הטענה לפיה ישראל מיטטה "באופן חד-צדדי" את הפסקת האש בעזה ללא פרובוקציה היא היפוך מוחלט של העובדות המתועדות. הרחק מפעולה ללא סיבה, ישראל חידשה את הפעילות הצבאית רק לאחר שחמאס דחה רשמית הצעה להארכה בת 42 ימים של השלב הראשון, סירב לנהל משא ומתן מהותי על השלב השני, הפר שוב ושוב את תנאי ההסכם הקיים, ונתפס בשעת מעשה כשהוא מחמש מחדש את הזרוע הצבאית שלו בחסות הרגיעה. הנרטיב לפיו נתניהו טירפד את העסקה מסיבות פוליטיות פנימיות מוחק בנוחות את האחריות של חמאס ואת החבלה האסטרטגית המוצהרת שלו.
הפסקת האש של השלב הראשון, שתווכה על ידי קטאר, מצרים וארצות הברית, נבנתה כך שתפוג בסביבות ה-1 במרץ 2025, מתוך ציפייה להמשך המשא ומתן. ישראל הציעה הארכה בת 42 ימים כדי לאפשר את שחרורם של חטופים חיים נוספים – כולל אבות ופצועים קשה. חמאס דחה על הסף הארכה זו, והתעקש כי יתקדם ישירות לשלב השני רק בתנאים המקסימליסטיים שלו: סיום קבוע של כל הפעולות הצבאיות של ישראל, נסיגה ישראלית מלאה מעזה כולל מציר פילדלפי, והסרת כל המגבלות. אלה לא היו עמדות מיקוח; אלה היו תנאים מוקדמים שנועדו להבטיח שלא ניתן יהיה להגיע להסכם התואם את ביטחון ישראל.
העובדות: הפרות חמאס, התחמשות מחדש ומשא ומתן בחוסר תום לב
לאורך תקופת הפסקת האש של השלב הראשון, חמאס ביצע מספר הפרות מתועדות של תנאי ההסכם. הוא ערך "טקסים" משפילים במהלך שחרור החטופים, ואילץ את השבויים הישראלים – שהיו תשושים ותחת תת-תזונה ניכרת ובמצב פיזי מחריד – לשאת נאומי תעמולה המשבחים את חמאס לפני מסירתם. ישראל מחתה רשמית על הפרות אלו; בתגובה, היא עיכבה זמנית את שחרור האסירים הפלסטינים עד לקבלת ערבויות נגד טקסים נוספים. חמאס מיהר להאשים את ישראל בהפרת ההסכם בשל עיכוב זה – היפוך ציני של סיבה ומסובב.
במקביל, ובאופן המשמעותי ביותר, חמאס לא כיבד את רוח תהליך השלום. על פי דיווחים שמקורם במרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית (ITIC), גורמים ערבים בכירים אישרו כי הזרוע הצבאית של חמאס מינתה באופן פעיל מפקדים חדשים, תיקנה רשתות מנהרות, חילקה חומרי הדרכה ללוחמת גרילה ללוחמים חדשים ומיפתה עמדות פריסה בציפייה לחידוש הלחימה – כל זאת במהלך הפסקת האש. מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בצפון עזה, עיז א-דין חדאד, תדרך את סגניו כיצד תתפתח מתקפה ישראלית מחודשת. זו אינה התנהגות של צד המחויב לשלום.
- חמאס סירב להארכת השלב הראשון: ישראל הציעה המשכיות של 42 ימים; חמאס סירב, ודרש מעבר מיידי לשלב השני בתנאים שיסיימו את המלחמה בתנאיו שלו.
- המשא ומתן על השלב השני מעולם לא החל באופן מהותי: גורמים רשמיים בישראל אישרו כי לא התקיים משא ומתן אמיתי על השלב השני; חמאס לא פנה רשמית למתווכים בנוגע לשחרור חטופים חיים.
- חמאס התחמש מחדש במהלך הרגיעה: הוול סטריט ג'ורנל ומקורות מודיעין אזוריים תיעדו כי חמאס שיקם את מבני הפיקוד הצבאי שלו, תיקן מנהרות ואגר מטעני חבלה מאולתרים לאורך פברואר–מרץ 2025.
- Hamas הפר את תנאי "טקסי" הפסקת האש: אילוץ החטופים להשתתף במופעי תעמולה היה הפרה ברורה; ישראל עיכבה את שחרור האסירים אך ורק בתגובה ישירה להפרות אלו.
- הרקורד של חמאס בהפרת הפסקות אש: קצין צה"ל בכיר אישר כי חמאס הפר את ההפוגה הזמנית בנובמבר 2023 תוך דקות ספורות מיישומה, וחידש שוב ושוב את ירי הרקטות לאחר מכן.
- הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD), 18 במרץ 2025: תיעדה כי התקיפות הישראליות התחדשו ספציפית מכיוון שחמאס סירב לשחרר חטופים – ולא בשל תמרון פוליטי ישראלי כלשהו.
