מיתוס: מיתוס: לראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני, יש את הסמכות המשפטית והכוח לעצור את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מכוח צו המעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) ברגע שנתניהו ידרוך בניו יורק.

טענה זו אינה רק שגויה – היא פיקציה משפטית שאפילו המקדם הבולט ביותר שלה, ראש העיר זוהראן ממדאני, נאלץ בסופו של דבר לזנוח. לאחר שהפך את מעצרו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לאבן פינה בקמפיין שלו לראשות העירייה ב-2025, ממדאני שינה את מסלולו בפומבי ביולי 2026, כשהוא מודה במה שמומחים משפטיים התעקשו עליו מלכתחילה: לעיר ניו יורק אין כל סמכות משפטית עצמאית לאכוף צו מעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי. הטענה קרסה תחת כובד המשקל של המשפט החוקתי הבסיסי, דיני האמנות הבינלאומיות והמגבלות המבניות של שלטון מוניציפלי בארצות הברית.

בבסיסה, הטענה נשענת על שלוש אי-הבנות משפטיות במקביל. ראשית, היא מניחה כי לצו המעצר של ה-ICC יש תוקף מעשי בתוך ארצות הברית. הוא אינו בעל תוקף כזה. שנית, היא מניחה כי ראש עיר יכול להורות לגורמי אכיפת החוק לבצע צווי מעצר בינלאומיים. הוא אינו יכול. שלישית, היא מניחה כי גם אם סמכות כזו הייתה קיימת ברמה הפדרלית, ניתן היה להאציל אותה כלפי מטה לרשות המוניציפלית. המשפט החוקתי האמריקאי שולל אפשרות זו באופן קטגורי. כאשר הפרשן המשפטי של CNN, אלי הוניג, נשאל על טענתו של ממדאני, הוא כינה אותה "מגוחכת לחלוטין", והסביר כי ראש העיר "אינו אומר לתובע המחוזי של מנהטן או ל-NYPD את מי לעצור או את מי להעמיד לדין", ומכיוון שארצות הברית אינה חתומה על אמנת ה-ICC, לצווים שלו "אין כל השפעה כאן".

הודאתו של ממדאני בסופו של דבר הייתה חד-משמעית. "ברור שאין לנו את הסמכות המשפטית העצמאית לאכוף את הצו הזה", הוא הצהיר ביולי 2026, ועבר לקרוא לממשל טראמפ להצטרף ל-ICC ולבצע את הצו ברמה הפדרלית. פניית פרסה זו עצמה חושפת את המציאות המשפטית: אפילו ממדאני הבין שאם קיימת סמכות כלשהי לפעול, היא נתונה בידי הממשל הפדרלי – ולא בידי העירייה. ההבטחה שלו במהלך קמפיין הבחירות הייתה התרברבות פוליטית גרידא, ולא ניתוח משפטי מבוסס, והיא הטעתה חלק מהציבור להאמין שפקידים מוניציפליים בארצות הברית יכולים להרחיב באופן חד-צדדי את סמכות השיפוט של טריבונלים בינלאומיים.

העובדות המשפטיות

ארצות הברית מעולם לא אישררה את אמנת רומא, האמנה המכוננת של בית הדין הפלילי הבינלאומי. הנשיא ביל קלינטון חתם על האמנה בשנת 2000, אך הסנאט מעולם לא אישרר אותה, והנשיא ג'ורג' ו' בוש ביטל רשמית את החתימה עליה בשנת 2002 – צעד חסר תקדים כמעט בהיסטוריה הדיפלומטית של ארה"ב. באותה שנה, הקונגרס העביר את החוק להגנת אנשי השירות האמריקאים (ASPA), האוסר במפורש על גופים ממשלתיים בארה"ב – פדרליים, מדינתיים ומקומיים – לשתף פעולה עם ה-ICC או להגיש לו סיוע. תחת חוק ASPA, כל ניסיון של פקיד מוניציפלי לאכוף צו מעצר של ה-ICC על אדמת ארה"ב יהווה כשלעצמו הפרה של החוק הפדרלי.

