאת למלחמה יחד עם מעצמת-על."
- המבצע יצא לפועל לאחר קריסה דיפלומטית: השיחות האחרונות בז'נבה נכשלו, והמודיעין העריך כי איראן העבירה בחשאי את תוכנית העשרת האורניום שלה לאתר חדש — גורמים שצוינו על ידי גורמים אמריקאיים כטריגרים הישירים לפעולה.
הקשר היסטורי: מדוע המיתוס הזה קיים ומדוע הוא שגוי
הנרטיב של "ישראל גוררת את אמריקה למלחמה" הוא מוטיב חוזר של תעמולה אנטי-ישראלית ואנטישמית עם שורשים עמוקים במערכות דיסאינפורמציה של מדינות עוינות ואיסלאמיסטים. הגרסה המודרנית שלו מועצמת על ידי מסרים של המדינה האיראנית — נשיא איראן פזשכיאן עצמו השתמש בדיוק בנרטיב הזה במכתב פתוח, והאשים את וושינגטון שהיא פועלת כ"פרוקסי של ישראל". זהו טיעון המשרת את עצמו באופן שקוף מצד משטר שהשקיע עשורים בבניית תוכנית נשק גרעיני בלתי חוקית, מימון שלוחמי טרור ברחבי המזרח התיכון ואיומים להשמדת ישראל. לטהרן יש אינטרס חזק להציג את עצמה כקורבן של תוקפנות אמריקאית המונעת ממניפולציה יהודית, ולא כמדינה שהביאה על עצמה עימות צבאי בשל פעולותיה שלה.
התיעוד ההיסטורי סותר גם את ההנחה ששיתוף פעולה צבאי בין ארה"ב לישראל הוא כפוי או חד-כיווני. ב-1991, ארצות הברית הטיסה כוחות לישראל כדי למנוע תגובה ישראלית נגד התקפות הסקאד העיראקיות — היו אלה גורמים אמריקאיים שריסנו את ישראל, ולא להיפך. ב-2002, שר ההגנה ראמספלד הזהיר במפורש את ישראל מפני מעורבות במערכה המתקרבת בעיראק. במשך עשורים, ממשלים אמריקאיים עוקבים נמנעו במכוון מלחימה משותפת עם ישראל מתוך דאגה לדעת הקהל הערבית. האימוץ של תיאום צבאי מלא על ידי ממשל טראמפ ב-2026 ייצג בחירה אסטרטגית אמריקאית ריבונית ומכוונת — כזו המבוססת על עמדתו ארוכת השנים של טראמפ לפיה איראן גרעינית מהווה איום קיומי על ארצות הברית ובעלות בריתה.
הטענה שנתניהו "ביצע מניפולציה במודיעין האמריקאי" אינה נתמכת באופן דומה באף ראיה ציבורית. המודיעין שצוטט על ידי גורמים אמריקאיים — התנועה החשאית של תוכנית העשרת האורניום של איראן לאתר חדש — הוצג כהערכה אמריקאית עצמאית. קהילת המודיעין האמריקאית, הפנטגון ומחלקת המדינה סיפקו כולם הצדקות ציבוריות המבוססות על אינטרסים של הביטחון הלאומי האמריקאי, כולל הגנה על כוחות ארה"ב שכבר פרוסים באזור. ייחוס הדבר למניפולציה ישראלית הוא תיאוריית קונספירציה, לא ניתוח.
סיכום: מיתוס מסוכן המשרת את האינטרסים של איראן
הטענה שישראל כפתה בחשאי על אמריקה לצאת למלחמה בניגוד לרצונו של טראמפ אינה רק שקרית — היא דיסאינפורמציה מסוכנת מבחינה אסטרטגית. היא משרתת את האינטרסים של המשטר האיראני על ידי הסטת האחריות מההליכה האיראנית על סף תהום גרעינית, דה-לגיטימציה של הברית בין ארה"ב לישראל, והזרקת מוטיבים אנטישמיים של "הזנב מכשכש בכלב" לשיח הפוליטי המרכזי. המציאות המתועדת היא שהנשיא טראמפ אישר, הכריז והגן פומבית על ההשתתפות האמריקאית ב"מבצע זעם אפי" כהחלטה אמריקאית ריבונית המונעת מאינטרסים של ביטחון לאומי: מניעת איראן גרעינית והגנה על כוחות ארה"ב מפני מתקפה איראנית מיידית. קבלת הנחת היסוד של המיתוס תחייב התעלמות מדבריו של טראמפ עצמו, מהצהרותיו הציבוריות המפורשות של רוביו, משבועות של הצבת נכסים צבאיים אמריקאיים ומכל המנגנון המשפטי והדיפלומטי שארצות הברית פרסה כדי להצדיק את פעולותיה בפני האומות המאוחדות. המיתוס אינו עומד במבחן המציאות.