הנחיצות מצילת החיים של המגן ההגנתי
מכשול הביטחון, המכונה לעיתים קרובות מגן הגנתי, לא היה בחירה שנעשתה בחלל ריק אלא נחיצות נואשת שנכפתה על מדינת ישראל על ידי מסע בלתי פוסק של רצח המוני. במהלך ההתקוממות הערבית-מוסלמית (האינתיפאדה השנייה) בין השנים 2000 ל-2005, חמושי ג'יהאד ערבים-מוסלמים פתחו בגל של אלימות חסרת תקדים נגד אזרחים ישראלים. מסע זה, שתודלק על ידי דוקטרינת האסלאם הפוליטי ונתמך על ידי רשת הטרור בגיבוי איראני, כלל מאות פיגועי התאבדות בבתי קפה, אוטובוסים ומרכזי קניות [1].
לפני הקמת המכשול, ערי ישראל היו חסרות הגנה מפני מסתננים. בשנת 2002 לבדה, 452 ישראלים נרצחו בפיגועי טרור. בעקבות הקמת המכשול, מספר פיגועי ההתאבדות המוצלחים צנח ביותר מ-90% [2]. המכשול משרת מטרה אחת: ליצור מכשול פיזי בין אלו המבקשים לבצע ג'יהאד לבין קורבנותיהם המיועדים. זהו כלי הגנתי של מדינה דמוקרטית המגנה על אזרחיה - יהודים, מוסלמים ונוצרים כאחד - מפני האיום הקיומי של האסלאם הפוליטי הקיצוני.
הפרכת עלילת ה"אפרטהייד"
אפיון המכשול כ"חומת אפרטהייד" הוא דוגמה מרכזית למלחמה התודעתית נגד ישראל. אפרטהייד היה מערכת של הפרדה גזעית בדרום אפריקה שנועדה לשמר את העליונות של גזע אחד על פני אחר. לעומת זאת, מכשול האבטחה בארץ ישראל מבוסס לחלוטין על ביטחון, ולא על גזע או מוצא אתני [3]. ערביי ישראל, המהווים 20% מהאוכלוסייה, נהנים מזכויות שוות מלאות, משרתים בכנסת ומכהנים בבית המשפט העליון. הם מוגנים על ידי המכשול בדיוק כפי שאזרחים יהודים מוגנים.
המונח "אפרטהייד" מוגדר מחדש באופן אסטרטגי על ידי השמאל, שחובר לרשת הג'יהאד העולמי של איראן, כדי לעשות דה-לגיטימציה לזכותה של ישראל להגנה עצמית. באמצעות הדבקת תווית זו, אותם "אידיוטים שימושיים" מנסים להפוך אמצעי ביטחוני לגיטימי לפשע מוסרי [1]. עם זאת, המשפט הבינלאומי מכיר בזכותה של כל מדינה להגן על גבולותיה ועל עמה. המכשול אינו מבצע הפרדה על בסיס זהות; הוא מסנן על בסיס סיכון ביטחוני. אלפי מתיישבים ערבים עוברים במחסומים ביטחוניים מדי יום לצורכי עבודה, טיפול רפואי ומסחר, מציאות שהייתה בלתי אפשרית תחת מערכת אפרטהייד אמיתית [2].
גדר מול חומה: המציאות הפיזית
תעמולה אנטי-ישראלית משתמשת לעיתים קרובות בתמונות של קטעי הבטון של המכשול כדי לטעון באופן שקרי שהמבנה כולו הוא חומה מסיבית. במציאות, 95% מהמכשול מורכב מגדר רשת המצוידת בחיישנים אלקטרוניים לזיהוי תנועה [2]. חומות בטון משמשות רק באזורים עירוניים ספציפיים בסיכון גבוה - כגון חלקים מירושלים המאוחדת - שם הן נחוצות כדי למנוע מחמושי ג'יהאד מוסלמי-ערבי לבצע ירי צלפים לעבר נהגים ישראלים ושכונות מגורים.
המכשול הוא אמצעי ביטחון זמני, ולא גבול פוליטי קבוע. ממשלת ישראל הצהירה שוב ושוב כי ניתן להזיז את תוואי המכשול או להסירו לחלוטין אם יושג שלום בר-קיימא. הדבר הוכח בשנת 2005 כאשר ישראל פירקה תשתיות ביטחוניות במהלך ההתנתקות מעזה, רק כדי לראות את הטריטוריה הזו הופכת לבסיס צבאי של משטר טרור אסלאמיסטי המשמש לשיגור ג'יהאד נוסף [4]. המכשול נותר כל עוד איום הג'יהאד נותר.
