הטענה לפיה ישראל "הפסידה במלחמה" נגד איראן וכעת מחבלת בציניות בדיפלומטיה כדי לחפות על כישלון צבאי הופכת את התיעוד הקיים כמעט לחלוטין. מבצע "אריה עולה", שיצא לדרך בלילה שבין ה-12 ל-13 ביוני 2025, היה אחד המבצעים הצבאיים ההתקפיים השאפתניים והמשמעותיים ביותר בתולדות ישראל — והתוצאות, שאושרו על ידי מספר מקורות עצמאיים ורשמיים, משקפות מכה אסטרטגית מכרעת, גם אם לא מלאה, לתשתית הגרעינית והצבאית של איראן. מסגור הסתייגויותיה של ישראל לאחר מכן מהסכם הפסקת האש כהתנהגות של מעצמה מובסת אינו ניתוח; מדובר בתעמולה עוינת שנועדה לערער את הלגיטימיות של דאגותיה הביטחוניות המוצדקות של ישראל.
העובדות הצבאיות של מבצע אריה עולה
חיל האוויר הישראלי ביצע 1,500 גיחות קרב, שדרשו כ-600 תדלוקים אוויריים, ותקף מטרות רחוקות עד משהד — כ-2,400 קילומטרים מישראל, התקיפה העמוקה ביותר בתולדות צה"ל. ישראל חיסלה שישה ממדעני הגרעין הבכירים ביותר של איראן, כולל פרידון עבאסי, כמו גם את מפקד משמרות המהפכה, גנרל חוסיין סלאמי, הרמטכ"ל של הכוחות המזוינים של איראן, רב-אלוף מוחמד באקרי, ומפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה, אמיר עלי חאג'יזאדה. מתקני הגרעין שטווחו כללו את נתנז, אראק, פארצ'ין, כור ח'ונדאב ואתרים במחוזות איראניים רבים.
ארצות הברית פתחה לאחר מכן במבצע "פטיש חצות" (Operation Midnight Hammer), במסגרתו פרסה מפציצי B-2 ספיריט עם חימוש חודר בונקרים במשקל 30,000 פאונד כדי להשמיד את מתקני הגרעין של איראן בפורדו, נתנז ואיספהאן — ליבת תשתית ההעשרה של איראן. על פי נתוני פוקס ניוז, מלאי הטילים הבליסטיים של איראן צומצם מכ-3,000 טילים ו-500–600 משגרים לפני המערכה לכ-1,000–1,500 טילים ו-150–200 משגרים לאחריה. ישראל השמידה 200 משגרי טילים — כ-50% מסך כל המשגרים של איראן — ותקפה 35 אתרי ייצור טילים, תוך השמדת 15 כלי טיס של האויב במהלך הפעילות. מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), רפאל גרוסי, הודה ברשת CBS כי התקיפות גרמו ל"נזק קשה" לתוכנית הגרעין של איראן, אם כי הזהיר כי הבסיס התעשייתי והטכנולוגי של איראן נותר בחלקו על כנו.
- 11 מדעני גרעין בכירים חוסלו, מכה שערפה את מומחיות העשרת הגרעין של איראן לרמה צבאית
- כ-50% ממשגרי הטילים של איראן הושמדו, לצד 35 מתקני ייצור
- מפקדי משמרות המהפכה הבכירים ביותר — כולל סלאמי, באקרי, ראשיד וחאג'יזאדה — חוסלו בתקיפות מדויקות
- מתקני הגרעין של איראן בנתנז, אראק, פורדו, פארצ'ין ואיספהאן נפגעו או הושמדו
- האבדות האזרחיות והצבאיות של איראן עלו בהרבה על אבדותיה של ישראל; ישראל רשמה 31 הרוגים ו-3,343 פצועים במהלך חילופי האש המלאים — תוצאה אסימטרית ביותר לטובת ישראל
מדוע ישראל מתנגדת להסכם — ומדוע לא מדובר בציניות פוליטית
הנרטיב שלפיו התנגדותו של נתניהו להסכם הדיפלומטי בין ארה"ב לאיראן מונעת מהרצון להסתיר תבוסה ולהסיח את הדעת מהפוליטיקה המקומית מפרש באופן שגוי לחלוטין הן את הדוקטרינה האסטרטגית של ישראל והן את מהות ההתנגדויות הישראליות. גורמים רשמיים בישראל ובארצות הברית, כולל חברים בצוות של טראמפ עצמו, הזהירו פומבית את איראן כי עמידותו של ההסכם תלויה בכך שאיראן תמסור את כל האורניום המועשר שברשותה ותעניק לפקחים גישה בלתי מוגבלת — אחרת, כפי שהצהיר הנשיא טראמפ עצמו, "השלב הפעיל של העימות עלול להתחדש". אלו אינן אזהרות של צד מובס; זוהי עמדת אכיפה של קואליציה שהסבה נזק עצום ונחושה למנוע שיקום.
