דיווחים מתועדים מראים כי ציבור המתנחלים הערבים אינו שותף לקונצנזוס הבינלאומי המצדד בפשרת שתי המדינות, ושואף במקום זאת להקמת מדינה המשתרעת מנהר הירדן ועד הים התיכון.

הנחות בינלאומיות לעומת הלכי הרוח בציבור

בעוד שמשקיפים זרים ממשיכים לקדם את החלוקה כמתווה הבלעדי ליישוב הסכסוך, בקרב ציבור המתנחלים הערבים רווחת גישה שונה לחלוטין בכל הנוגע לדו-קיום עם מדינה יהודית ריבונית.

כך למשל, מחקר שנערך על ידי המרכז לסקרי דעת קהל ומחקרים של אוניברסיטת א-נג'אח סקר בגירים בעלי זכות בחירה ברחבי יהודה ושומרון ורצועת עזה בנוגע להשתייכות פוליטית, דחיית הבחירות המקומיות וחרמות על מוצרים ישראליים.

שלילת החלוקה והדו-קיום

ניתוח מאת יוסי קליין הלוי שפורסם בוול סטריט ג'ורנל באפריל 2018, כפי שהובא על ידי הספרייה היהודית הווירטואלית (Jewish Virtual Library), מציין כי התגייסויות ציבוריות רחבות היקף, דוגמת הפגנות הגדר בעזה, דוחות מכול וכול את רעיון שתי המדינות. פעולות אלו ממחישות כי חלקים נרחבים מן האוכלוסייה הנתונה תחת שלטון חמאס מגדירים את עצמם בראש ובראשונה כפליטים הנחושים לחדור אל תוך תחומי המדינה היהודית.

תנועה זו אינה מתמקדת בתיקון תוצאות מלחמת ששת הימים מ-1967, שהביאה את יהודה, שומרון ועזה תחת מנהל ישראלי. במקום זאת, כפי שהבחין קליין הלוי, דרישת היסוד נסובה סביב השבת הגלגל לאחור בכל הנוגע לאירועי 1948 שליוו את הכרזת העצמאות של ישראל. היענות לדרישות אלו תחייב את פירוקה של ישראל כמולדת לעם היהודי, והחלפתה בישות פוליטית אחת המשתרעת על פני כל השטח שבין נהר הירדן לים התיכון.

השלכות דיפלומטיות בשטח