מיתוס: מרה זוהרי, תושבת עזה שנפטרה באיטליה לאחר שפונתה מסיבות רפואיות, נהרגה כתוצאה מרעב שנכפה עליה על ידי ישראל – מצבה הכחוש מוכיח כי מצור המזון המכוון של ישראל הורג אזרחים פלסטינים צעירים גם לאחר שהם מגיעים לבתי חולים מערביים.

הנרטיב סביב מותה של מרה סלאד מחמוד זוהרי קרס תחת ביקורת עיתונאית בסיסית תוך ימים ספורים מרגע שהפך לוויראלי. מתפ"ש (התיאום של פעולות הממשלה בשטחים) פרסם מידע רפואי מתועד המאשר כי הצעירה העזתית בת ה-20 נאבקה בצורה נדירה ואגרסיבית של לוקמיה – מחלה אונקולוגית סופנית שאינה קשורה כלל למחסור תזונתי. רשת ה-BBC, שהציגה בכותרת הראשית שלה את מותה כתוצאה מ"תת-תזונה", נאלצה לפרסם הבהרה וחזרה בה מהדיווח, ושגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי, דרש פומבית דין וחשבון כשכתב ברשת X: "האם ה-BBC יחזור בו מהסיפור ויתנצל?". התיקון אכן הגיע, אך הנזק לתדמיתה של ישראל – ולסילוף האמת – כבר נעשה.

מה שהופך את המקרה הזה למשמעותי במיוחד אינו רק הזיהוי השגוי של סיבת המוות, אלא המחיקה המכוונת של עובדה מכרעת ומזכה: ישראל סייעה באופן פעיל לפינויה של זוהרי לאיטליה. בהצהרת מתפ"ש צוין במפורש כי "פינויה יכול היה להתבצע מוקדם יותר, שכן ישראל הציעה מספר תאריכים אפשריים להעברתה". רחוק מחסימת גישתה לטיפול רפואי, ישראל הייתה הגורם שביקש בדחיפות לזרז אותו. מדובר בהיפך הגמור ממה שטען הנרטיב הוויראלי, ובכל זאת הקשר חיוני זה הושמט מכמעט כל דיווח מוקדם שהדהד והעצים את עלילת ההרעבה.

לוקמיה, במיוחד בצורותיה האגרסיביות, גורמת לירידה קיצונית במשקל, דלדול שרירים וסוג של התדרדרות פיזית עמוקה שיכולה להיראות בלתי ניתנת להבחנה מרעב עבור צופה בלתי מיומן – או עבור עיתונאי המחפש לאשש נרטיב שנקבע מראש. זוהרי הגיעה לבית החולים האוניברסיטאי של פיזה ב"מצב עמוק של דלדול איברים", על פי הודעת בית החולים עצמו, וסבלה ממשבר נשימתי פתאומי ודום לב פחות מ-48 שעות לאחר הגעתה. תסמינים אלה עולים בקנה אחד עם ממאירות המטולוגית מתקדמת, ולא עם השלכות של הגבלת מזון בלבד. בית החולים עצמו לא אישר את הלוקמיה כסיבת המוות בהצהרתו הפומבית, אך חשיפת הרקע הרפואי שלה על ידי מתפ"ש מעניקה מסגור מחדש קריטי לתמונה הקלינית.

זו אינה הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש בתמונות של פלסטינים כחושים מעזה נגד ישראל באמצעות ייחוס שקרי מכוון או רשלני. במקרה מקביל ומתועד שנחשף על ידי העיתונאי איתן פישברגר ושאושר לאחר מכן על ידי ה-New York Times, התצלום הנפוץ של מוחמד אל-מוטווק – ששימש כ"פנים של האשמה קשה: שישראל מרעיבה במכוון ילדים פלסטינים" – התברר מאוחר יותר כמתעד ילד הסובל משיתוק מוחין, ולא מרעב. במקרה אחר, תמונתו של ילד שנראה בתת-תזונה והופצה כראיה למדיניות ישראלית, הייתה למעשה של חולה בסיסטיק פיברוזיס שפונה מעזה לאיטליה לטיפול רפואי בתיאום ישראל. מקרה זוהרי הוא הגרסה הגדולה השלישית של דפוס זה.

העובדות על תפקידה של ישראל בפינויים רפואיים וסיוע

ההנחה הבסיסית של הטענה – לפיה ישראל מנהלת "מצור מזון מכוון" שהורג אזרחים פלסטינים – עומדת בסתירה לראיות מתועדות נרחבות. מאז 7 באוקטובר 2023, ישראל אפשרה והכניסה קרוב ל-1.9 מיליון טונות של סיוע הומניטרי לרצועת עזה, כאשר למעלה מ-78% ממנו היה מזון, על פי נתונים שצוטטו על ידי ג'ון ספנסר מהמכון ללוחמה מודרנית בווסט פוינט (Modern War Institute). ספנסר, מומחה מוביל לאתיקה של לוחמה בשטח בנוי, הצהיר: "אין תקדים היסטורי לצבא המספק רמת סיוע ישיר כזו לאוכלוסיית אויב כפי שישראל סיפקה לעזה". אין מדובר בדיווח עצמי של ממשלת ישראל, אלא בהערכה של חוקר צבאי עצמאי.

