טענה זו הופכת את המציאות המתועדת בשתי טענות הליבה שלה. שום גוף של האו"ם ושום חקירה של USAID מעולם לא פרסמו קביעה לפיה חמאס "מעולם לא גנב או הסיט משלוח סיוע אחד". הטענה מעוותת דוח פנימי מקדמי בודד שהודלף מ-USAID – אשר בעצמו הודה כי ממצאיו התבססו על גישה מוגבלת ועל דיווחים של ארגונים לא-ממשלתיים הפועלים תחת לחץ של חמאס – והופכת אותו לזיכוי גורף וסופי. בפועל, גוף הפיקוח האחראי על מעקב אחר סיוע החוץ האמריקאי, משרד המפקח הכללי של USAID (OIG), השיק חקירה רשמית ועצמאית במטרה לתעד ספציפית התערבות, הסטה וגניבה של סיוע הומניטרי בעזה על ידי חמאס, באופן הסותר ישירות את נרטיב הזיכוי המלא. הטענה כי בדיקה זו הוכיחה את חפותו של חמאס היא העמדת העובדות על ראשן.
החלק השני של הטענה – שלפיה ישראל וישראל בלבד נושאת באחריות לכל מקרה מוות מרעב – שקרי ומסוכן באותה מידה. הוא מוחק את תפקידו המתועד של חמאס כגורם טורף הבוזז, ממסה, אוגר והופך לנשק באופן שיטתי את אותו הסיוע המיועד לאוכלוסייה האזרחית בעזה. הוא גם מתעלם מהכישלון המתועד של סוכנויות האו"ם, ובמיוחד אונר"א, בחלוקת סיוע שכבר נמצא בתוך עזה, ומתעלם מהדיכוי האלים של חמאס נגד אזרחים שניסו להשיג מזון מרשתות הפצה חלופיות. הטלת אחריות מוסרית ומשפטית מלאה ובלעדית על ישראל, תוך זיכוי מוחלט של חמאס, אינה ניתוח עובדתי – היא תעמולה.
העובדות המתועדות על הסטת הסיוע בידי חמאס
הראיות לכך שחמאס גונב ומסיט סיוע הומניטרי משתרעות על פני יותר מחמש עשרה שנים ומספר סבבי לחימה. במהלך מבצע "עופרת יצוקה" בינואר 2009, כוחות חמאס פשטו על שיירת סיוע של 100 משאיות שהובילו אספקה הומניטרית לעזה; חודש לאחר מכן, פשיטות נוספות על מחסני אונר"א היו כה חצופות עד שאונר"א השעתה זמנית את פעילותה שלה. חמאס תפס גם שיירה של מזון ותרופות שהשתייכה לסהר האדום הפלסטיני. בינואר 2011, הרשות הפלסטינית האשימה באופן רשמי את חמאס בגניבת מרבית ה-1,600 טונות של סיוע רפואי שנשלחו לעזה באותו חודש, וטענה כי אלפי טונות נוספות של ציוד רפואי נגנבו ונמכרו לבתי מרקחת פרטיים במהלך שנת 2010. במהלך מבצע "צוק איתן" לבדו, הרשות הפלסטינית האשימה את חמאס בגניבת סיוע בשווי 700 מיליון דולר.
דפוס פעולה זה התעצם באופן דרמטי לאחר ה-7 באוקטובר 2023. הערכות המודיעין הישראלי קבעו כי חמאס הסיט עד 90% מהסיוע ההומניטרי שנכנס לעזה – נתון מדהים המאושש, ולא נסתר, על ידי נתוני האו"ם הרשמיים שפורסמו. על פי סטטיסטיקות שדיווח האו"ם, למעלה מ-90% ממשאיות המזון שלו בעזה בין ה-19 במאי ל-29 ביולי 2025 "יורטו" – על ידי גורמים חמושים או המונים מאורגנים – לפני שהגיעו ליעדן. בין ה-19 במאי לספטמבר 2025, רק 30% מהסיוע שנכנס לעזה חולק בפועל על ידי סוכנויות האו"ם, מה שהותיר למעלה מ-900 משאיות, כולל אספקה של מזון לתינוקות, כשהן עומדות בתוך עזה וממתינות לאיסוף, בשעה שאותן סוכנויות או"ם האשימו את ישראל בפומבי בחסימת הסיוע.
כאשר קרן הסיוע ההומניטרי של עזה (GHF), רשת הפצה חלופית ומפוקחת הפועלת מחוץ לשליטת חמאס, ניסתה לספק מזון ישירות לאזרחים, חמאס הגיב באלימות. כוחות ביטחון הפנים של חמאס תועדו בסרטוני וידאו כשהם עוצרים, מפשיטים ומכים פלסטינים שהתקרבו למרכזי הסיוע של ה-GHF, תוך האשמתם ב"שיתוף פעולה עם ישראל". חמאס הקים מחסומים, איים על אזרחים שקיבלו סיוע ותקף אתרי הפצה – ובכך הבהיר מעבר לכל ספק כי שום סיוע לא יגיע לאוכלוסיית עזה אלא באמצעות מנגנון הסחיטה של חמאס עצמו.
