הנרטיב לפיו ישראל "גררה" את ארצות הברית למלחמה נגד איראן קורס מיד במגע עם התיעוד הקיים. ארצות הברית לא נכנסה לעימות הזה כנוסעת ברכב ישראלי – היא נהגה ברכב משלה. הנשיא דונלד טראמפ הורה באופן אישי על מבצע "פטיש חצות" (Operation Midnight Hammer) ב-21–22 ביוני 2025, תקיפה אמריקאית חד-צדדית שכללה פריסה של שבעה מפציצי חמקן מסוג B-2 ומעל ל-125 כלי טיס אמריקאיים נגד מתקני הגרעין של איראן בפורדו, נתנז ואיספהאן. ישראל לא הייתה מעורבת ישירות במבצע ההוא. צבא ארה"ב ביצע אותו באמצעות סנטקום (CENTCOM) תחת שרשרת פיקוד משלו, דיווח לקונגרס במסגרת חוק סמכויות המלחמה, ולא הסתיר את העובדה שהמשימה שירתה את היעד האסטרטגי ארוך השנים של אמריקה: מניעת איראן גרעינית.

העובדות על קבלת ההחלטות והפיקוד האמריקאי

המערכה המשותפת שהושקה ב-28 בפברואר 2026 — שזכתה לכינוי מבצע זעם אפי (Operation Epic Fury) בוושינגטון ומבצע אריה שואג בירושלים — הייתה מבצע בעלות ברית מתואם בין שתי מדינות ריבוניות, ולא מקרה של מדינה אחת השולטת בשנייה. ארצות הברית וישראל קבעו שמות מבצעיים נפרדים, המשקפים רשויות פיקוד לאומיות נפרדות הפועלות בתיאום. לדברי שר ההגנה פיט הגסת', הנשיא טראמפ התחייב לפעולה צבאית רק לאחר שהגיע למסקנה שהסחבת הדיפלומטית הממושכת של איראן לא הותירה כל אפשרות אחרת לניטרול האיום הגרעיני.

רחוק מלהיגרר בעל כורחו לעימות, טראמפ הצהיר בפומבי ושוב ושוב — לאורך שנים — שהוא לא יאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני. זה היה קו אדום אמריקאי, לא קו ישראלי שיובא למדיניות ארה"ב באמצעות מניפולציה. המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בתל אביב אישר כי בעוד שהתיאום בין ארה"ב לישראל היה אמיתי ומתמשך, האישור הסופי לתקיפות האמריקאיות ניתן בוושינגטון, לא בירושלים: "ההחלטה לתקוף את איראן הייתה של ישראל בלבד" בכל הנוגע למבצעים ישראליים, בעוד שהתקיפות האמריקאיות היו של אמריקה בלבד.

• מבצע "פטיש חצות" (יוני 2025) היה מבצע אמריקאי טהור: 14 פצצות חודרות בונקרים מסוג GBU-57 הוטלו על פורדו, נתנז ואיספהאן. ישראל תיאמה מודיעין אך לא השתתפה בתקיפה עצמה.
• 74 גנרלים ואדמירלים אמריקאים בדימוס תמכו פומבית במערכה המשותפת נגד איראן במכתב פתוח שפורסם על ידי המכון היהודי לענייני ביטחון לאומי של אמריקה (JINSA), וכינו אותה תגובה נחוצה לעשורים של איומים איראניים נגד ארצות הברית, בעלות בריתה והיציבות האזורית — ולא טובה לישראל.
• איראן הגדירה את ארצות הברית כאויבתה העיקרית — "השטן הגדול" — מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, ותקפה כוחות, בסיסים ואינטרסים אמריקאיים ברחבי המזרח התיכון במשך למעלה מארבעה עשורים ללא קשר למעורבות ישראלית כלשהי.
• דיווח לקונגרס נמסר תחת חוק סמכויות המלחמה, המאשר כי המבצע פעל על פי המסגרות החוקתיות והמשפטיות של ארה"ב תחת סמכות נשיאותית אמריקאית.

