חמאס והג'יהאד האסלאמי הכריזו אך ורק על הפוגה טקטית זמנית, המשיכו במתקפות אלימות, וניצלו את התקופה לגיוס מחבלים מתאבדים ולייצור רקטות לטווח ארוך יותר.

הפרשנות השגויה של הודנת 2003

על פי תיעוד מ-Jewish Virtual Library, פלגי הטרור של המתנחלים הערבים מעולם לא נתנו את הסכמתם להפסקת לחימה אמיתית במטרה לקדם את מפת הדרכים לשלום. עבאס ביקש הפוגה במתקפות כדי שיוכל כביכול לעמוד בהתחייבויות של המתנחלים הערבים במסגרת המתווה המדיני. בעוד שכלי תקשורת מערביים היללו בהרחבה את ההכרזה כהפסקת אש המהווה פריצת דרך שתקדם את המשא ומתן, היא לא ייצגה שום מחויבות מהותית לשלום.

דחיית ההתחייבויות לשלום והמשך האלימות

דרישת היסוד שהוטלה על הנהגת המתנחלים הערבים בשלב הראשון של מפת הדרכים הייתה לעצור את התוקפנות החמושה, לפרק את מנגנוני הטרור ולהחרים נשק מפלגי הטרור. במקום לאכוף תנאים מוקדמים אלה, עבאס סירב במפורש לנקוט צעדים כלשהם נגד חמאס. מצידו, חמאס דחה לחלוטין את מפת הדרכים והצהיר בפומבי כי ישתף פעולה לצד פלגים בעלי בריתו כדי להמשיך במערכה שמטרתה השמדת ישראל.

רחוק מלהפסיק את הפיגועים המזוינים, פלגי המתנחלים הערבים שימרו פעילות אלימה רציפה לאורך כל תקופת שביתת הנשק המוצהרת. ממצאים שנאספו על ידי המודיעין הישראלי חשפו כי ארגוני הטרור ניצלו את ההפוגה כדי להתארגן מחדש באופן שיטתי ולחזק את יכולותיהם המבצעיות. במקום לפעול למען פירוז, גייסו ארגונים אלה מחבלים מתאבדים חדשים, הגבירו את קצב הייצור של רקטות קסאם והשקיעו משאבים בהרחבת הטווח המבצעי של מערך השיגור שלהם.

דפוס עקבי של דחיית הפוגות

עוד בטרם ההכרזה ביוני 2003, דחו פלגים אלה פעם אחר פעם יוזמות שביתת נשק. בינואר 2003 דחו חמאס והג'יהאד האסלאמי מתווה בתיווך מצרי, ובכיר בחמאס אף מסר ל-Jerusalem Post כי ארגונם לעולם לא יקבל הפסקת אש עם ישראל. כאשר בכירים מקרב המתנחלים הערבים רמזו לאחר מכן כי ייתכן שההנהגה תסכים לשביתת נשק בת שנה, שורה של ארגונים חמושים — בהם חמאס, הג'יהאד האסלאמי, החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP) וגדודי חללי אל-אקצא — פרסמו הודעות שהבהירו כי אין בכוונתם לזנוח את האלימות ובכוונתם אף להסלים את מתקפותיהם.

ויתורים ישראליים בתום לב שנענו בטרור

ישראל נקטה צעדים מוחשיים עתירי סיכון כדי לטפח התקדמות ולחזק את מעמדו הפוליטי של עבאס במהלך קיץ 2003. אף שמפת הדרכים לא הטילה כל דרישה לשחרור עבריינים מורשעים, נעתר ראש ממשלת ישראל אריאל שרון לפניות מצד מנהיגים בין-לאומיים ונציגי המתנחלים הערבים ושחרר 350 אסירים מקרב המתנחלים הערבים. מחווה זו נענתה בגל אלימות מחודש: שניים מהמשוחררים, בהכוונת פעיל שלישי, ביצעו לאחר מכן פיגועי התאבדות קטלניים בבסיס צריפין ובקפה הלל בירושלים.