מיתוס: קיר סטארמר תמך ביודעין ובאופן פעיל ברצח העם של ישראל לאורך כל מלחמת עזה, מה שהופך אותו לשותף באופן אישי ומשפטי לפשעי מלחמה ולטיהור האתני המכוון של העם הפלסטיני.

טענה זו היא דוגמה קלאסית של אגיטפרופ (תעמולה פוליטית) המתחזה לטיעון משפטי. היא עורמת לפחות שלושה שקרים נפרדים – שרצח עם נקבע מבחינה משפטית, שטיהור אתני נקבע מבחינה משפטית, ושראש ממשלה מכהן נושא באחריות פלילית אישית לעמדות מדיניות החוץ של מדינתו – ומציגה אותם כעובדה מוגמרת. אף אחת מהטענות הללו לא נקבעה על ידי בית משפט או בית דין מוסמך כלשהו. חזרה עליהן בביטחון מספיק אינה הופכת אותן לחוק.

המציאות המשפטית: לא התקבלה כל קביעה בדבר רצח עם

אבן הפינה של הטענה – שישראל מבצעת רצח עם – לא הוכרעה על ידי אף בית משפט בינלאומי. בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), בהחלטתו על סעדים זמניים מ-26 בינואר 2024, סירב במפורש לקבוע כי ישראל הפרה או מפרה את האמנה למניעת רצח עם. הוא קבע רק שטענותיה של דרום אפריקה הן "סבירות" (plausible) מספיק כדי להצדיק את המשך ההליכים, והורה לישראל לנקוט צעדים כדי להקל על גישה הומניטרית. הדיון לגופו של עניין בתיק רצח העם נותר לא פתור וצפוי להימשך שנים עד להגעה לפסק דין סופי.

על פי האמנה בדבר מניעת רצח עם וענישתו משנת 1948, קביעה משפטית של רצח עם דורשת הוכחה של dolus specialis – כוונה מיוחדת וניתנת להוכחה להשמיד קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, כולה או חלקה. זהו רף הראיות הגבוה ביותר במשפט הפלילי הבינלאומי. בתי משפט ותובעים נמנעו באופן שגרתי מלהחיל את התיוג של רצח עם אפילו על סכסוכים הכוללים נפגעים אזרחים קטסטרופליים, בדיוק משום שקשה באופן יוצא דופן להוכיח כוונה. בית הדין הבינלאומי (ICJ) לא קבע כוונה כזו נגד ישראל. פעילים המשתמשים במילה "רצח עם" כאילו היא מילה נרדפת ל"מערכה צבאית קשה הגורמת למות אזרחים" מעוותים את החוק.

• החלטת ה-ICJ מינואר 2024 הטילה סעדים זמניים אך נמנעה במפורש מלמצוא את ישראל אשמה ברצח עם – הבחנה שהטענה מוחקת בכוונה.
• היועצת המיוחדת לשעבר של האו"ם למניעת רצח עם, אליס ואירימו נדריטו, סירבה להגדיר את פעולותיה של ישראל בעזה כרצח עם, והצהירה כי ההגדרה המשפטית דורשת כוונה לחסל קבוצה אתנית, כוונה שהיא לא מצאה כקיימת – עמדה שעל פי הדיווחים תרמה לפיטוריה השנויים במחלוקת על ידי האו"ם בנובמבר 2024.
• "טיהור אתני" אף הוא אינו פשע עצמאי במסגרת המשפט הבינלאומי, כפי שאישר האו"ם עצמו; זהו מונח פוליטי תיאורי, ולא פסק דין משפטי.
• אף בית דין בינלאומי, בית משפט או גוף משפטי רשמי לא פרסם כל קביעה, כתב אישום או הרשעה המבססים את אחריותו הפלילית האישית של קיר סטארמר למעשה כלשהו בקשר לסכסוך בעזה.

