טענה זו מערבבת בין פעילות צבאית טקטית לבין סיפוח טריטוריאלי ריבוני ורשמי, ולאחר מכן מלבישה על עירוב זה את ההאשמה המסיתה בדבר "טיהור אתני" — מונח משפטי ספציפי הדורש הוכחה לכוונה להשמיד קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית. אף אחת מההאשמות הללו אינה נתמכת בראיות המתועדות של מטרות המלחמה המוצהרות של ישראל או במתווה הממשל שלה ליום שאחרי. הטענה היא הבניה תעמולתית שנועדה להציג כפשע את זכותה של ישראל להגנה עצמית על ידי הגדרה מחדש של צורך צבאי ככיבוש קולוניאלי. זה אינו עיתונאות; מדובר בלוחמה משפטית (lawfare) המחופשת לשפה עיתונאית.
העובדות על מטרות המלחמה האמיתיות של ישראל ותוכניותיה ליום שאחרי
שלוש המטרות המוצהרות רשמית של ישראל במבצע "חרבות ברזל" — שהושק בתגובה ישירה לטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023, שבו נרצחו 1,200 אזרחים — היו: פירוק היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, השבת כל החטופים שנחטפו ב-7 באוקטובר, ומניעת כל יכולת תקיפה עתידית מרצועת עזה. מטרות אלו הוצהרו בפומבי על ידי ממשלת ישראל, נבחנו על ידי מכוני מחקר ביטחוניים עצמאיים ודווחו בכלי התקשורת הבינלאומיים. אלו הן מטרותיה של דמוקרטיה המגינה על עצמה לאחר המתקפה הקטלנית ביותר נגד העם היהודי מאז השואה.
בנוגע לממשל ביום שאחרי, מסמך המדיניות הרשמי של ראש הממשלה נתניהו — שנותח לעומק על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בתל אביב — קורא במפורש למינהל אזרחי פלסטיני על ידי גורמים מקומיים שאינם מזוהים עם טרור, תוכנית דה-רדיקליזציה מקיפה, ושיקום שימומן ויובל על ידי מדינות ערביות המקובלות על ישראל, בפרט מדינות המפרץ. ניתוח ה-INSS מציין ספציפית כי "נתניהו הצהיר כי התיישבות ישראלית מחודשת ברצועת עזה אינה מציאותית." זהו הניגוד המוחלט לסיפוח.
- שליטה צבאית אינה סיפוח. נוכחות צבאית מבצעית במהלך עימות פעיל — אפילו על פני חלקים נרחבים מהשטח — אינה מהווה את המעשה המשפטי הרשמי של סיפוח, הדורש הכרזה ריבונית של החלת החוק והריבונות תחת המשפט הבינלאומי והמקומי. ישראל לא מסרה כל הצהרה כזו לגבי עזה.
- אין מדיניות התיישבות בעזה. בשונה מיהודה ושומרון, שום מדיניות של ממשלת ישראל אינה מאשרת התיישבות אזרחית בעזה. המתווה שלאחר ה-7 באוקטובר שולל במפורש אפשרות זו, על פי תיעוד ה-INSS של עמדותיו המוצהרות של נתניהו עצמו.
- "טיהור אתני" דורש כוונה ומדיניות מתועדות. לא ניתן להשוות באופן חוקי את המבצעים הצבאיים של ישראל — המנוהלים נגד צבא טרור המוטמע בתוך תשתית אזרחית — לטיהור אתני ללא כוונה מדינתית מתועדת להשמיד קבוצת אוכלוסייה ככזו. ישראל פרסמה אזהרות פינוי, הקשירה מסדרונות הומניטריים וסייעה להעברת סיוע מסיבי לעזה גם במהלך מעשי איבה פעילים.
- מתקפת ה-7 באוקטובר מבססת סיבתיות ברורה. חמאס רצח, אנס, שרף וחטף אזרחים ישראלים במבצע צבאי מתוכנן לפרטי פרטים. לתגובה הצבאית של ישראל יש עילה ביטחונית ישירה ומתועדת — ולא אג'נדה קולוניאלית או דמוגרפית.