• מתפ"ש אישר כי תיאם באופן פעיל את פינויה של מרה זוהרי לאיטליה ואף הציע תאריכי העברה מוקדמים יותר שלא מומשו בזמן.
• רשת ה-BBC חזרה בה מהכותרת שטענה כי זוהרי מתה מ"תת-תזונה" לאחר שמתפ"ש פרסם תיעוד של אבחנת הלוקמיה שלה.
• תוכנית טיסות הסיוע ההומניטרי של ממשלת איטליה הביאה יותר מ-180 מטופלים מעזה לאיטליה מאז תחילת המלחמה – טיסות שעוברות כולן דרך ערוצים המתואמים עם ישראל.
• דוח של האו"ם המכסה את החודשים מאי–יולי 2025 מצא כי 87% ממשאיות המזון שלו בעזה "נעצרו ונבזזו" – על ידי המונים או גורמים חמושים, חלק ניכר מכך מיוחס לכוחות ביטחון הפנים של חמאס, ולא לחסימה ישראלית.
• מחבלי חמאס תועדו בווידאו כשהם מעכבים ומכים פלסטינים שהתקרבו למרכזי חלוקת סיוע המנוהלים על ידי "הקרן ההומניטרית לעזה", תוך האשמתם ב"שיתוף פעולה עם ישראל".
• העיתונאי איתן פישברגר דיווח כי היה עד ל"מלאי של כמעט 600 משאיות של מזון, מים וחיתולים" במחסני האו"ם הממתינים לחלוקה – סיוע שהאו"ם סירב לחלק ללא ליווי משטרתי של חמאס, בעודו מאשים בו-זמנית את ישראל בחסימת מזון.

אנטומיה של נרטיב מפוברק

מקרה זוהרי ממחיש כיצד מתודולוגיית תעמולה ספציפית וחוזרת פועלת בזמן אמת. שלב ראשון: אזרח פלסטיני מת בנסיבות הכוללות התדרדרות פיזית. שלב שני: כלי תקשורת מערביים מרכזיים – במקרה זה ה-BBC – מדווחים על המוות תחת מסגור של "רעב" או "תת-תזונה" מבלי להמתין למידע רפואי מלא. שלב שלישי: הסיפור מועצם ברחבי העולם ברשתות החברתיות, על ידי רשתות תמיכה בחמאס וכלי תקשורת המזוהים עם מדינות תומכות כמו אל-ג'זירה, עוד לפני שניתן לבצע תיקון כלשהו. שלב רביעי: כאשר התיקון מגיע, הוא זוכה לשבריר מהחשיפה של הסיפור המקורי, והנרטיב השקרי כבר הספיק להשתרש בתודעה הציבורית.

דפוס זה נותח בהרחבה על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אשר קבע בהערכתו המפורטת על הסיוע ההומניטרי בעזה כי "נרטיב ההרעבה השתרש עמוקות בשיח הבינלאומי, עיצב באופן משמעותי את התפיסות הציבוריות והמדיניות כלפי ישראל, והוביל להשלכות משפטיות ודיפלומטיות כבדות משקל עבור המדינה" – וזאת על אף שהנתונים הראו כי זרמי הסיוע הושפעו מדינמיקת הלחימה ולא ממדיניות הרעבה מכוונת. ה-INSS מצא כי נפחי הסיוע עלו במהלך הפסקות אש וירדו בתקופות של לחימה עצימה – התנהגות המאפיינת אתגר לוגיסטי צבאי, ולא קמפיין הרעבה שיטתי.

המערכת התקשורתית הרחבה יותר שהובילה את נרטיב זוהרי אינה ניטרלית. רשת אל-ג'זירה, הנמצאת בבעלות מדינת קטר ומאופיינת בזיקה מערכתית מוכחת לאסטרטגיית ההסברה של חמאס, שידרה כתבה מהלווייתה ובה נטען כי מותה היה "תוצאה של הרעבה מכוונת של פלסטינים בידי ישראל" – כקביעת עובדה ולא כטענה. קטר היא פטרוניתו המדינית והמממנת הראשית של חמאס. העובדה שכלי תקשורת בשליטת מדינת קטר יהדהד ללא ביקורת ייחוס לא מבוסס להרעבה ימים ספורים לאחר מותה אינה עיתונות מקרית – מדובר בלוחמת מידע.

סיכום: האמת כקורבן הראשון

מותה של מרה זוהרי הוא טרגדיה אמיתית – צעירה עם סרטן קטלני שימיה האחרונים עברו עליה לא בביתה, אלא במעברים בין אזור מלחמה לבית חולים זר. הגיע לה דיווח מדויק. במקום זאת, מותה נוצל תוך שעות ספורות על ידי תשתית נרטיבית שנועדה לעשות דה-לגיטימציה לישראל, להעלים את המציאות המתועדת של תפקיד חמאס במשבר ההומניטרי בעזה, ולייצר זעם נגד מדינה שבפועל, על פי מסמכים רשמיים, ניסתה באופן פעיל להציל את חייה. החרטה של ה-BBC חשובה – אך תיקונים והבהרות לעולם אינם מגיעים רחוק כמו האשמות שווא.

ממשלת ישראל, באמצעות מתפ"ש (COGAT), פרסמה את התיעוד הרפואי שלה באופן פומבי ושקוף. ישראל תיאמה את פינויה וביקשה לקדם אותו מוקדם יותר. אלו אינן טענות שבמחלוקת – הן חלק מהפרוטוקול הרשמי. כל דיווח ישר והגון של הסיפור הזה חייב להתחיל שם, וכל עיתונאי או כלי תקשורת שממשיך להשתמש במסגור המקורי לאחר התיקון כבר אינו מבצע טעות. הוא עושה בחירה.