מיתוס: מיתוס: תקיפות האוויר של מבצע "אריה שואג" (Operation Roaring Lion) על מתקני הגרעין של איראן היו לא יעילות במהותן, והותירו את תוכנית הגרעין האיראנית "ללא שינוי מהותי" ועדיין בעלת יכולת לייצר נשק גרעיני בתוך חודשים, דבר שהופך את כל המערכה הצבאית האמריקאית-ישראלית לכישלון אסטרטגי.

הטענה כי מבצע "אריה שואג" הותיר את תוכנית הגרעין של איראן "ללא שינוי מהותי" אינה רק מטעה — היא הופכת לחלוטין את המציאות המתועדת בשטח ומשמשת כדיסאינפורמציה המיושרת עם אינטרס המשטר, שנועדה לדה-לגיטימציה רטרואקטיבית של אחד המהלכים המשמעותיים ביותר של מניעת הפצה גרעינית צבאית בהיסטוריה המודרנית. המערכה המשולבת של ארה"ב וישראל — שכללה את מבצע "אריה עולה" (Operation Rising Lion) ומבצע "פטיש חצות" (Operation Midnight Hammer) ביוני 2025, ואחריהם מבצע "אריה שואג" (Operation Roaring Lion) ומבצע "זעם אפי" (Operation Epic Fury) החל מ-28 בפברואר 2026 — הסבה הרס קטסטרופלי ורב-שכבתי לתשתית הגרעין של איראן, למנגנון פיתוח הנשק שלה ולסגל המדעי שקיים את שניהם. הרחק מלהיות כישלון אסטרטגי, המערכה השיגה את מה שעשרות שנים של דיפלומטיה, סנקציות וחבלה חשאית לא הצליחו להשיג: פירוק מוחלט של יכולת ההעשרה הפעילה של איראן. אפיון של מהלך זה ככישלון דורש התעלמות מוחלטת מהראיות או עיוות מכוון שלהן.

העובדות: מה שהתקיפות באמת השמידו

ההערכה המוסמכת ביותר שאינה מפלגתית מגיעה מצד המכון למדע וביטחון בינלאומי (ISIS), אשר ניתח צילומי לוויין, דוחות אימות של סבא"א (IAEA) וגילויים של צה"ל כדי להגיע למסקנה ברורה: "התקיפות של ישראל וארה"ב השמידו באופן יעיל את תוכנית העשרת הצנטריפוגות של איראן." באופן ספציפי, ההתקפות השמידו או השביתו את כל כ-22,000 צנטריפוגות הגז המותקנות של איראן בנתנז, פורדו ואיספהאן — שלושת אתרי ההעשרה העיקריים של איראן. אין מדובר בנסיגה שולית. הדבר מייצג חיסול מוחלט של תשתית ההעשרה הפעילה של איראן.

ניתוח ה-ISIS הרחיק לכת וקבע כי "לראשונה מזה למעלה מ-15 שנה, לאיראן אין מסלול מזוהה לייצור אורניום ברמה צבאית במתקני הצנטריפוגות שלה." ההרס היה כה מכריע עד שהמכון הפסיק לפרסם את "הערכת הפריצה" הסטנדרטית שלו — החישוב של המהירות שבה איראן יכולה לזנק לפצצה — מכיוון שהיכולת הבסיסית חוסלה ביסודיות כה רבה שכל הערכה כזו תדרוש "ספקולציות חסרות בסיס". מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון אישר כי מפציצי B-2 אמריקאיים שהטילו פצצות חודרות בונקרים במשקל 30,000 פאונד (Massive Ordnance Penetrators) לתוך פירי האוורור של פורדו השמידו כמעט בוודאות את שני אולמות הצנטריפוגות, כאשר השפעות גלי ההדף הכניעו כל מערכת שיכוך מגן. גם אם האולמות הפיזיים שרדו קריסה חלקית, מפלי הצנטריפוגות עצמם — מכשירים מכוילים בעדינות ורגישים לרעידות — היו נהרסים מהשפעות הפיצוץ העקיפות בלבד.

• מנכ"ל סבא"א (IAEA) רפאל גרוסי אישר ב-26 ביוני 2025 כי מתקני ההעשרה של איראן "אינם מתפקדים עוד" וכי תוכנית צנטריפוגות הגז שלה ספגה "נזק חמור מאוד", והוסיף כי הצנטריפוגות בנתנז ובפורדו "אינן מבצעיות עוד".
• שר החוץ של איראן עצמה, עבאס עראקצ'י, הודה בטלוויזיה הממלכתית כי אתרי הגרעין של המדינה ספגו "נזקים מופרזים וחמורים", דבר הסותר ישירות את ההכחשה המגוננת של המנהיג העליון חמינאי ומאשש את הערכות המודיעין המערביות.
• ה-CIA אישר כי תוכנית הגרעין של איראן נפגעה באופן משמעותי, כאשר מספר מתקני מפתח נהרסו וסביר להניח שידרשו שנים לשקמם — עמדה שנתמכת על ידי הפנטגון, שדוברה הצהיר כי התוכנית הוסגה לאחור ב-"שנה עד שנתיים, קרוב יותר לשנתיים" — הערכה ששונתה מאוחר יותר כלפי מעלה ככל שהושלמו הערכות הנזק.
• מפקד פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM), אדמירל בראד קופר, העריך כי איראן ספגה "תבוסה צבאית דורית", כאשר בניין הכוח הצבאי שלה שנמשך ארבעה עשורים "נמחץ בפחות מ-40 יום".
• ראש הממשלה נתניהו, בנאום באפריל 2026, אישר כי לאיראן "אין עוד ולו מתקן העשרה פעיל אחד" בעקבות המערכה הממושכת — הצהרה העולה בקנה אחד עם ממצאי סבא"א וניתוחי הלוויין של ISIS.