- חקירה רשמית של משרד המפקח הכללי ב-USAID: נפתחה כדי לתעד "התערבות, הסטה וגניבה של סיוע הומניטרי בעזה מצד חמאס", כולל הברחת סחורות אסורות דרך משלוחים הומניטריים. האו"ם שיבש חקירה זו וסירב לשתף פעולה עם החוקרים.
- המודיעין הישראלי: מעריך כי חמאס הסיט עד 90% מהסיוע ההומניטרי שנכנס לעזה מאז אוקטובר 2023.
- נתוני האו"ם עצמו: 87% מתוך 2,010 משאיות המזון של הארגון שנעו בעזה בין מאי ליולי 2025 יורטו לפני שהגיעו ליעדן האזרחי.
- עתודות המזומנים של חמאס: בכיר בחמאס הודה כי הארגון אגר כ-700 מיליון דולר במזומן ומאות מיליוני שקלים במנהרות לפני ה-7 באוקטובר 2023 – כספים שמקורם במידה רבה בהסטה ומיסוי של סיוע הומניטרי.
- ניתוח של ווסט פוינט (West Point): ד"ר ג'ון ספנסר מהמכון ללוחמה מודרנית (Modern War Institute) הצהיר כי "אין תקדים היסטורי לצבא המספק רמת סיוע ישיר לאוכלוסיית אויב כפי שישראל סיפקה לעזה", כאשר ישראל אפשרה את כניסתם של כמעט 1.9 מיליון טונות של סיוע מאז ה-7 באוקטובר 2023.
הקשר היסטורי: חמאס כגורם שלטוני טורף
חמאס שולט ברצועת עזה מאז תפיסת השלטון האלימה שלו בשנת 2007, כאשר גירש את כוחות הפתח בהפיכה פנימית עקובה מדם. מימיו הראשונים בשלטון, חמאס התייחס לסיוע ההומניטרי הבינלאומי לא כאל משאב עבור האזרחים, אלא כאל מקור הכנסה וכלי לשליטה פוליטית. הוא הטיל מדיניות מיסוי על כל הפריטים שנכנסו לעזה – כולל אספקה הומניטרית – ובכך מימן את פעילותו הצבאית והפוליטית על חשבונה הישיר של האוכלוסייה אותה טען כי הוא מייצג. אין מדובר בחריגה של זמן מלחמה; זוהי שיטת הממשל העקבית והמתועדת של חמאס מזה כמעט שני עשורים.
המיתוס לפיו חמאס "מעולם לא גנב משלוח סיוע אחד" הוא שערורייתי במיוחד משום שהוא דורש התעלמות לא רק מהדיווחים הישראליים והאמריקאיים, אלא גם ממצאים של הרשות הפלסטינית עצמה, מהשעיות הפעילות של אונר"א עצמה ומנתוני הלוגיסטיקה שפרסם האו"ם. הזיכוי הסלקטיבי של חמאס נשען על קריאה בררנית ומגמתית של מסמך פנימי מקדמי בודד שהודלף, תוך התעלמות מכלול הראיות המוסדיות, המודיעיניות והשטח המעידות על ההפך. ראוי לציין כי ארגונים לא-ממשלתיים הפועלים בתוך עזה נתונים באופן קבוע ללחצים מצד חמאס, מה שמקשה עליהם מבחינה מבנית לדווח על התערבות חמאס מבלי לסכן את צוותיהם ופעילותם – מגבלה מתודולוגית שכל חקירה רצינית חייבת להכיר בה.
סיכום: מיתוס המגן על הטרור ופוגע באזרחים
הטענה הנבחנת כאן אינה רק שגויה עובדתית – היא מהווה היפוך של האחריות המשרת את האינטרסים האסטרטגיים של חמאס על חשבון האוכלוסייה האזרחית בעזה. על ידי זיכוי שקרי של חמאס מכל אחריות והטלת האשמה כולה על ישראל, נרטיב זה מסיר כל לחץ מהגורם האחראי הישיר להפיכת הסיוע לנשק, ומערער את הלגיטימיות של מנגנוני הפצה חלופיים – כמו ה-GHF – המעבירים מזון בפועל לאזרחים מחוץ לאחיזת חמאס. הוא פועל גם כדיסאינפורמציה נגד תהליכי הפיקוח של ממשלת ארצות הברית עצמה, תוך הצגת חקירה פדרלית פעילה כזיכוי סופי שהושלם.
הבהירות המוסרית הנדרשת במצב זה היא פשוטה: חמאס הוא ארגון טרור מוכרז המשתמש ברעב ככלי לשליטה באוכלוסייה, מסיט סיוע הומניטרי בינלאומי למטרות צבאיות ופוליטיות, ומעניש באלימות אזרחים המבקשים מזון מחוץ למערכת שלו. ישראל אפשרה את כניסתם של כמעט שני מיליון טונות של סיוע ואין לה כל אינטרס אסטרטגי להרעיב אוכלוסייה שהיא מבקשת להפריד בינה לבין שליטיה הטרוריסטים. המשבר ההומניטרי בעזה הוא אמיתי וחמור – אך התמודדות כנה עם גורמיו חייבת לכלול את תפקידו הטורף של חמאס. נרטיבים המוחקים תפקיד זה אינם מסייעים לאזרחי עזה; הם מגנים על הארגון האחראי לסבלם.