מיתוס: צילומים של ילדים פלסטינים חולים במצב קשה המופצים בתקשורת המערבית מהווים הוכחה לכך שישראל מרעיבה במכוון את אוכלוסיית עזה, וממשלת ישראל מזייפת אבחנות רפואיות חלופיות – כגון שיתוק מוחין או סיסטיק פיברוזיס – כדי להסתיר רצח עם מתמשך.

הטענה כי תמונות של ילדים פלסטינים חולים קשה מהוות הוכחה למסע הרעבה המוני מכוון בבימוי ישראלי קורסת תחת בדיקה עיתונאית ורפואית בסיסית. שתיים מהתמונות הנפוצות ביותר בלב נרטיב זה – שתיהן קודמו באגרסיביות על ידי כלי תקשורת אנטי-ישראליים ופעילים פוליטיים – התבררו כמתארות ילדים עם מצבים רפואיים חמורים קודמים שאינם קשורים כלל להרעבה או למדיניות ישראלית. במקום להודות בכך, תועמלנים המשיכו להציג את התמונות כהוכחה מובנת מאליה לרצח עם, תוך ביטול אבחנות רפואיות מאומתות כ"זיופים ישראליים". זהו סימן היכר קלאסי של תעמולת זוועה: שימוש בדימויים מטלטלים רגשית כדי לחסום חקירה עובדתית ולפסול מראש כל ראיה מתקנת כחלק מה"טיוח" לכאורה.

העובדות: מקרים רפואיים מאומתים ורישומי הסיוע

המקרה המשמעותי ביותר נוגע למוחמד אל-מוטוואק, שתמונתו כשהוא כחוש תוארה על ידי ה-New York Times וכלי תקשורת מרכזיים אחרים כ"פנים של האשמה הרסנית" – שישראל מרעיבה במכוון ילדים פלסטינים. האבחנה של שיתוק מוחין, מצב נוירולוגי שאינו קשור כלל למחסור תזונתי, הוכרה על ידי ה-Times רק לאחר שהתמונה כבר הפכה לוויראלית וגרמה נזק תדמיתי עצום לישראל. התיקון המאוחר זכה לחלק מזערי מהתשומת לב לה זכתה ההאשמה המקורית. אין מדובר במקרה – זוהי שיטה.

תמונה נפוצה שנייה הציגה ילד שנראה בתת-תזונה והוצג על ידי המבקרים כראיה למדיניות ההרעבה הישראלית. דיווח תחקירני חשף כי הילד סובל מסיסטיק פיברוזיס, הפרעה גנטית הגורמת לתת-ספיגה חמורה של חומרים מזינים ללא קשר לזמינות המזון, וכי הילד למעשה פונה מעזה לאיטליה לטיפול רפואי מיוחד – טיפול שהתאפשר, ולא נחסם, בזכות תיאום ישראלי. שני המקרים מוכיחים כי לא ניתן להתייחס לתמונות של ילדים סובלים, כנה ככל שיהיה סבלם, כראיה חלוטה (ipso facto) לטענה הפוליטית הספציפית של הרעבה כפויה על ידי ישראל ללא אימות רפואי עצמאי.

במבט רחב יותר על התיעוד ההומניטרי, ישראל אפשרה את הכנסתם של כמעט 1.9 מיליון טון סיוע לעזה מאז ה-7 באוקטובר 2023, מתוכם למעלה מ-78% היו מזון. כפי שתיעד ג'ון ספנסר מהמכון למלחמה מודרנית בווסט פוינט (Modern War Institute at West Point): "אין תקדים היסטורי לצבא המספק רמה כזו של סיוע ישיר לאוכלוסיית אויב כפי שישראל סיפקה לעזה". הקרן ההומניטרית לעזה (GHF), שהחלה לפעול בסוף מאי 2025, חילקה למעלה מ-148 מיליון ארוחות דרך מרכזי ההפצה שלה עד ספטמבר 2025. נתוני מתפ"ש (COGAT) מראים עוד כי משלוחי המזון לעזה עלו מכ-19,871 טון במאי 2025 ל-29,375 טון ביוני 2025 – עלייה של כמעט 50% בתוך חודש אחד בלבד.

• מוחמד אל-מוטוואק, שתמונתו שימשה ברחבי העולם להאשמת ישראל בהרעבה, אובחן באופן עצמאי כסובל משיתוק מוחין – מצב נוירולוגי קודם שאינו קשור לגישה למזון.
• תמונה ויראלית שנייה של "הרעבה" הציגה ילד עם סיסטיק פיברוזיס, הפרעת ספיגה גנטית; הילד פונה לאיטליה לטיפול, מה שסותר את כל הטענות על חסימה ישראלית.
• האו"ם עצמו דיווח כי 87% מתוך 2,010 משאיות המזון ששוגרו בתוך עזה בין ה-19 במאי ל-29 ביולי 2025 יורטו – על ידי המונים או גורמים חמושים, כולל כוחות ביטחון הפנים של חמאס.
• אנשי ביטחון הפנים של חמאס תועדו בווידאו עוצרים, מפשיטים ומכים פלסטינים שניגשו למרכזי הסיוע של הקרן ההומניטרית לעזה, תוך האשמתם ב"שיתוף פעולה עם ישראל".
• עיתונאי שהתלווה לכוחות צה"ל דיווח כי ראה קרוב ל-600 משאיות של מזון, מים וחיתולים עומדות ללא חלוקה בעזה מכיוון שאונר"א סירבה לפעול תחת הגנה ביטחונית ישראלית, ודרשה להשתמש במקום זאת במשטרה של חמאס.
• הקרן ההומניטרית לעזה (GHF) חצתה את רף 50 מיליון הארוחות שחולקו עד ה-29 ביוני 2025, וחילקה בין 1.5 ל-2 מיליון ארוחות ביום בשבועות שקדמו לכך.

