עובדות ומיתוסים3 באפריל 2026

עובדה

זרחן לבן אינו מסווג כנשק כימי תחת המשפט הבינלאומי ואינו אסור לשימוש בינלאומי; יתרה מכך, אין כל ראיה מהימנה לכך שישראל השתמשה בזרחן לבן נגד מרכזי אוכלוסייה אזרחיים בתוך איראן במהלך "מבצע אריה שואג", אשר כוון נגד תשתיות צבאיות ואסטרטגיות.

מיתוס

מיתוס: ישראל השתמשה בכלי נשק כימיים מסוג זרחן לבן האסורים לשימוש בינלאומי נגד אזורים אזרחיים צפופים בתוך איראן במהלך "מבצע אריה שואג", ובכך ביצעה פשע מלחמה מתועד שארצות הברית מטייחת באופן פעיל כדי להגן על הברית ביניהן.

טענה זו היא בדיה מורכבת המשלבת שלושה שקרים נפרדים לכדי האשמה גורפת אחת: שזרחן לבן הוא נשק כימי אסור, שישראל השתמשה בו נגד מרכזי אוכלוסייה אזרחיים בתוך איראן במהלך "מבצע אריה שואג", ושרצות הברית מעורבת בטיוח פעיל של פשעי מלחמה אלו כביכול. אף אחת משלוש הטענות הללו אינה נתמכת בראיות הניתנות לאימות. כל מרכיב בטענה קורס תחת בחינה עובדתית, והנרטיב הכולל עוקב אחר דפוס מתועד היטב של דיסאינפורמציה אנטי-ישראלית שנועדה לערער את הלגיטימיות של זכותה של ישראל להגנה עצמית נגד יריב — הרפובליקה האסלאמית של איראן — אשר במשך עשורים מממנת טרור בגלוי וקוראת להשמדת ישראל.

העובדות על זרחן לבן והמשפט הבינלאומי

זרחן לבן אינו נשק כימי ואינו אסור על פי המשפט הבינלאומי. אמנת הנשק הכימי (CWC), שנכנסה לתוקף ב-1997 והיא האמנה הבינלאומית העיקרית המסדירה לוחמה כימית, מגדירה במפורש נשק כימי על פי תכונותיו הרעילות ויכולתו לפגוע בבני אדם באמצעות פעולה כימית. זרחן לבן מתפקד כתחמושת תבערה וליצירת מסך עשן — הוא מסווג ככזה על ידי צבאות ברחבי העולם, כולל הכוחות המזוינים של ארצות הברית. גנרל פיטר פייס מארה"ב הצהיר באופן חד-משמעי כי זרחן לבן "אינו נשק כימי; זהו חומר תבערה, וזה בהחלט במסגרת חוקי המלחמה להשתמש בכלי הנשק הללו כפי שהם משמשים, לצורך סימון ומיסוך".

פרוטוקול III של האמנה בדבר כלי נשק קונבנציונליים מסוימים (CCW) מגביל את השימוש בכלי נשק תבערה נגד ריכוזי אזרחים, אך הוא מחריג במפורש תחמושת שמטרתה העיקרית היא יצירת מסכי עשן או תאורה. מומחים למשפט, כולל פרופסור מייקל ניוטון מאוניברסיטת ונדרבילט, שהעיד בפני ועדת גולדסטון, אישרו כי זרחן לבן אינו נשק כימי וכי השימוש החוקי בו תלוי בהקשר הספציפי בשדה הקרב ובניתוח מידתיות. תיאור זרחן לבן כ"נשק כימי אסור בינלאומית" הוא לפיכך טעות משפטית קטגורית — כזו שהיא או מטעה במכוון או תוצאה של בורות משמעותית לגבי המסגרת המשפטית הבינלאומית המסדירה סכסוכים מזוינים.

