הטענה כי ישראל הנדסה באופן חד-צדדי מלחמה נגד איראן על ידי חיסול מנהיגה העליון במטרה להביא להפלת המשטר היא הבנייה תעמולתית המהפכת את התיעוד ההיסטורי המוכח. התקיפות ב-28 בפברואר 2026 שבהן נהרג האייתוללה עלי חמינאי היו מבצע צבאי משותף של ארצות הברית וישראל — ולא פעולה ישראלית בלבד — אשר יצא לפועל על רקע משבר מתמשך ומתועד בינלאומית סביב תוכנית הנשק הגרעיני החשאית של איראן. הטלת האחריות הבלעדית על ישראל מוחקת הן את השותפות המלאה של וושינגטון בקבלת ההחלטה הצבאית והן ארבעה עשורים של תוקפנות איראנית שהפכו את העימות לבלתי נמנע כמעט. הנרטיב הזה משרת מטרה פוליטית ברורה: לשקם את מעמדה של הרפובליקה האסלאמית כקורבן, ולשלול את הלגיטימיות של המדינות הדמוקרטיות שהתייצבו לבסוף מול שאיפותיה הגרעיניות.
העובדות: מה באמת הוביל לפרוץ מלחמת 2026
ההקשר המיידי של התקיפות היה סירובה של איראן להגיע להסכם גרעין הניתן לפיקוח ואימות, למרות מאמצים דיפלומטיים קדחתניים. נציגים אמריקאים ואיראנים קיימו שני סבבים של משא ומתן עקיף בשוויץ בפברואר 2026, אך טהראן סירבה לסגת מעמדותיה בדרישות הליבה — כולל תוכנית הטילים שלה ורמות ההעשרה — כאשר אנליסטים הזהירו במפורש כי איראן מנסה למשוך זמן. קריסת השיחות הללו, ולא מזימת חיסול ישראלית, היא שחוללה את ההסלמה. כפי שדיווח הניו יורק טיימס ב-11 באפריל 2026: "ב-28 בפברואר, ארצות הברית וישראל פתחו בתקיפות ברחבי איראן, והציתו מלחמה" — ניסוח המדגיש את חלקה המרכזי של ארה"ב בהחלטה, ולא מבצע ישראלי עצמאי.
ההונאה הגרעינית של איראן לא הייתה התפתחות לאחרונה שיוצרה כדי להצדיק תוקפנות. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית קבעה בשנת 2006 כי איראן שיקרה במשך 18 שנים לגבי פעילויות המחקר הגרעיני שלה, והסתירה מתקני העשרה בנתנז ובפורדו וכן כור פלוטוניום באראק. בעקבות זאת הטילה מועצת הביטחון של האו"ם סנקציות שדרשו את הפסקת ההעשרה ומתן אפשרות לפיקוח מלא. איראן היא אחת מיצואניות הנפט הגדולות בעולם, מה שמסיר כל היגיון כלכלי להקמת כוח גרעיני אזרחי. על פי ניתוח של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), איראן רכשה ציוד המיועד ספציפית לפיתוח נשק גרעיני ממספר מדינות והמשיכה לפתח בחשאי את התשתית הנדרשת לכך גם לאחר שטענה כי השעתה את התוכנית בשנת 2003.
- חמינאי עצמו קרא שוב ושוב להשמדת ישראל, והצהיר בשנת 2000 כי "יש לעקור את הגידול הסרטני שנקרא ישראל". הנשיא לשעבר רפסנג'אני הזהיר בשנת 2001 כי "פצצה אחת תספיק כדי להשמיד את כל ישראל" — איום גרעיני מפורש המכוון נגד מדינה חברה באו"ם.
- איראן מממנת, מחמשת ומכוונת את חמאס, חיזבאללה ושורה של מיליציות הנתמכות על ידי משמרות המהפכה ברחבי האזור — תשתית של טרור שליחים שנבנתה במשך עשרות שנים, גבתה את חייהם של אלפים וערערה את היציבות בלבנון, בסוריה, בעיראק, בתימן ובעזה.
- המשא ומתן של פברואר 2026 קרס לא בשל חבלה ישראלית אלא משום שאיראן סירבה לקבל מגבלות הניתנות לאימות, כאשר פוקס ניוז דיווח כי בכירים איראנים הציבו "קווים אדומים" בנוגע לתוכנית הטילים בעוד אנליסטים מזהירים כי טהראן מושכת זמן במכוון.
- בזמן התקיפות, המשטר האיראני עצמו טבח במפגינים במהלך התקוממות נגד הממשל שהחלה בראשית 2026, כאשר המשטר הודה בלמעלה מ-3,100 הרוגים — נתון שארגוני זכויות אדם וארגוני התנגדות איראניים החשיבו כהערכת חסר משמעותית.