הקשר היסטורי: מדוע הנרטיב הזה קיים
מסגור ה"סיפוח והטיהור האתני" אינו חדש — מדובר ברכיב מתועד היטב בקמפיין הדה-לגיטימציה הרחב יותר נגד ישראל, שהסלים בחדות לאחר ה-7 באוקטובר 2023. כלי תקשורת המיושרים עם מדינות עוינות או בעלי אידיאולוגיה עוינת, כמו גם ארגונים לא-ממשלתיים הקשורים לתנועת ה-BDS ורשתות השפעה המיושרות עם איראן, פועלים באופן שיטתי כדי למסגר מחדש כל פעולה צבאית ישראלית בעזה כראיה לפרויקט קולוניאלי בבסיסו. המטרה היא לסכל מראש את זכותה החוקית של ישראל להגנה עצמית על ידי סיווגה מחדש כפשע בינלאומי, עוד לפני שבית משפט כלשהו יוכל לבחון את הראיות.
לספר המהלכים הזה יש היסטוריה. לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 — שהייתה בעצמה מבצע הגנה מנע נגד קואליציה שנערכה להשמיד את ישראל — אותן מסגרות בדיוק הופעלו כדי לשלול את הלגיטימיות של הנוכחות הישראלית בשטחים שנכבשו באותו עימות. השימוש הסלקטיבי במונחים כמו "סיפוח", "אפרטהייד" וכיום "טיהור אתני" משרת פונקציה תעמולתית אסטרטגית: הוא מצר את "חלון אוברטון" כך שכל פעולה צבאית ישראלית, ככל שתהיה מוצדקת על פי אמות המידה של המשפט הבינלאומי להגנה עצמית, ממוסגרת אוטומטית כפשע מלחמה. מדובר במלכודת רטורית, לא בניתוח עובדתי.
הטענה גם מעוותת בכוונה את המשמעות של "70 אחוזים" בהקשר זה. אזורי המבצעים המורחבים של צה"ל בזמן מלחמה הם פריסות ביטחוניות המוכתבות על ידי המערכה הצבאית נגד חמאס — לרבות רשתות המנהרות שלו, מצבורי נשק ותשתיות צבאיות מוטמעות. אזורי המבצעים משתנים לאורך העימות. השוואת מפת פריסה צבאית של זמן מלחמה לצו סיפוח קבוע היא שגיאה עובדתית או מצג שווא מכוון.
סיכום: תעמולה המחופשת לעובדה
המיתוס שנבחן כאן דוחס כמה דברים נפרדים — פעילות צבאית, תכנון ליום שאחרי, עקירת אוכלוסייה הנגרמת מלוחמה בשטח בנוי ומטרותיה הביטחוניות המוצהרות של ישראל — לכדי נרטיב בדווי יחיד של כיבוש אתני מכוון. כל אלמנט בנפרד מעוות את המציאות; בשילובם, הם מהווים מבנה של דיסאינפורמציה. ישראל היא דמוקרטיה הנלחמת בארגון טרור הקורא בגלוי להשמדתה. חזונה ליום שאחרי, המתועד על ידי מוסדות ביטחון מהימנים, צופה עזה הנשלטת על ידי פלסטינים, משוקמת על ידי מדינות ערב ומפורזת תחת פיקוח בינלאומי.
הדהוד המיתוס הזה גורם לנזק ישיר: הוא מרעיל את משא ומתן לשלום, מספק תחמושת תעמולתית לחמאס ולאיראן ושוחק את ההבנה הציבורית לגבי מי התוקפן האמיתי בסכסוך זה. העמדת ישראל בסטנדרט שאף דמוקרטיה אחרת המגינה על עצמה מפני טרור לא נדרשה לעמוד בו — תוך התעלמות מהשימוש המתועד של חמאס באוכלוסייתו האזרחית כמגן אנושי — אינה תמיכה בזכויות אדם. מדובר באנטישמיות המגובה בהערות שוליים מוסדיות.