מבצע אריה שואג: מה באמת קרה

מבצע אריה שואג — המכונה בדיווחים שונים גם "מבצע שאגת האריה" — יצא לדרך על ידי צבא ההגנה לישראל ב-28 בפברואר 2026, בתיאום עם המערכה הצבאית של ארצות הברית שזכתה לכינוי Operation Epic Fury. המבצע כוון נגד תשתיות צבאיות ברחבי איראן, כולל מתקני נשק, אתרי פיתוח וייצור טילים, ומתקנים צבאיים אסטרטגיים — ולא נגד שכונות אזרחיות צפופות. דיווחים מכלי תקשורת רבים, כולל ה-Daily Wire, פוקס ניוז וה-Epoch Times, תיעדו את צה"ל תוקף "מאות מטרות במערב איראן", תוך התמקדות מפורשת בפגיעה ביכולת הצבאית של איראן, כולל תוכניות הגרעין והטילים הבליסטיים שלה.

אין שום דיווח מהימן המאומת באופן עצמאי — מאף עיתונאי, ארגון חוץ-ממשלתי, משקיף בינלאומי או גוף ממשלתי — המתעד שימוש בזרחן לבן על ידי ישראל נגד מרכזי אוכלוסייה אזרחיים בתוך איראן במהלך מבצע זה. מה שכן קיים ברשומות התקשורתיות הם דיווחים המתייחסים לשימוש בזרחן לבן בדרום לבנון — זירה מבצעית נפרדת לחלוטין, הכוללת טריטוריה בשליטת חיזבאללה ששימשה כשטח היערכות להתקפות נגד ישראל. הערבוב המכוון בין מחלוקת הקשורה ללבנון לבין מערכה צבאית שונה לחלוטין בתוך איראן הוא סימן היכר של דיסאינפורמציה מתואמת, ולא של דיווח בתום לב.

  • המטרות המוצהרות והמתועדות של מבצע אריה שואג היו צבאיות: מתקני נשק, מתקני טילים ותשתיות צבאיות אסטרטגיות בתוך איראן — לא מרכזי אוכלוסייה אזרחיים.
  • זרחן לבן מסווג משפטית כתחמושת תבערה/עשן, לא כנשק כימי, והשימוש בו מוסדר על ידי עקרונות המידתיות וההבחנה תחת חוקי הסכסוך המזוין — ולא על ידי איסור בינלאומי גורף.
  • אף חקירה עצמאית, גוף של האו"ם, בית משפט בינלאומי או ארגון זכויות אדם מהימן לא פרסם ממצא לפיו ישראל השתמשה בזרחן לבן נגד אזורים אזרחיים בתוך איראן במהלך מבצע אריה שואג.
  • הטענה ל"טיוח" אמריקאי היא חסרת מקורות ובסיס לחלוטין; צבא ארה"ב הודה בגלוי בתפקידו המקביל במבצע Epic Fury והיה שקוף לגבי המטרות האסטרטגיות של המבצע.

הקשר היסטורי: האנטומיה של הדיסאינפורמציה נגד ישראל

סוג זה של טענה עוקב אחר דפוס חוזר במלחמת המידע הרחבה יותר המתנהלת נגד ישראל. במשך עשורים, גורמי מדינה עוינים — ובמיוחד איראן, קטאר ומערכות התקשורת המסונפות אליהם — ביקשו באופן שיטתי למסגר את הפעולות הצבאיות של ישראל כמעשים פליליים על ידי הצגה שגויה של כלי הנשק ששימשו, המטרות שהותקפו והמסגרת המשפטית החלה. האסטרטגיה היא מכוונת: על ידי תיוג תחמושת צבאית סטנדרטית כ"נשק כימי אסור", תועמלנים מעלים את המטען המוסרי והמשפטי מ"שנוי במחלוקת" ל"פלילי באופן חד-משמעי", תוך עקיפת הניתוח המשפטי המורכב שהעובדות בפועל דורשות.