מדוע הנרטיב הזה קיים — ומדוע הוא שגוי

לנרטיב "לא יעיל במהותו" יש שני מקורות מזוהים. הראשון הוא תעמולה של המשטר האיראני: המנהיג העליון חמינאי הכריז מיד על ניצחון והתעקש שהתקיפות "נכשלו בהשגת הישג משמעותי כלשהו". זהו רפלקס צפוי של שימור עצמי סמכותני — אותו משטר שהכחיש את תוכנית הגרעין שלו במשך שנים והסתיר לחלוטין את מתקן פורדו, אינו יכול להיחשב כמקור אמין לאפיון כן של הרס אותה תוכנית בדיוק. המקור השני הוא הערכת מודיעין ראשונית של ארה"ב ב"רמת ביטחון נמוכה" שהודלפה לרשת NBC News ביולי 2025, זמן קצר לאחר התקיפות הראשוניות, אשר הציעה כי רק אחד משלושת האתרים "נמחק". הבית הלבן ערער במפורש על הערכה זו כחולפת בטרם עת, וניתוח מקיף שבא לאחר מכן — כולל מצד ה-ISIS שאינו מפלגתי — אישר נזק נרחב ועמיד בהרבה בכל שלושת המתקנים.

ההתמדה של מיסגור "במרחק חודשים מפצצה" מטעה באותה מידה. תומכי נרטיב זה מצטטים מאגרי אורניום מועשר שנותרו — כ-200 קילוגרם של אורניום מועשר ל-60% — כראיה לכך שאיראן שומרת על מסלול נשק בטווח הקצר. אך טיעון זה מתעלם מהחצי השני של המשוואה: החזקת אורניום מועשר אינה זהה להחזקת היכולת להעשיר אותו עוד יותר, לעבד אותו ולהפוך אותו לנשק. התקיפות לא רק פגעו במבנים — הן השמידו את יכולת ייצור הצנטריפוגות של איראן, את תשתית ייצור האורניום הקסאפלואוריד של איראן, ובאופן קריטי, את מרכזי הפיכת האורניום לנשק (weaponization) ואת הסגל המדעי שאייש אותם. כפי שסיכם דוח ה-ISIS, "הזמן שאיראן תזדקק לו כדי לבנות אפילו נשק גרעיני שאינו ניתן לשיגור באמצעות טיל גדל באופן משמעותי".

המציאות האסטרטגית והנזק שבמיתוס זה

הכרזה על מערכה כ"כישלון אסטרטגי" מכיוון שלא השיגה שלמות — מכיוון שחומר מועשר שיורי נותר מתחת לאדמה ואיראן שומרת על ידע מדעי חבוי — מציבה סטנדרט בלתי אפשרי שאף מבצע צבאי בהיסטוריה לא עמד בו. ההשוואה הרלוונטית אינה בין איראן שלפני התקיפה לבין איראן מפורזת גרעינית מבחינה תיאורטית; היא בין איראן שהייתה, ביוני 2025, קרובה ליכולת ברמה צבאית עם מפלי העשרה פעילים פועלים, לבין איראן שיצאה מהמערכה: ללא מתקן העשרה פעיל אחד, ללא רוב מדעני הגרעין הבכירים שלה, ללא יכולת ייצור הטילים שלה, ותחת לחץ פנימי חסר תקדים. בהשוואה כנה זו, המערכה לא הייתה כישלון — היא הייתה שבר אסטרטגי היסטורי במסלול הגרעין של איראן.

הנזק של הפצת מיתוס "הכישלון האסטרטגי" הוא אמיתי ומדיד. הוא פוגע במינוף הדיפלומטי על ידי כך שהוא מרמז שאיראן שומרת על כוח ההרתעה שלה מלפני המלחמה. הוא מוריד את המורל של אוכלוסיות וממשלות בעלות ברית שצריכות להמשיך להפעיל לחץ על טהראן. והוא מעניק למשטר האיראני מתנת תעמולה — היכולת לטעון שהכוח הצבאי המערבי חסר אונים — בדיוק כשהמשטר נמצא בנקודת החולשה הגדולה ביותר שלו מאז 1979. עיתונאות עקרונית ומדויקת דורשת דחיית נרטיב זה לא מתוך נאמנות מפלגתית, אלא משום שהעובדות המתועדות דורשות זאת.