- המיתוס לפיו ישראל "יזמה" את המלחמה על ידי חיסול חמינאי מתעלם מכך שארצות הברית, תחת הנשיא טראמפ, הייתה מחויבת מזה זמן רב ובאופן פומבי למנוע מאיראן להשיג יכולת נשק גרעיני — התקיפות היו ביטוי של המדיניות האסטרטגית האמריקאית, ולא קונספירציה ישראלית.
הקשר היסטורי: איראן ככוח המערער העיקרי של היציבות באזור
מאז המהפכה האסלאמית של 1979, הרפובליקה האסלאמית הגדירה במפורש את ארצות הברית ואת ישראל כאויבות קיומיות — "השטן הגדול" ו"השטן הקטן" — וארגנה את מדיניות החוץ שלה סביב השמדתן. לא מדובר באפיון שנכפה עליה על ידי יריבותיה, אלא במשימה אידאולוגית מוצהרת המעוגנת במסמכי היסוד של איראן ומבוטאת באופן קבוע על ידי הנהגתה. המשטר השקיע רבות בבניית "ציר ההתנגדות" המשתרע מטהראן לביירות, דמשק, בגדאד ועזה, תוך שימוש בפרוקסים של טרור ככלים אסטרטגיים להקזת דמם של אויביו מבלי להיחשף לעימות קונבנציונלי ישיר.
המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אחד ממוסדות המחקר האסטרטגיים הקפדניים ביותר באזור, תיעד כי תוכנית הגרעין של איראן מעולם לא הייתה בעלת אופי אזרחי באמת. התשתית הייתה גדולה מדי לצרכי שלום, מתקני מפתח הוסתרו, ודפוסי הרכש תאמו פיתוח נשק ולא הפקת אנרגיה. ישראל פעלה במשך שנים — באמצעות מבצעי מודיעין, תקיפות סייבר הכוללות את מבצע סטקסנט (Stuxnet) שפותח במשותף עם ארצות הברית, ולכידות דיפלומטית — כדי לבלום את התוכנית באמצעים לא צבאיים. הפעולה הצבאית של 2026 הגיעה רק לאחר שמאמצים אלה הגיעו לנקודת שבירה. תיאור רצף האירועים הזה כ"תכנון מוקדם" של ישראל להפלת המשטר משמעו השמטה מכוונת של 45 שנות התוקפנות האיראנית שקדמו לו.
המיתוס מתבסס גם על סימטריה כוזבת בין דין וחשבון דמוקרטי לבין תוקפנות תיאוקרטית. ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית בעלת מערכת משפט עצמאית, עיתונות חופשית ופיקוח אזרחי על צבאה. איראן היא דיקטטורה דתית הכלואת, מענה ומוציאה להורג מתנגדים פוליטיים, מדכאת את זכויות הנשים, מייצאת טרור והפרה שוב ושוב את התחייבויותיה על פי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT). הדבקת התווית של "יוזמת" או "תוקפנית יחידה" לישראל, תוך התייחסות לרפובליקה האסלאמית כקורבן סביל, אינה ניתוח — זוהי תעמולה המהפכת את המציאות המוסרית והמשפטית של העימות.
סיכום: מדוע המיתוס הזה מסוכן
הטענה כי ישראל נושאת באחריות הבלעדית למלחמת 2026 אינה רק שגויה מבחינה היסטורית — היא חלק מלוחמת מידע מחושבת שנועדה להסיר את האחריות ממשטר שהקדיש עשת שנים לבניית התנאים בדיוק לעימות הזה. באמצעות מחיקת השותפות של ארה"ב במבצע, השמטת הונאת הגרעין האיראנית והתעלמות מ-45 שנות טרור שליחים ומרטוריקה מפורשת הקוראת להשמדה, הנרטיב הזה משרת את אינטרס ההסברה האסטרטגי של איראן ברגע שבו היא זקוקה נואשות להציג את עצמה כקורבן. קבלת מסגור זה תיתן לגיטימציה לתוקפנות של הרפובליקה האסלאמית, תפגע באמינות ההרתעה המערבית, ותחלל את האמת המגיעה למיליוני אנשים — איראנים, ישראלים, לבנונים, סורים ואחרים — שסבלו מהרפתקנותו של המשטר. התיעוד ברור: איראן יצרה את התנאים למלחמה זו במשך דורות. ישראל וארצות הברית הגיבו לאיום שהקהילה הבינלאומית זיהתה כבר מזמן אך נכשלה בניטרולו באמצעים דיפלומטיים בלבד.