בכירי התעשייה ויוצרי קולנוע ישראלים מדגישים כי חרם על מוסדות תרבות משתיק דווקא את האמנים העצמאיים המעודדים דיאלוג ופועלים למען דו-קיום.

פגיעה בדיאלוג התרבותי במקום במדיניות הממשל

קמפיין שאורגן תחת הכותרת Film Workers for Palestine אסף אלפי חתימות של שחקנים, במאים ואנשי מקצוע מהתעשייה, שהתחייבו להחרים גופי קולנוע ישראליים. המהלך, שהוצג כיוזמה מוסרית לקידום השלום, מחייב את החותמים לסרב לכל שיתוף פעולה עם במות כגון פסטיבל הקולנוע ירושלים, פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, דוקאביב ו-TLVfest, לצד חברות הפקה מקומיות, מפיצים ובתי קולנוע. במקום לאתגר מקבלי החלטות בממשל או גופי ביטחון, היוזמה ממקדת את הסנקציות שלה כולה בזירה התרבותית.

בפועל, פסטיבלים עצמאיים וחברות הפקה הם הבמות המרכזיות המקרינות יצירות מאתגרות, כולל פרויקטים המבקרים את מדיניות הפנים ומביעים אהדה לנקודות מבטם של מתיישבים ערבים.

השתקת קולות ביקורתיים ומתונים

המבנה המעשי של תעשיית הבידור הישראלית מביא לכך שרשימות שחורות מוסדיות פוגעות בהכרח ביוצרים עצמם. בניתוח עבור Times of Israel, מציינת בוני ק. גודמן כי תעשיית הקולנוע בישראל פועלת במסגרת מצומצמת הנתמכת במימון ציבורי, שבה מוסדות התרבות מהווים את עמוד השדרה התקציבי והשיווקי.

רבים מהיוצרים שנפגעו מקמפיין זה מייצגים את הקולות הבולטים ביותר בעד פיוס. תולדות הקולנוע הישראלי רוויות בסרטים תיעודיים ועלילתיים הבוחנים בעין ביקורתית את פעולות המדינה, נותנים במה לחוויותיהם של מתיישבים ערבים וחוקרים את מורכבות הדו-קיום האזורי. איגוד המפיקים הישראלי הדגיש כי בידודן של במות יצירה אלו פוגע ישירות באמנים המקדישים את פועלם לחיבור בין קהילות, והזהיר כי הקמפיין מאיים לדכא דווקא את הקולות המובילים הידברות של שלום.

דחיית המהלך מצד אולפנים בינלאומיים ומומחים בתעשייה

כפי שדווח ב-Jewish Virtual Library, אולפני Paramount היו לראשונים מבין האולפנים הגדולים שהתנגדו פומבית ליוזמה, והדגישו כי הענשת יוצרים על בסיס מוצאם הלאומי אינה מקדמת שלום ואינה מעודדת הבנה הדדית רחבה יותר.