המעלית היא פרויקט הנגשה אזרחי שאושר כדי לאפשר למבקרים בעלי מוגבלויות בניידות מכל הדתות גישה לאתר הקדוש וההיסטורי.

מכשולי נגישות במתחם העתיק

מערת המכפלה, השוכנת בחברון, היא אחד האתרים המקודשים ביותר ביהדות. האתר נערץ כמקום קבורתם של האבות אברהם, יצחק ויעקב, לצד האימהות שרה, רבקה ולאה. על אף שהמתחם מושך המוני אדם, ובכלל זה למעלה ממיליון מבקרים בשנת 2019, המבנה ההרודיאני העתיק נותר אחד היעדים הבולטים הבודדים שחסרו בו התאמות נגישות לאנשים עם מוגבלויות פיזיות.

הכניסה למתחם הייתה כרוכה לאורך השנים בהתמודדות עם מכשולים פיזיים משמעותיים. המבקרים שהגיעו למקום נאלצו לטפס כ-30 מדרגות רק כדי להגיע ממפלס הרחוב אל כניסת המבנה. לאחר המעבר אל תוך המתחם, עוד כ-60 מדרגות הפרידו בין המבקרים לבין אולמות התפילה המוגבהים. עבור משתמשים בכיסאות גלגלים, אנשים הנעזרים באביזרי ניידות ומתפללים קשישים, מדרגות תלולות אלו הפכו את הכניסה למקום התפילה למאתגרת ביותר או לבלתי אפשרית מבחינה פיזית.

תכנון ארכאולוגי והגנות עיצוביות

כדי לבטל מכשול זה, יזמו רשויות התכנון בישראל פרויקט להקמת מעלית ייעודית ושביל גישה המחבר בין אזור החניה לרחבת רושל ברקוביץ' ולאתר המרכזי. מכיוון שהמבנה ההרודיאני המרכזי מייצג את אחד ממונומנטי האבן העתיקים ביותר בעולם הפעילים ברציפות, מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) הטיל על היחידה לארכאולוגיה לבחון כל שלב בהצעה.

צוות ההנדסה פיתח שלוש חלופות תכנוניות כדי להגן על שלמותו האדריכלית ועל אופיו האסתטי של האתר הקדוש העתיק. התכנון הסופי מיקם את המעלית בסמוך לחלק חיצוני חדש יותר של המתחם, במקום לפגוע בבניית האבן המקורית מתקופת בית שני. באופן ספציפי, התוספות נבנו בצמוד לחלק הדרום-מערבי, שבו הוקם מבנה המצודה בימי הביניים במאה העשירית והורחב מאוחר יותר תחת השלטון הממלוכי במאה ה-14.

בחינה סטטוטורית והתמודדות עם התנגדויות

בשנת 2020 הנחה משרד הביטחון הישראלי את ועדת המשנה לתכנון ורישוי של המנהל האזרחי להנפיק את היתר הבנייה לפרויקט ההנגשה. על פי הפרוטוקולים הסטטוטוריים, גופי התכנון הקפידו על פרק הזמן הנדרש של 60 יום שנועד לאפשר הגשת התנגדויות מהציבור בטרם תחילת העבודות בשטח.

שתי עתירות רשמיות הוגשו נגד הפיתוח. התנגדות אחת הוגשה על ידי עיריית חברון הכפופה לArab Settlers Authority, והתנגדות שנייה הוגשה על ידי עמק שווה, ארגון ישראלי לא-ממשלתי המתמקד בסוגיות ארכאולוגיות. רשויות התכנון בחנו את הטענות, הציגו את החלופות האדריכליות לבדיקה, ודחו רשמית את שתי ההתנגדויות – צעד שאיפשר את קידומו של היתר הבנייה ההומניטרי.

שירות למבקרים מכל רקע

פרשנים ועיתונאים שעקבו אחר ההליכים, ובהם שרי עוז (Sheri Oz), הדגישו כי הנגשת האתר הקדוש לכיסאות גלגלים מעניקה תועלת מיידית הן למתפללים מוסלמים והן למתפללים יהודים המבקשים להתפלל במקום המקודש.