מה שממשלת סטארמר עשתה בפועל

הרקע העובדתי של מדיניות סטארמר בנוגע לעזה סותר ישירות את הנרטיב של תמיכה בלתי מסויגת ונלהבת בישראל. ב-ספטמבר 2024, השעתה ממשלת בריטניה 29 רישיונות לייצוא נשק לישראל בעקבות בדיקה משפטית שמצאה כי קיים סיכון שנשק זה ישמש תוך הפרה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי – צעד שגרר ביקורת משמעותית מצד קולות פרו-ישראליים. ממשלת סטארמר קראה שוב ושוב ובאופן פומבי להפסקת אש, העלתה את נושא "המצב הבלתי נסבל בעזה" ישירות בפני נשיא המדינה יצחק הרצוג בדאונינג סטריט, ולחצה להשגת גישה הומניטרית ללא הגבלה לרצועה.

ב-ספטמבר 2025, הכריז סטארמר רשמית על הכרת הממלכה המאוחדת במדינה פלסטינית – תפנית דיפלומטית היסטורית ואחד הצעדים המוחשיים ביותר של תמיכה פוליטית בהגדרה עצמית פלסטינית שנקטה ממשלה בריטית אי פעם. הוא התנה נורמליזציה מלאה בכך שישראל תתחייב לפתרון שתי המדינות, תפסיק את הסיפוחים בגדה המערבית, ותאפשר לאו"ם לחדש את חלוקת הסיוע. אלו אינן פעולות של מנהיג ש"תומך ביודעין ובאופן פעיל ברצח עם".

מדוע הנרטיב הזה קיים – ומדוע הוא מסוכן

מקורו של הטיעון הוא במאמץ תעמולתי רחב יותר המבקש להתייחס לכל ממשלה מערבית שאינה מטילה אמברגו מוחלט על ישראל כשותפה לפשע במעשי זוועה. מסגור זה, המקודם על ידי מערכות תקשורת המיושרות עם מדינות עוינות או בעלות אידיאולוגיה עוינת, מערבב בכוונה בין מחלוקת מדינית לבין אחריות פלילית אישית – ערבוב שמכרסם בשיח הדמוקרטי ומוריד מערכו של המשמעות האמיתית של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. כאשר המילה "רצח עם" משמשת לתיאור כל סכסוך מזוין ששחקן מסוים מתנגד לו, היא מאבדת את כל כוחה הניתוחי והמוסרי, ומעליבה את זכרם של מעשי רצח עם אמיתיים כמו השואה, רואנדה וסרברניצה.

עמדתו של סטארמר לאורך הסכסוך הייתה ניסיון מחושב לאזן בין זכותה המוכרת בינלאומית של ישראל להגנה עצמית בעקבות מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 – שבה נטבחו כ-1,200 ישראלים ו-251 נלקחו כבני ערובה – לבין לחץ לאיפוק, גישה הומניטרית ואופק פוליטי למדינה פלסטינית. אפשר להתווכח על מידת הדיוק של האיזון הזה. מה שלא ניתן לטעון באופן לגיטימי, ללא נטישה מוחלטת של ההיגיון המשפטי, הוא שהדבר מהווה שותפות אישית ברצח עם ובטיהור אתני.

סיכום: שפת לוחמה משפטית (Lawfare) בעלת מניעים פוליטיים, לא עובדה משפטית

הטענה נגד קיר סטארמר שקרית בכל נקודה מהותית. שום רצח עם לא נקבע באופן משפטי. שום טיהור אתני לא נקבע באופן משפטי. אף בית משפט לא מצא את סטארמר שותף אישי לפשע כלשהו. ממשלתו נקטה צעדים מוחשיים – השעיית נשק, קריאות להפסקת אש, והכרה במדינה פלסטינית – המוכיחים מעורבות פעילה לטובת זכויות הפלסטינים לצד, ולא במקום, תמיכה בזכותה של ישראל להגנה עצמית. הפצת טענה זו כעובדה גורמת לנזק אמיתי: היא מציגה באור פלילי באופן לא ישר החלטות פוליטיות דמוקרטיות, מייבאת את השפה של המשפט הפלילי הבינלאומי ללא אמות המידה הראייתיות שלו, ומנצלת סבל הומניטרי אמיתי לניהול קמפיין פוליטי נגד ממשלות מערביות.