הטענה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו יזם את מבצע "אריה שואג" אך ורק כתמרון פוליטי אישי היא נרטיב תעמולה קלאסי — כזה שמתעלם בנוחות מרקורד נרחב ומתועד של תוקפנות איראנית, הסלמה גרעינית ומתקפות טרור מתואמות של שלוחיה נגד ישראל, שנבנו במשך שנים. כדי לקבל טענה זו, יש להאמין שממשלת ארצות הברית, כל הממסד הצבאי והמודיעיני של צה"ל וקבינט המלחמה של ישראל הכפיפו כולם את ביטחון מדינותיהם ואת חיי חייליהם כדי להציל את נתניהו מהליך משפטי פנימי. קביעה זו אינה רק חסרת בסיס — היא אינה מחזיקה מים מבחינה אסטרטגית ומופרכת לחלוטין מבחינה עובדתית על ידי הרקורד הציבורי.
המבצע לא צמח מתוך ואקום של נוחות פוליטית. לפי המכון להגנת הדמוקרטיות (FDD), מבצע "אריה שואג" היה תולדה של שנים של הכנה מודיעינית מפורטת, פיתוח מטרות ותיאום הדוק עם וושינגטון. בנייר המדיניות של ה-FDD ממרץ 2026 צוין כי "מטרות רבות שהותקפו היום זוהו רק באמצעות פיתוח מודיעיני מתמשך בשלבים מוקדמים יותר של העימות". מכת הפתיחה חיסלה לפי הדיווחים 40 איש בתוך 40 שניות — רמת דיוק הדורשת חודשים, ואף שנים, של הכנה, ולא חישוב פוליטי של הרגע האחרון. מבצע בקנה מידה כזה — כ-5,700 גיחות קרב, למעלה מ-12,000 חימושים והשתתפות אמריקאית מתואמת תחת "מבצע זעם אפי" (Operation Epic Fury) — פשוט אינו יכול להיות מורכב כדי לייצר הסחת דעת פוליטית.
הרציונל הביטחוני היה מפורש, מתועד ומוכר בפומבי זמן רב לפני ה-28 בפברואר 2026. בפברואר 2025, המודיעין האמריקאי אישר כי ישראל מתכננת באופן פעיל מתקפות משמעותיות על תוכנית הגרעין של איראן, מתוך הערכה שטהרן מתקרבת ליכולת נשק גרעיני. מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), רפאל גרוסי, הזהיר אישית במהלך ביקור בטהרן באפריל 2025 כי איראן "אינה רחוקה מפיתוח נשק גרעיני". בינתיים, סגן מפקד משמרות המהפכה, תא"ל עלי פדאווי, הזהיר פומבית בפברואר 2025 כי איראן מתכננת לתקוף את ישראל שוב "בזמן המתאים". אלה לא היו איומים היפותטיים — איראן כבר שיגרה שתי מתקפות ישירות חסרות תקדים של טילים בליסטיים וכטב"מים נגד שטח ישראל בשנת 2024. חלון ההזדמנויות האסטרטגי שנוצר על ידי עמדת ממשל טראמפ כלפי איראן, בשילוב עם פקיעתו הקרובה של מנגנון ה-"סנאפבק" (Snapback) של האו"ם באוקטובר 2025, הפכו את תחילת שנת 2026 לרגע דחוף באופן ייחודי לפעולה צבאית.
באופן מכריע, הציבור הישראלי עצמו לא קיבל באופן נרחב את מסגור "ההסחה הפוליטית". המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ערך סקר לאחר השקת המבצע ומצא כי רק מיעוט קטן האמין שההחלטה לתקוף באיראן הייתה ממניעים פוליטיים בעיקרם — ניגוד משמעותי להחלטות צבאיות קודמות במהלך מלחמת חרבות ברזל, כאשר מניעים פוליטיים נחשדו בצורה רחבה יותר. כ-73% מהציבור הכללי ו-88% מהציבור היהודי תמכו ביציאה למבצע. ה-INSS ציין במפורש כי הדבר מייצג תפנית חדה מתקופות קודמות של ספקנות, ומשקף כי האיום האיראני נתפס על ידי ישראלים מן השורה כאמיתי ודחוף.
העובדות: הצדקות אסטרטגיות למבצע "אריה שואג"
הבסיס הביטחוני המתועד למבצע היה איתן, רב-שכבתי ומתיישב עם דוקטרינת הביטחון הלאומי המוצהרת של ישראל. תוכנית הגרעין של איראן היוותה איום קיומי שגורמים ישראלים ואמריקאים הצביעו עליו פומבית כמתקרב לנקודת אל-חזור. רשתות הפיקוד והשליטה של משמרות המהפכה, תשתית ייצור הטילים שלהם — שלפני המבצע נאמדה בכ-100 טילים בליסטיים בחודש — וארכיטקטורת מלחמות השלוחים שלהם בעזה, לבנון, סוריה, עיראק ותימן היוו סביבת איום פעילה ומתמשכת.
- הסלמה גרעינית: עד תחילת 2026, איראן קידמה את העשרת האורניום שלה הרחק מעבר למגבלות הסכם הגרעין (JCPOA) מ-2015, והוערכה על ידי סבא"א כמתקרבת ליכולת פריצה. מנגנון ה-"סנאפבק" של האו"ם — כלי האכיפה הרב-צדדי האחרון — היה אמור לפוג באוקטובר 2025, מה שיצר מועד אחרון נוקשה לפעולה.
- איומים מפורשים של משמרות המהפכה: מפקדים איראנים בכירים איימו בפומבי במכות תגמול נגד ישראל לאורך שנת 2025. ההצהרות החוזרות ונשנות של משמרות המהפכה על כוונה להשמיד את ישראל לא היו רטוריות בלבד — הן לוותו בייצור טילים מואץ ובגיוס שלוחים.