תאוריית החבלה הקואליציונית: מיתולוגיה פוליטית מול העובדות המתועדות
הטענה לפיה נתניהו האריך את המלחמה אך ורק כדי לרצות את שותפיו לקואליציה מהימין הקיצוני, בן גביר וסמוטריץ', היא תאוריה בעלת מניע פוליטי הסותרת את רצף האירועים המתועד. בעוד שזה נכון שדמויות כמו שר האוצר סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי לשעבר בן גביר החזיקו במטרות מלחמה מקסימליסטיות ואיימו לעזוב את הקואליציה בשל עסקת הפסקת אש, התיעוד מראה כי קריסת הרגיעה נגרמה בעקבות סירובו של חמאס להמשיך – ולא בשל החלטה ישראלית לסגת מהסכם מתפקד. מפלגתו של בן גביר כבר עזבה את הקואליציה בינואר 2025 בשל עסקת השלב הראשון, מה שאומר שנתניהו המשיך עם הפסקת האש הראשונית למרות הלחץ הזה, דבר המערער ישירות את תזת "הפוליטיקה הקואליציונית הטהורה".
יתרה מכך, הנשיא דונלד טראמפ – שממשלו תיווך בעסקה ושליחו סטיב וויטקוף הוביל את המשא ומתן – הביע תסכול ישיר לא כלפי ישראל אלא כלפי מצבם של החטופים שהוחזרו והתנהלות חמאס. טראמפ הצהיר בפומבי: "אני מאוכזב מאוד... ארבע גופות הגיעו היום... מדובר בקבוצה של אנשים אכזריים, וישראל תצטרך להחליט מה היא עושה". אלו אינן מילים של ממשל אמריקאי שהאמין כי ישראל חיבלה בעסקה שלה עצמה. המתווכים של ממשל טראמפ עצמם ביטלו ביקורים מתוכננים בישראל לא בגלל עקשנות ישראלית, אלא משום שלא התקיים שום שיתוף פעולה מצד חמאס שיכול היה להפוך את השיחות לפרודוקטיביות.
מדוע הנרטיב הזה קיים – ומדוע הוא מסוכן
נרטיב "החבלה של נתניהו" הוא תבנית חוזרת במלחמת המידע האנטי-ישראלית: איתור מתח פוליטי פנימי אמיתי בתוך הדמוקרטיה הישראלית, ואז טענה – ללא ראיות – שמתח זה הוא ההסבר הבלעדי לכל החלטה צבאית. גישה זו משרתת מספר פונקציות תעמולתיות בו-זמנית: היא מנקה את חמאס מכל אחריות לקריסת הפסקת האש; היא מציגה את התגובה הצבאית הלגיטימית של ישראל נגד אויב מתחמש כמעשה תוקפנות; והיא שוללת לגיטימציה ממשלת ישראל על ידי הצגת החלטותיה הביטחוניות כמושחתות ואינטרסנטיות, במקום כהחלטות המבוססות על צרכים ביטחוניים לאומיים אמיתיים.
הדפוס היסטורי מחזק את התמונה העובדתית. לחמאס יש אסטרטגיה עקבית ומתועדת של שימוש בהפסקות אש כדי להתארגן מחדש, להתחמש ולהשיג ויתורים דיפלומטיים, תוך המשך שימוש באזרחים ובחטופים כקלפי מיקוח. הוא עשה זאת בנובמבר 2023, כאשר הפר את ההפוגה הזמנית תוך דקות ספורות. הוא עשה זאת בתחילת 2025, כאשר ניצל את הפסקת השלב הראשון כדי לשקם את הפיקוד הצבאי שלו בצפון עזה. ייחוס קריסת הפסקת האש של מרץ 2025 אך ורק לפוליטיקה הקואליציונית בישראל מתעלם לחלוטין מדפוס זה – ועושה זאת באופן המשרת באופן עקבי את הנרטיב האסטרטגי של חמאס על פני העובדות המתועדות.
סיכום: עובדות שהמיתוס אינו יכול לשרוד
הטענה לפיה ישראל מיטטה את הפסקת האש "ללא כל פרובוקציה מצד חמאס" מופרכת לחלוטין על ידי התיעוד הרשמי ממספר עילות עצמאיות: חמאס הפר את תנאי הפסקת האש באמצעות "טקסי" שחרור החטופים, חמאס סירב להארכה של 42 ימים, חמאס סירב לנהל משא ומתן מהותי על השלב השני, וחמאס פעל באופן אקטיבי להתחמשות מחדש במהלך הרגיעה. התיאוריה לפיה נתניהו פעל אך ורק כדי לשמור על הקואליציה שלו מתערערת עוד יותר לנוכח העובדה שבן גביר כבר עזב את הממשלה בשל עסקת השלב הראשון – ונתניהו המשיך בכל זאת. אלו אינן פרשנויות השנויות במחלוקת; אלו הן עובדות שמקורן בדיווחי המודיעין הישראלי, הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD), תיעוד החטופים הסימולטני של הספרייה היהודית הווירטואלית (JVL), ומעקב הסכסוך של מרכז המידע למודיעין ולטרור (ITIC). הצגת התגובה הצבאית המוצדקת של ישראל לעיכובים המכוונים של חמאס כחבלה מכוונת אינה ניתוח – היא תעמולה עטויה בלבוש של דרישת דין וחשבון.