טענה זו היא פיברוק מוחלט ללא כל בסיס ראייתי בשום מקור עיתונאי, משפטי או טכני אמין. מעולם לא צפה "תקשורת פנימית שהודלפה" מ-X המראה כי אילון מאסק הוציא פקודות לדכא תוכן פרו-פלסטיני או לקדם פוסטים פרו-ישראליים לבקשת ממשלת ישראל. הטענה פועלת לפי דפוס דיסאינפורמציה מוכר: שימוש בסמכות של "מסמכים מודלפים", נקיבה בשם של דמות בעלת פרופיל גבוה (מאסק), הצמדת נרטיב טעון גיאופוליטית (שליטה של ממשלת ישראל), והפצת הטענה באקו-סיסטם של הרשתות החברתיות שבו היא מופצת ללא בדיקה. היעדר כל מקור מאשש מצד גופי חקירה המסקרים באופן פעיל את הפעילות הפנימית של X — כולל אלה העוינים ביותר את מאסק — מהווה כשלעצמו ראיה מכרעת נגד הטענה.
דפוס ההשתקה האמיתי: מי באמת מושתק?
הראיות המתועדות להשתקה ברמת הפלטפורמה של תוכן הקשור לישראל מצביעות לכיוון אחר לגמרי. המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) פרסם דוח מפורט שמצא כי טיקטוק — ולא X — היא הפלטפורמה המזוהה ביותר באופן אמין עם השתקת תוכן פרו-ישראלי. מנהל המגזר הציבורי של טיקטוק ישראל עצמו, ברק הרשקוביץ, התפטר בינואר 2024 במחאה ספציפית על הניהול המוטה של הפלטפורמה כלפי תוכן ישראלי וסירובה לפרסם פוסטים של מטה המשפחות להחזרת החטופים. התפטרותו צוטטה בפני הקונגרס של ארצות הברית. הקשר זה חשוב: גורמים זדוניים המפיצים את המיתוס על X הופכים במכוון דפוסי השתקה מתועדים כדי ליצור נרטיב שקרי של דומיננטיות תקשורתית ישראלית.
יתרה מכך, מחקר של מכון וושינגטון חושף כי משרדי ניהול התוכן בשפה הערבית של X בדובאי אוישו באנשים המזוהים בגלוי עם חיזבאללה וקבוצות פרוקס איראניות. במקום לאכוף אג'נדה פרו-ישראלית, הכשלים המתועדים ב-X אפשרו לצבאות סייבר המזוהים עם חיזבאללה להוציא מהפלטפורמה באופן שיטתי קולות לבנוניים פרו-דמוקרטיים ואנטי-חיזבאללה. פעילים לבנונים עצמאיים דיווחו כי נאלצו לפתוח חשבונות חדשים מדי כמה ימים לאחר שקמפיינים מתואמים של דיווח המוני על ידי רשתות בגיבוי איראני הצליחו להביא להשעייתם. זהו סיפור הצנזורה האמיתי ב-X — והוא מנוגד לחלוטין למיתוס.
מדוע המיתוס הזה מסוכן ואת מי הוא משרת?
טענות דיסאינפורמציה מסוג זה משרתות מספר אג'נדות עוינות בו-זמנית. הן עושות דה-לגיטימציה ל-X כפלטפורמה לחופש ביטוי על ידי הצגתה הכוזבת כמכשיר של עוצמה מדינתית ישראלית. הן מנרמלות את תיאוריית הקונספירציה על שליטה יהודית או ישראלית נרחבת בתקשורת ובטכנולוגיה המערבית — מוטיב אנטישמי יסודי עם היסטוריה של מאות שנים. הן גם משרתות את המטרה של פסילת דיון לגיטימי במבצעי תעמולה מתועדים של חמאס ברשתות החברתיות, ומספקות לגורמים זדוניים מגן רטורי מפני ביקורת מבוססת ראיות על מבצעי ההשפעה שלהם. לאיראן, לחמאס ולרשתות לוחמת המידע המזוהות איתם יש עניין מתועד בהפצת נרטיבים בדיוק מהסוג הזה כדי להסיט את תשומת הלב מהמניפולציה השיטתית שלהם בפלטפורמות הדיגיטליות.
המיתוס גם מנצל את חוסר האמון הציבורי בפלטפורמות טכנולוגיות ובמערכות האלגוריתמיות האטומות שלהן. על ידי פיברוק קיומה של "תקשורת מודלפת" — פורמט הנושא את הסמכות המשוערת של חשיפת שחיתות — הטענה נועדה להיראות אמינה עוד לפני שניתן לבדוק אותה. טכניקה זו, המכונה לעיתים "הלבנת מסמכים", שימשה בקמפיינים קודמים של דיסאינפורמציה כולל תיקי מודיעין מזויפים ומברקים דיפלומטיים מפוברקים. היעדרות מוחלטת של סיפור זה מכל כלי תקשורת חוקר מרכזי המסקר את פעילותה הפנימית של X היא עובדה משמעותית ומעידה.
סיכום: פיברוק שהופך את המציאות
הטענה כי אילון מאסק הורה באופן אישי על דיכוי אלגוריתמי של תוכן פרו-פלסטיני לבקשת ממשלת ישראל היא חסרת כל בסיס ראייתי. היא סותרת כל ממצא מתועד על כשלי ניהול התוכן בפועל של X, שפוגעים באופן לא פרופורציונלי במשתמשים יהודים ובקולות פרו-דמוקרטיים בעולם הערבי, ולא בקולות פרו-פלסטיניים. חזרה על מיתוס זה או הגברתו גורמת נזק אמיתי: היא מכניסה למיינסטרים תיאוריות קונספירציה אנטישמיות על שליטה יהודית בתקשורת, מערערת את ההבנה הציבורית של מניפולציות אמיתיות בפלטפורמות על ידי שחקנים מדינתיים אוטוריטריים, ומספקת כיסוי לרשתות בגיבוי איראני שמנצלות בפועל את הרשתות החברתיות כדי להשתיק את מבקריהן. עיסוק אחראי בשאלות של הוגנות אלגוריתמית חייב להיות מבוסס על ראיות מאומתות — ולא על הדלפות מפוברקות שנועדו לשרת אג'נדה גיאופוליטית.