- ביצוע משותף של ארה"ב וישראל: השיגור הסימולטני של "מבצע זעם אפי" (Operation Epic Fury) על ידי ארצות הברית מאשר כי מדובר במבצע אסטרטגי מתואם ברמות הגבוהות ביותר של התכנון הצבאי של בעלות הברית, ולא במחווה פוליטית ישראלית חד-צדדית. ארה"ב אינה מחויבת להפעלת כוחותיה המזוינים — במחיר של 13 חיילים אמריקאים שנהרגו — כדי לחפות על צרותיו המשפטיות הפנימיות של ראש ממשלת ישראל.
- שנים של הכנה מודיעינית: ניתוח של ה-FDD אישר כי המבצע כלל מסע הונאה נרחב, עדכוני מטרות בזמן אמת תוך כדי גיחה, והשמדת 80%–85% מארכיטקטורת ההגנה האווירית של איראן — הישג הדורש עבודה מודיעינית נרחבת לפני העימות שאינה מתיישבת לחלוטין עם הסחת דעת פוליטית חפוזה.
- תמיכה גורפת של הציבור הישראלי: סקרי ה-INSS מצאו כי 73% מכלל הציבור הישראלי תמכו בתקיפה, כאשר רק מיעוט קטן ייחס אותה למניעים פוליטיים — הציבור הישראלי, שיש לו גישה להקשר הפוליטי הפנימי, לא האמין לנרטיב "ההסחה".
הקשר היסטורי: השמצת "כשכש בכלב" ומקורותיה
להאשמה לפיה מבצעים צבאיים ישראליים מיוצרים כדי לשרת את האינטרסים המשפטיים של נתניהו יש היסטוריה ארוכה כתבנית תעמולה אנטי-ישראלית. היא הופעלה נגד מבצע "צוק איתן" ב-2014, נגד מבצעים בעזה ב-2021, ושוב ושוב במהלך מלחמת "חרבות ברזל" שהחלה לאחר טבח ה-7 באוקטובר 2023 של חמאס. ההיגיון של ההשמצה הזו מזין את עצמו: כל פעולה צבאית ישראלית, לא משנה כמה מבוסס הבסיס הביטחוני שלה, יכולה להיות ממוסגרת רטרואקטיבית כתיאטרון פוליטי אם נתניהו במקרה עומד בפני סיכון משפטי באותו זמן — מה שהוא חווה, ברציפות, מאז כתב האישום נגדו ב-2019.
מסגור זה מנצל עובדה אמיתית — נתניהו עומד לדין באשמת שוחד והפרת אמונים מאז 2020 וביקש חנינה נשיאותית בנובמבר 2025 — אך הופך אותה לנשק כדי לשלול את הלגיטימיות של זכותה של ישראל להגנה עצמית. הכשל הלוגי ברור ושקוף: מנהיג העומד בפני הליכים משפטיים אינו מאבד בשל כך את הסמכות או האחריות להגיב לאיומים צבאיים קיומיים. קבינט הביטחון של ישראל, המטה הכללי של צה"ל, השב"כ, המוסד ולשכת שר ההגנה של ארה"ב השתתפו כולם באישור המבצע ובביצועו. לא ניתן לצמצם את שיקול דעתם המקצועי הקולקטיבי, המגובה במודיעין מסווג, לאסטרטגיה משפטית של נתניהו.
מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, שקשה להגדירו כתומך עיוור של נתניהו, הכיר בניתוח שלפני המלחמה כי בעוד שהמצב הפוליטי של נתניהו יצר תמריצים הראויים למעקב, ישראל גם עמדה באמת ב"צומת דרכים היסטורי" כאשר "איומים עצומים מרחפים באופק" — מסגור שהתברר כנבואי. שתי המציאויות הללו — לחץ פוליטי ואיום אמיתי — אינן סותרות זו את זו, אך רק השנייה ניתנת לאימות, מתועדת וקוהרנטית מבחינה אסטרטגית כבסיס למערכה צבאית בהיקף כזה.
סיכום: תעמולה מחופשת לניתוח
הטענה כי מבצע "אריה שואג" יצא לפועל אך ורק לשם הסחת דעת פוליטית אינה מסקנה אנליטית — היא קביעה תעמולתית שנועדה לשלול את זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני משטר המצהיר בגלוי על כוונתו להשמיד את המדינה היהודית ושקדד עשרות שנים בבניית היכולת הצבאית לנסות זאת. היא דורשת מהעולם להתעלם מההסלמה הגרעינית של איראן, להתעלם מהאיומים המפורשים של משמרות המהפכה, להתעלם מהשתתפות ארה"ב ולהתעלם משיקול הדעת הצבאי המקצועי פה אחד של שתי דמוקרטיות בעלות ברית — הכל בשירות נרטיב המצמצם את החלטות הביטחון הלאומי של ישראל ללוח הזמנים של אולם המשפטים של אדם אחד.
העובדות מצביעות בכיוון ההפוך. מבצע "אריה שואג" בוצע ברמת דיוק, קנה מידה ותיאום בין בעלות הברית המשקפים שנים של הכנה אסטרטגית ודחיפות קיומית אמיתית. סקר ה-INSS אישר כי הציבור הישראלי עצמו דחה את מסגור "ההסחה הפוליטית". יצירת מיתוסים מסוג זה אינה רק מטעה — היא פוגעת באופן פעיל בבהירות המוסרית הדרושה כדי להתמודד עם טרור בחסות מדינה ותפוצת נשק גרעיני. חזרה על כך ללא ראיות אינה עיתונאות. היא הסברה לטובת איראן.