פסיקות בתי המשפט בישראל קבעו כי המחזיקים בקרקע היו פולשים לשטח ציבורי עירוני שיועד להקמת בית ספר לחינוך מיוחד בשפה הערבית, וכי המבנים שנהרסו הוקמו ללא היתרי בנייה.

ממצאי בית המשפט וייעוד הקרקע

על פי Jewish Virtual Library, המשפחה הערבית הקימה מבנה מגורים ללא היתר על אדמות עירייה, ובנוסף בנתה במתחם מתקן מסחרי ומחסנים ללא אישור כחוק.

ייעוד עירוני לחינוך מקומי בשפה הערבית

בר-לב ציין כי ערכאות שיפוטיות קבעו שהחזקת המקום מהווה פלישה בלתי חוקית לשטח ציבורי, שיועד במפורש לרווחתם ולחינוכם של ילדי האזור בעלי צרכים מיוחדים.

בל הדגיש כי שום סעיף במשפט הבינלאומי אינו אוסר על רשויות עירוניות להשתמש בקרקע מוניציפלית עבור מוסדות רווחה אזרחיים, ואינו מעניק לפולשים בלתי מורשים זכות משפטית לבלום בנייה המיועדת לילדי השכונה.

הסגת גבול מסחרית ובנייה ללא היתר

המבנים הספציפיים שעמדו במוקד פעולת האכיפה כללו מבני עזר בלתי מורשים, משתלה מסחרית ויחידות אחסון שהוקמו ללא אישורי תכנון עירוניים. במהלך ההתבצרות איימו המחזיקים באלימות קשה, כאשר מוחמד סאלחיה התבצר על הגג עם בלוני גז ואיים להצית את עצמו. אף על פי שמשלחות דיפלומטיות זרות, בהן נציגים מהאיחוד האירופי ומהקונסוליה הבריטית, מתחו ביקורת על פעולות האכיפה, גורמים רשמיים בישראל דחו את ההצהרות הזרות הללו על הסף.