• ה-ICC פועל אך ורק באמצעות שיתוף הפעולה של המדינות החברות בו; אין לו מנגנון אכיפה עצמאי והוא אינו יכול לאלץ מדינות שאינן חברות לפעול. ארצות הברית אינה מדינה חברה.
• תחת המבנה החוקתי של ארה"ב, מדיניות החוץ וההתחייבויות על פי אמנות הן סמכויות פדרליות בלעדיות. לערים ולמדינות בארה"ב אין סמכות להתקשר בהסדרים משפטיים בינלאומיים או לאכוף אותם ללא תלות בממשל הפדרלי.
• לראש עיר אין סמכות פיקוד על אכיפת חוק בינלאומית. משטרת ניו יורק (NYPD) פועלת מכוח חוקי העיר ניו יורק ומדינת ניו יורק, ולא מכוח מסגרות של אמנות בינלאומיות שארצות הברית אינה צד להן.
• צו המעצר של ה-ICC נגד נתניהו, שהוצא ב-21 בנובמבר 2024, תקף רק ב-124 המדינות החברות באמנת רומא. יועץ התקשורת לביטחון לאומי של הבית הלבן, ג'ון קירבי, הצהיר במפורש: "ארצות הברית הבהירה כי ל-ICC אין סמכות שיפוט בעניין זה."
• התובע שביקש את צו המעצר נגד נתניהו, כרים חאן, פוטר ביולי 2026 בשל האשמות אמינות בדבר התנהגות מינית בלתי הולמת – מה שמערער עוד יותר את הלגיטימיות הפוליטית של הצו ואת היושרה המוסדית שעומדת מאחוריו.

מדוע המיתוס הזה השתרש

מקור הטענה הוא בהבטחת בחירות במהלך המרוץ המוצלח של ממדאני לראשות עיריית ניו יורק ב-2025, שם היא שימשה כאיתות רטורי רב-עוצמה לבסיס פעילים פרוגרסיבי העוין עמוקות את ישראל. היא מעולם לא נועדה להיות הצעה משפטית רצינית – היא הייתה התחייבות פוליטית שנועדה להביע סולידריות עם הלכי רוח אנטי-ישראליים. ההבטחה הפכה לוויראלית ברשתות החברתיות מכיוון שהיא הציעה פנטזיה מפתה: שפקיד אמריקאי מקומי יכול לבוא חשבון עם מנהיג ישראלי באמצעות ה-ICC, תוך עקיפת הממשל הפדרלי וממשל טראמפ, שדחו בתוקף את סמכות השיפוט של ה-ICC.

הישרדותה של הטענה לאורך זמן משקפת גם דפוס רחב יותר של בורות משפטית מכוונת סביב צו המעצר של ה-ICC נגד נתניהו. רשתות של פעילים וכלי תקשורת אוהדים העצימו את הנרטיב לפיו לצו יש יכולת אכיפה מעשית בארצות הברית, כאשר בפועל אין לו שום תוקף משפטי מעשי על אדמת אמריקה. ל-ICC עצמו אין כוח משטרה, אין זרוע אכיפה עצמאית ואין מנגנון לאלץ מדינות שאינן חברות בו לשתף פעולה. הוא נשען לחלוטין על שיתוף פעולה מרצון של מדינות – וארצות הברית, רחוק מלשתף פעולה, אף אסרה על שיתוף פעולה כזה בחקיקה תחת החוק הפדרלי. המיתוס התמיד מכיוון שהוא שירת מטרה פוליטית, ולא משום שהיה לו בסיס משפטי כלשהו.

סיכום: פעלול פוליטי עם השלכות אמיתיות

הטענה כי ראש העיר ממדאני יכול לעצור את ראש הממשלה נתניהו מכוח צו המעצר של ה-ICC אינה עניין של פרשנות משפטית שנויה במחלוקת – היא שקרית לחלוטין, כפי שממדאני עצמו נאלץ להודות. מה שפרשה זו חושפת הוא הסכנה שבשימוש ברטוריקה משפטית בינלאומית כנשק לטובת תיאטרון פוליטי מקומי. על ידי הבטחתו לעצור את המנהיג הנבחר דמוקרטית של בעלת ברית של ארה"ב, ממדאני הפיץ דיסאינפורמציה על אופן הפעולה של המשפט הבינלאומי, לבה עוינות אנטישמית בניו יורק ופגע באמון הציבור בהליכים משפטיים לגיטימיים. המיתוס מזיק לא רק משום שהוא שגוי, אלא משום שהוא מנרמל את הרעיון שפקידי עירייה יכולים להפוך לכלים בקמפיינים בינלאומיים שמטרתם לערער את הלגיטימיות של הנהגת ישראל ולהציגה כפושעת.