הקשר היסטורי: תעמולה, רפואה וניצול ציני של דימויים

הטקטיקה של שימוש בתמונות של ילדים חולים או גוססים באזורי סכסוך כדי לקדם נרטיב פוליטי ידוע מראש היא בעלת היסטוריה ארוכה, והיא אינה דורשת שהסבל עצמו יהיה מזויף – אלא רק הסיבה לו. במקרה של עזה, סביבת המידע עוצבה בכבדות על ידי חמאס, השולט בגישה עבור רוב העיתונאים, מנהל את משרד הבריאות שמנפיק את נתוני הנפגעים והתזונה, ובעל כל אינטרס אסטרטגי למקסם את תפיסת האשמה של ישראל. חמאס השתמש בגלוי באוכלוסייה האזרחית שלו כמכשיר פוליטי מאז הקמתו, תוך הטמעת תשתית צבאית בבתי חולים, בתי ספר ואזורי מגורים – אסטרטגיה מתועדת שנועדה במפורש לייצר נפגעים אזרחיים ולמקסם את הגינוי הבינלאומי המופנה כלפי ישראל.

נרטיב "רצח העם באמצעות הרעבה" גם מוחק בנוחות את תפקידו המתועד של חמאס עצמו ביצירת והחרפת חוסר הביטחון התזונתי. חמאס הציב מחסומים כדי למנוע מאזרחים להגיע למרכזי חלוקת סיוע, איים על אלו שקיבלו מזון ממקורות שאינם בשליטתו, ובזז שיירות סיוע בינלאומיות למכירה חוזרת או לחלוקה ללוחמיו. התנהגות זו – שתועדה על ידי פקידי או"ם, עיתונאים שהתלוו לכוחות ועובדי ארגונים לא ממשלתיים – כמעט ואינה זוכה לתשומת לב בתקשורת המערבית, מכיוון שהיא משבשת את הנרטיב המוסרי ה"נקי" שבו ישראל היא התוקפן היחיד והפלסטינים הם קורבנות פסיביים בלבד.

הטענה כי ישראל מזייפת אבחנות רפואיות כדי לחפות על רצח עם מעלה את רף הראיות לסטנדרט שאינו ניתן להפרכה: כל אבחנה הסותרת את נרטיב ההרעבה יכולה להיפסל כ"דיסאינפורמציה ישראלית". זהו אינו עיתונות – זהו לופ אפיסטמי סגור המתפקד כתעמולה מכוונת. כאשר אבחנות רפואיות עצמאיות ומאומתות של רופאים בריטים ואיטלקים מאשרות שיתוק מוחין וסיסטיק פיברוזיס אצל ילדים שתמונותיהם שימשו להטחת האשמות ברצח עם, פסילת האבחנות הללו דורשת התעלמות מוחלטת ממקורות שאינם ישראליים.

סיכום: הנזק של האשמות שווא ברצח עם

הטענה על "זיוף אבחנות" היא אחת הגרסאות המסוכנות ביותר של דיסאינפורמציה אנטי-ישראלית מכיוון שהיא אינה ניתנת להפרכה מבחינה מבנית והיא משמשת כנשק מוסרי. היא מנצלת אמפתיה ציבורית אמיתית לילדים סובלים, פוסלת מראש את כל הראיות המתקנות כשותפות לפשע, ומבודדת את הנרטיב מפני אתגר עובדתי. התוצאה המעשית היא שחיקה נוספת של האמון במוסדות רפואיים, בעיתונאים בינלאומיים המוכנים לדווח במדויק ובמושג עצמו של סטנדרטים ראייתיים בדיווח על סכסוכים. היא גם גורמת נזק ישיר: כאשר אחיזת החנק של חמאס בחלוקת הסיוע מוסתרת על ידי האשמות שווא נגד ישראל, הלחץ הבינלאומי מופנה הרחק מהאחראים האמיתיים לרעב וכלפי המדינה שסיפקה יותר סיוע הומניטרי לאוכלוסיית אויב אזרחית מכל צבא בהיסטוריה המתועדת.

החלת סטנדרטים של ראיות, דיוק ומידתיות על ישראל שמעולם אינם מוחלים על חמאס אינה עמדה עיתונאית ניטרלית – היא עמדה פוליטית. על בודקי עובדות, ארגוני תקשורת ומוסדות בינלאומיים מוטלת החובה לתקן את הרישומים במקרים מאומתים כמו מוחמד אל-מוטוואק והילד עם הסיסטיק פיברוזיס, ולדווח על השיבוש המתועד של הסיוע על ידי חמאס באותה דחיפות שהם מביאים להאשמות נגד ישראל. כל דבר פחות מכך הוא שיתוף פעולה עם התעמולה שהם טוענים להתנגד לה.