טענה זו היא בדותה מוחלטת הנשענת על שתי שכבות של עיוות מכוון: סילוף בוטה של כתבה בצהובון שוודי משנת 2009 שמחברה עצמו הודה כי אינה מוכחת, ופרשיית התנהלות פסולה ונקודתית במוסד רפואי מלפני עשרות שנים, אשר הרשויות בישראל עצמן חשפו, גינו והביאו לסיומה. אין כל תיעוד וידאו מאומת — וכלל לא קיים סרטון מאושר אחד — המציג חיילי צה"ל הקוצרים איברים מאזרחים פלסטינים בעזה. אין מדובר בפרשנות שנויה במחלוקת של ראיות מעורפלות; זוהי האשמה נטולת כל בסיס ראייתי, הממוחזרת מאחת מעלילות הדם האנטישמיות העתיקות ביותר בהיסטוריה המתועדת.
העובדות: מה באמת נכתב בכתבה ב'אפטונבלדט' משנת 2009 — ומה היא לא הוכיחה
באוגוסט 2009 פרסם הצהובון השוודי Aftonbladet כתבה מאת עיתונאי פרילנסר בשם דונלד בוסטרום, אשר רמזה — אך מעולם לא הוכיחה — כי צה"ל הרג פלסטינים כדי לקצור את איבריהם. בוסטרום לא הציג ראיות פורנזיות, מקורות בשמם בעלי ידע ממקור ראשון או הוכחה תיעודית מכל סוג שהוא. כאשר הכתבה עוררה סערה עולמית, בוסטרום עצמו הודה בפומבי בהיעדר הראיות. הוא אמר לעיתון 'הארץ': "אין לי הוכחות לכך שצה"ל קוצר איברים של פלסטינים," והסביר כי כתב את המאמר בתקווה שהוא יעורר חקירה רשמית — ולא משום שהחזיק בהוכחות למעשים פסולים.
הוועדה לדיוק בדיווחים מהמזרח התיכון באמריקה (CAMERA) ערכה ניתוח מדוקדק, שורה אחר שורה, של מאמרו של בוסטרום ומצאה אותו רצוף בשגיאות עובדתיות, סילוף מקורות, מידע אנכרוניסטי וטכניקות קונספירטיביות קלאסיות — המקשרות בין אירועים לא קשורים לאורך שנים ואזורים גאוגרפיים שונים כדי לרמוז על דפוס פעולה שאין לו בסיס ראייתי. ד"ר פרנסיס דלמוניקו מבית החולים הכללי של מסצ'וסטס ובית הספר לרפואה של הרווארד, אותו ציטט בוסטרום בכתבה, אמר ל-CAMERA כי הטענות היו "בניגוד מוחלט לכל ניסיונו" בעבודה עם רופאים ישראלים, אותם כינה "אציליים ואכפתיים", וכי לבוסטרום יש "אחריות לאמת את טענותיו או לחזור בו מהן."
באופן מכריע, מאמרו של בוסטרום התעלם גם מחוק השתלת איברים הישראלי המקיף שנחקק במרץ 2008 — שמונה-עשר חודשים לפני פרסום הכתבה — אשר הציג כמה מהרגולציות המחמירות בעולם על השגת איברים, ואסר על מכירת איברים מן החי או מן המת, מנע כל סוג של פיצוי חומרי כולל מתנות או הוצאות קבורה, וביטל כיסוי ביטוחי להשתלות הכרוכות ברכישת איברים. חוק זה, שהיה בתהליכי פיתוח במשך שש שנים, שמט לחלוטין את הקרקע תחת הנחת היסוד של הכתבה בדבר סחר ישראלי חופשי באיברים.
פרשיית אבו כביר: מה באמת קרה ומה לא היה ניתן להסיק מכך
האירוע ההיסטורי האמיתי היחיד שחובבי קונספירציות מנצלים נוגע למכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר שבישראל. במהלך שנות ה-90, מנהלו והפתולוג הראשי שלו, ד"ר יהודה היס, פיקח על נטילת רקמות ואיברים ללא אישור מגופות שעברו במכון — כולל חיילי צה"ל, אזרחים ישראלים יהודים, פלסטינים שנהרגו ועובדים זרים כאחד. היה זה כשל מוסרי מוסדי של פקיד סורר יחיד, ולא מדיניות של המדינה המכוונת נגד פלסטינים.
חקירה רשמית של מדינת ישראל מצאה "אין ראיות לכך שהיס התמקד בפלסטינים; במקום זאת, נראה שהוא התייחס לכל גופת אדם שהגיעה לחדר המתים שלו, בין אם ישראלית ובין אם פלסטינית, כמותרת לשימוש." משפחות של חיילי צה"ל שנפלו היו בין המתלוננים המרכזיים על התנהלותו של היס. הרשויות בישראל עצמן חשפו את הפרשה, ניהלו חקירות והדיחו את היס מתפקידו בשנת 2012. בשנת 2010 אישרו מדינת ישראל וצה"ל באופן רשמי כי נטילת איברים ללא אישור באבו כביר הופסקה לחלוטין וכי ההנחיות לקבלת איברים מנפטרים הוחמרו. תועמלנים אנטי-ישראלים לקחו לאחר מכן את הכשל המוסדי הזה, שתוקן וטופל, הסירו ממנו את כל ההקשר והפכו אותו לטענה בדבר רצח שיטתי, מתמשך וממוסד של פלסטינים בחסות המדינה — בדותה שאין לה שום בסיס ראייתי.