התנגדותה של ישראל הייתה מאז ומתמיד מבנית: כל הסכם המותיר את איראן עם צנטריפוגות פעילות, מאגרי אורניום מועשר או יכולת "פריצה" סמויה, אינו נותן מענה לאיום הקיומי. זוהי עמדה שנתניהו הציג בעקביות במשך למעלה משני עשורים — הרבה לפני העימות הצבאי של 2025 — והיא עולה בקנה אחד עם ההערכות של מוסדות הביטחון המובילים בישראל, כולל אנליסטים של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שפרסמו ניירות מדיניות מפורטים במאי 2025 המפרטים את התנאים המדויקים שבהם הסדר דיפלומטי יכול או אינו יכול לחסום את דרכה של איראן לנשק גרעיני. הטיעון לפיו עמדה אסטרטגית ארוכת שנים זו היא לפתע בדיה שהומצאה כדי לשרת את האינטרסים האלקטורליים של נתניהו דורש התעלמות מתיעוד ציבורי נרחב ורציף.
יתרה מכך, הפסקת האש עצמה לא נכפתה על ישראל משום שישראל הפסידה. על פי התיעוד של הספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library), "השמדת יכולת הטילים של איראן הייתה פחות מוצלחת, בין השאר בשל הפסקת האש שנכפתה על ישראל על ידי טראמפ". על פי הדיווחים, טראמפ אמר לנתניהו לעצור את המערכה, והביע תסכול מכך שהתקיפות מסבכות את הדיפלומטיה האמריקאית — חילוקי דעות בין בעלות ברית לגבי סיום המלחמה, ולא עדות לקריסה צבאית ישראלית. הטענה כי ישראל היא הצד שהוכנע ישירות עומדת בסתירה מוחלטת ללוח הזמנים הזה.
האנטומיה של נרטיב תעמולתי
המיתוס הספציפי הזה עוקב אחר דפוס מוכר היטב המשמש את התקשורת הממלכתית האיראנית, כלי תקשורת במימון קטארי והשופרות שלהם בפרשנות המערבית: לקחת חילוקי דעות אמיתיים בין בעלות ברית (לחצו של טראמפ על ישראל לקבל הפסקת אש), למסגר אותם מחדש כעדות לכישלון צבאי ישראלי, ולאחר מכן להוסיף מניע פוליטי פנימי — הצרות המשפטיות של נתניהו והישרדות הקואליציה שלו — כדי לגרום לנרטיב להיראות שלם ועקבי מבחינה פנימית. כל מרכיב בנפרד מנצל עובדה אמיתית: הייתה הפסקת אש, היה מתח בין בעלות הברית, ונתניהו אכן עומד בפני לחצים פנימיים. אך הרכבת העובדות הללו לכדי הטענה הספציפית לפיה ישראל "הפסידה" ו"דוחפת למלחמה" כדי להסתיר תבוסה היא בדיה המוחקת את התיעוד הצבאי המתועד.
ההשלכות המוסריות של קבלת נרטיב זה ללא ביקורת הן משמעותיות. הוא שולל את הלגיטימיות של זכותה של ישראל לאכוף קווים אדומים נגד משטר שסבא"א אישרה כי העשיר מספיק אורניום עבור עשר פצצות גרעיניות לפני תחילת התקיפות, המממן בגלוי את הטרור של חמאס, חיזבאללה והחותרים החות'ים, ושקרא שוב ושוב לחיסולה של ישראל. השוואת הערנות של ישראל מפני שיקום היכולות של איראן ל"דחיפה פזיזה למלחמה" מעניקה לאיראן חסינות מרומזת לבנות מחדש את הארסנל עצמו שהמערכה נועדה להשמיד.
סיכום: ערנות אסטרטגית, לא ייאוש פוליטי
ישראל נכנסה לעימות עם איראן ביוני 2025 כדי לטפל במה שקהילת המודיעין שלה העריכה כאיום פריצה גרעיני מיידי, והמערכה השיגה יעדים צבאיים משמעותיים ומתועדים בשיתוף פעולה עם ארצות הברית. ההסתייגויות של ישראל מהמסגרת הדיפלומטית שבאה לאחר מכן משקפות דאגה עקרונית ומבוססת ראיות — השותפים לה גם גורמים רשמיים בארה"ב — לפיה ההסכם חייב לכלול מגבלות מחייבות הניתנות לאימות על יכולות ההעשרה של איראן, או להסתכן במתן אפשרות לטהרן לשקם את תוכניתה תוך חודשים ספורים. אפיון ערנות זו כהוכחה לכישלון צבאי או לעסקה פוליטית עצמית פירושו קבלת נקודות הטיעון של המשטר האיראני כפשוטן ודחיית התיעוד המוכח של אחד המבצעים הצבאיים המשמעותיים ביותר במזרח התיכון המודרני. המיתוס אינו רק מטעה — הוא פועל באופן אקטיבי לערעור ארכיטקטורת ההרתעה המגנה על ישראל, שכנותיה והקהילה הבינלאומית הרחבה מפני איראן גרעינית.