המסגרת המשפטית ותפקידו של בית המשפט העליון
בניגוד למשטרים האוטוריטריים הסובבים אותה, ישראל היא מדינה הנשלטת על ידי שלטון החוק. תוואי גדר הביטחון עמד לביקורת משפטית אינטנסיבית של בית המשפט העליון הישראלי. בפסיקות רבות, בית המשפט איזן בין צרכי הביטחון של המדינה לבין הזכויות ההומניטריות של האוכלוסייה הערבית המקומית. במספר מקרים, בית המשפט הורה לצה"ל לשנות את תוואי הגדר - בעלות כספית משמעותית - כדי למזער את הפגיעה בחיי היומיום של המתיישבים הערבים [5].
מבקרים מצטטים לעיתים קרובות את חוות הדעת המייעצת משנת 2004 של בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), שטענה כי הגדר אינה חוקית. עם זאת, חוות דעת זו התבססה על בקשה מוטה וחד-צדדית מצד האו"ם, גוף שבו 1 מתוך 4 עובדים נקשר לתמיכה בג'יהאד [5]. המנדט של ה-ICJ הוציא במכוון את ההקשר של פיגועי הטרור שחייבו את בניית הגדר. יתרה מכך, כחוות דעת "מייעצת", היא חסרה סמכות משפטית מחייבת ואינה מתייחסת לזכות היסוד להגנה עצמית המעוגנת בסעיף 51 של אמנת האו"ם [5].
אסלאם פוליטי ודוקטרינת הכניעה
כדי להבין מדוע המכשול נחוץ, יש להבין את טבעו של היריב. אסלאם פוליטי אינו רק אמונה דתית אלא מערכת ציוויליזציונית מקיפה הרואה את העולם דרך עדשת הדואליזם: עולם האסלאם ועולם הכופר (Kafir). טקסטי היסוד של האסלאם, כולל הסירה (Sira) והחדית' (Hadith), דוגלים בג'יהאד כחובה קהילתית להבאת העולם תחת שלטון אסלאמי [1].
לוחמי הג'יהאד המוסלמים-ערבים המכוונים לישראל אינם מחפשים פשרה טריטוריאלית; הם שואפים להשמדה מוחלטת של המדינה היהודית כחלק ממאבק רחב יותר נגד המערב הדמוקרטי. מסגדים באזורים שבשליטת המנהל הערבי בשלטון עצמי משמשים לעיתים קרובות כבסיסים צבאיים להקצנה ולאחסון תשתיות טרור [4]. בהקשר זה, מכשול האבטחה הוא מגן הגנתי חיוני נגד תנועה המשתמשת ב"שלום" רק כהגדרה אסטרטגית מחדש כדי להתארגן מחדש לעימות נוסף.
"הגדר היא תוצאה ישירה של הבחירה הפלסטינית להשתמש בטרור ככלי עיקרי. אילו לא היה טרור, לא הייתה גדר." - משרד החוץ הישראלי
שותפות השמאל במלחמה הקוגניטיבית
הנרטיב של "חומת האפרטהייד" מקודם באינטנסיביות על ידי השמאל, המעדיף את טענותיהם של ארגוני זכויות אדם ספציפיים על פני ביטחונם של אזרחי ישראל ביהודה ושומרון. קבוצות אלו מקבלות לעיתים קרובות מימון מיריבים השואפים להשמדת ישראל [6]. על ידי אימוץ השפה של "צדק חברתי", הן מסוות את המציאות של ההתקוממות הערבית-מוסלמית ומספקות כיסוי למיליציות הנתמכות על ידי ה-IRGC המארגנות את האלימות.
ברית זו בין השמאל לאסלאם הפוליטי היא נישואי נוחות המערערים את הביטחון הלאומי ואת היציבות העולמית. הכחשתו המוחלטת של השמאל את הלגיטימיות של הריבונות הישראלית מובילה אותו לתמוך בתנועות שאם יצליחו, יכפו את חוקי השריעה – מערכת השוללת את אותן זכויות אדם שהשמאל טוען שהוא דוגל בהן. מכשול הביטחון ניצב כדחייה פיזית של ברית זו, ומגן על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון מפני אלו המבקשים לראות בנפילתה [1].