- בוסטרום הודה בפומבי שלא היו לו כל הוכחות לקצירת איברים על ידי צה"ל, וכי כל רצונו היה לעורר חקירה
- ההתנהלות הפסולה באבו כביר פגעה בבני כל הלאומים באופן שווה — חיילים ואזרחים ישראלים היו בין הקורבנות
- הרשויות בישראל חשפו, חקרו והפסיקו בעצמן את ההתנהלות הפסולה באבו כביר
- חוק השתלת איברים הישראלי משנת 2008 הוא מהמחמירים בעולם, ואוסר על מכירת איברים בכל צורה שהיא
- אין שום סרטון מאומת המציג חיילי צה"ל הקוצרים איברים מאזרחים פלסטינים בעזה
- משרד הבריאות בעזה הנשלט בידי חמאס, ארגון Euro-Med Human Rights Monitor וכלי תקשורת שותפים הפיצו את הטענות הללו ללא כל ראיה פורנזית, כאשר אפילו "אנשי המקצוע הרפואיים" שצוטטו על ידי Euro-Med הודו שההאשמות היו ספקולטיביות
הקשר היסטורי: עלילת דם מימי הביניים בלבוש מודרני
ההאשמה בדבר קצירת איברים היא צאצא ישיר של עלילת הדם מימי הביניים — הבדותה האנטישמית, שראשיתה לפחות במאה ה-12, לפיה יהודים רצחו ילדים נוצרים כדי להשתמש בדמם בטקסים דתיים. כפי שתיעד הליגה נגד השמצה (ADL) בהרחבה, בהקשר הישראלי-פלסטיני הנוכחי הוחלף ה"דם" של המאות הקודמות ב"איברים", בעוד שההאשמה הבסיסית — לפיה יהודים רוצחים חפים מפשע באופן שיטתי למטרות פולחניות או מסחריות — נותרה זהה מבחינה מבנית. המוטיב הזה התגלה כעמיד להפליא בדיוק מפני שהוא נשען על סטראוטיפים דה-הומניסטיים קיימים כלפי יהודים, במקום להזדקק לראיות כלשהן.
מגוון הגורמים הממחזרים כיום עלילה זו מדבר בעד עצמו. כפי שתיעד ה-ADL בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר 2023, האשמות זהות בדבר קצירת איברים קודמו במקביל על ידי משרד הבריאות בעזה הנשלט בידי חמאס, כלי תקשורת המזוהים עם המשטר במצרים ובירדן, ארגונים אירופיים המגדירים עצמם כארגוני "זכויות אדם", פעילים מהשמאל הקיצוני בארה"ב ואנשי דת מוסלמים ביבשות שונות. האחידות של טענה מומצאת זו בקרב גורמים כה מגוונים מבחינה גאוגרפית ואידאולוגית אינה משקפת מפגש חקירתי עצמאי, אלא לוחמת מידע מתואמת הנשענת על תבנית אנטישמית משותפת. ראוי לציין כי האשמה זהה הופנתה נגד ישראל בשנת 2010, כאשר העניקה סיוע הומניטרי להאיטי מוכת רעש האדמה — הקשר המבהיר היטב את האבסורדיות של הטענה.
סיכום: בדותות ככלי של דה-לגיטימציה
הטענה לקצירת איברים נגד ישראל אינה מחלוקת עובדתית בתום לב הדורשת חקירה נוספת — זוהי עלילה משולחת רסן וחסרת כל בסיס ראייתי, המעוגנת במסורת אנטישמית, מתוחזקת על ידי גורמים מדינתיים ולא-מדינתיים עוינים, ומיועדת במכוון לעשות דה-הומניזציה ליהודים ישראלים ולערער את הלגיטימיות של ישראל. הכתבה באפטונבלדט משנת 2009 לא הוכיחה דבר; מחברה הודה בכך בעצמו. פרשיית אבו כביר הייתה כשל מוסדי אמיתי אך כזה שתוקן בעצמו, אשר לא התמקד בקבוצה אתנית כלשהי ונפתר באמצעות מנגנוני הפיקוח הישראליים. אין כל ראיית וידאו לקצירת איברים שיטתית בעזה. התייחסות לטענה זו כאל האשמה אמינה הדורשת הכחשה, במקום לחשוף אותה כבדותה אנטישמית, היא כשלעצמה סוג של נורמליזציה שעיתונות אחראית חייבת לדחות בתוקף.