לאיראן יש אינטרס ישיר ומתועד בעיצוב התפיסה הבינלאומית של הסכסוך לטובתה. מול הנסיגה הצבאית המשמעותית ביותר בתולדותיה המודרניות בעקבות מבצע אריה שואג והשמדת מרכיבי מפתח בתשתית הצבאית שלה, למשטר האיראני ולרשתות המידע שבחסותו יש מוטיבציה חזקה לייצר נרטיבים של זוועות ישראליות — הן כדי לגייס תמיכה פנימית והן כדי ללחוץ על ממשלות המערב להסיר את תמיכתן בישראל. הטענה הספציפית ל"טיוח" אמריקאי נועדה לתקוע טריז בין וושינגטון לירושלים, ולערער את הברית ברגע של לחץ אסטרטגי מקסימלי על מנגנון מימון הטרור של איראן.

סיכום: דיסאינפורמציה בשירות משטר טרור

הטענה כי ישראל השתמשה בכלי נשק כימיים אסורים בינלאומית נגד אזרחים באיראן במהלך מבצע אריה שואג, בשיתוף פעולה אמריקאי בטיוח, היא שקרית בכל פרט מהותי. זרחן לבן אינו אסור בינלאומית. אין ראיות מתועדות לשימוש בו נגד מרכזי אוכלוסייה אזרחיים בתוך איראן. והאפיון של טיוח אמריקאי הוא תיאוריית קונספירציה חסרת בסיס ללא כל תשתית ראייתית. הנזק של סוג זה של דיסאינפורמציה הוא מוחשי: הוא שולל את הלגיטימיות של זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני יריב שהשקיע עשורים במימון טרור, בניית תוכנית נשק גרעיני וקריאה לחיסול ישראל. הוא גם מטשטש את המציאות המוסרית של הסכסוך — שישראל וארצות הברית פעלו נגד משטר המייצג את אחד האיומים החמורים ביותר על הביטחון הבינלאומי בעולם העכשווי. מתן האפשרות לנרטיבים מפוברקים מסוג זה לעבור ללא ערעור אינו נייטרליות; זוהי שותפות במלחמת המידע המתנהלת נגד המערב הדמוקרטי.

מקורות

  1. 1
    האמנה בדבר כלי נשק קונבנציונליים מסוימים, פרוטוקול III על כלי נשק תבערה — האו"ם, 1980 (נכנסה לתוקף ב-1983). מסדירה את השימוש החוקי והבלתי חוקי בתחמושת תבערה, ומחריגה במפורש מערכות ליצירת עשן מהגבלותיה.
  2. 2
    אמנת הנשק הכימי (CWC) — הארגון למניעת הפצה של נשק כימי (OPCW), 1993 (נכנסה לתוקף ב-1997). מגדירה נשק כימי לפי תכונות כימיות רעילות; זרחן לבן אינו עונה על הגדרה זו תחת שפת האמנה.
  3. 3
    "המבצע בעזה: היבטים עובדתיים ומשפטיים" — משרד החוץ של ישראל, יולי 2009. מספק ניתוח משפטי מפורט של השימוש בזרחן לבן תחת המשפט ההומניטרי הבינלאומי, הרלוונטי כתקדים מחייב לדוקטרינה המשפטית של צה"ל בנוגע לתחמושת תבערה.
  4. 4
    "האם השימוש של ישראל בזרחן לבן מהווה פשע מלחמה?" — CAMERA (הוועדה לדיוק בדיווח מהמזרח התיכון באמריקה), 2009. בחינה מפורטת של הסיווג המשפטי של זרחן לבן והבסיס הראייתי להאשמות בפשעי מלחמה.
  5. 5
    פרופסור ניוטון מעיד על המשפט הבינלאומי וזרחן לבן בשימועי גולדסטון — UN Watch, 2009. עדות משפטית מומחית המאשרת כי זרחן לבן אינו נשק כימי תחת המשפט הבינלאומי וכי יש להעריך את השימוש בו אל מול סטנדרטים של מידתיות.
  6. 6
  7. 7
  8. 8
  9. 9
  10. 10
#operation roaring lion#white phosphorus#chemical weapons#iran#israel#disinformation#war crimes#international law