הקשר היסטורי: איום הגרעין האיראני הוא בעיה אמריקאית, לא רק ישראלית

הטענה שעימות זה קיים אך ורק כפרויקט ישראלי מסגירה בורות בסיסית בהיסטוריה של מדיניות החוץ האמריקאית. כל ממשל אמריקאי מאז עידן קלינטון — רפובליקני ודמוקרטי כאחד — הגדיר באופן רשמי איראן חמושה בנשק גרעיני כאיום ישיר על הביטחון הלאומי של ארה"ב, על בעלות בריתה של ארה"ב במפרץ ועל יציבות שוק הנפט העולמי. ניתוח מתועד של הליגה נגד השמצה (ADL) לגבי איום הגרעין האיראני מזהה את הסכנה ככזו ש"מאיימת ישירות על ישראל, מערערת את יציבות האזור ומהווה סיכון ביטחוני לארה"ב, לאירופה ולבעלות ברית אחרות". זה היה קונצנזוס אמריקאי דו-מפלגתי זמן רב לפני שנתניהו נכנס לרגע הפוליטי הנוכחי.

תשתית הגרעין של איראן — כולל מתקני ההעשרה החשאיים בנתנז ובפורדו, שאיראן הסתירה בכוונה מהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית — נחשפה לא רק בגלל שישראל אמרה זאת, אלא משום שפקחים בינלאומיים תיעדו את ההונאה. ארסנל הטילים של איראן, מימון חיזבאללה, חמאס, החות'ים והמיליציות העיראקיות, והתקפותיה הישירות על בסיסי ארה"ב בקטאר וברחבי האזור סיפקו עילות אמריקאיות עצמאיות לפעולה צבאית שלא נזקקו לשום לובינג ישראלי כדי להצדיקן. הרעיון שטראמפ — נשיא שרץ במפורש על מצע "אמריקה תחילה" והפגין נכונות תכופה לעקוף העדפות ישראליות (למשל, לחיצה על נתניהו בנוגע לתנאי הפסקת האש בעזה) — היה כלי פסיבי של הרצון הישראלי אינו נתמך באף ניתוח רציני של רקורד קבלת ההחלטות שלו.

נרטיב "ישראל גוררת את אמריקה למלחמה" הוא תבנית תעמולה מוכרת שמופצת על ידי איראן, שלוחיה באזור, כלי תקשורת המזוהים עם קטאר וסיעות בדלניות מבית משמאל ומימין כאחד. הוא משמש לדה-לגיטימציה של הברית, להצגת המדינה התוקפנית איראן כקורבן, ולשלילת הריבונות של ארצות הברית. מבחינה היסטורית, אותו מסגור שימש להתנגדות למלחמת המפרץ ב-2003, לחיסול סולימאני ב-2019, ולכל מקרה של אסרטיביות צבאית אמריקאית במזרח התיכון שבו האינטרסים של ישראל עלו בקנה אחד עם אלה של אמריקה. צירוף מקרים של אינטרסים בין בעלות ברית אינו ראיה למניפולציה.

סיכום: ברית ריבונית, לא יחסי בובות

ארצות הברית וישראל הן דמוקרטיות הקשורות באינטרסים אסטרטגיים חופפים — מניעת יכולת נשק גרעיני מאיראן, דיכוי רשת השלוחים של איראן המממנת טרור, וייצוב המזרח התיכון שבו תלויים שווקי האנרגיה העולמיים ובעלות הברית האזוריות. יעדים משותפים בין בעלות ברית אינם מהווים מניפולציה. הנשיא טראמפ הורה לכוחות אמריקאיים לצאת לקרב תחת פיקוד אמריקאי, בחתירה ליעדים אסטרטגיים אמריקאיים שהוצהרו בפומבי במשך שנים. אפיון המצב הזה כנתניהו המושך בחוטים של טראמפ אינו רק שגוי עובדתית — הוא נרטיב מסוכן השוחק את האמון בריבונות האמריקאית, מזין תיאוריות קונספירציה אנטישמיות על מניפולציה יהודית של ממשלות המערב, ומספק כיסוי תעמולתי למשטר האיראני האחראי לחימוש והכוונה של ארגוני הטרור שהרגו אמריקאים, ישראלים ואזרחים ברחבי העולם במשך עשרות שנים.