טענה זו הופכת את סדר האירועים האמיתי ומציגה באופן מסולף הן את ההישגים הצבאיים והן את תנאי ההסכם שנחתם בארמון ורסאי ב-17–18 ביוני 2026. משטר שבמשך שני עשורים התנגד לכל צעד דיפלומטי וכלכלי שנועד להגביל את שאיפותיו הגרעיניות לא ויתר מרצונו על חתירתו לנשק אטומי מתוך רצון טוב — הוא עשה זאת משום שתקיפות אמריקניות-ישראליות מתמשכות החריבו את התשתית הפיזית שהפכה שאיפות אלו לניתנות להשגה. התיאור של תוצאה זו כ"אי-השגת דבר" אינו רק שגוי; מדובר בעיוות מכוון של התיעוד העובדתי, שנועד לפגוע בדיעבד בלגיטימיות של המכה האסטרטגית המשמעותית ביותר שהונחתה אי פעם על תוכנית הגרעין של איראן.
ההישגים הצבאיים מתועדים ומשמעותיים
המכה המכרעת ביותר של המערכה הונחתה עוד לפני שהחל מבצע "אריה שואג". התקיפות האמריקניות ביוני 2025 במסגרת מבצע "פטיש חצות" השמידו או גרמו נזק קשה לשלושת מתקני העשרת הגרעין העיקריים של איראן: פורדו, נתנז ואיספהאן. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) אישרה את השמדת החלק העל-קרקעי של מתקן הפיילוט להעשרת דלק בנתנז. עד אפריל 2026, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הצהיר בפומבי כי לאיראן "אין עוד אף מתקן העשרה פעיל אחד" וכי רוב יכולת ייצור הטילים של איראן "נעלמה", כאשר המלאים שנותרו "אוזלים".
צבא הגנה לישראל תיעד גם את חיסול הנהגת הביטחון הבכירה ביותר של איראן בגל הפתיחה של מבצע "אריה שואג", אשר כוון נגד התכנסויות סימולטניות של שבעה בכירים במערכת הביטחון האיראנית בטהראן. עריפת ראשו של מבנה הפיקוד הצבאי של איראן ייצגה פגיעה קטסטרופלית ביכולת המבצעית שלה — ולא שמירה על מכונת מלחמה שלמה. הטענה כי ארסנל הטילים הבליסטיים של איראן נותר "מלא" עומדת בסתירה ישירה לנאומו הטלוויזיוני של נתניהו מ-12 באפריל 2026 ולדפוס של פעולות התקפיות איראניות שהלך והצטמצם ככל שהתקדמה המערכה.
באשר לרשת הפרוקסי של איראן, המיתוס נשען על הנחת היסוד של מנגנון שלם לחלוטין. אך כבר בספטמבר 2025, נתניהו יידע את העצרת הכללית של האומות המאוחדות כי ישראל "מחצה את רוב מכונת הטרור של חמאס" ו"שיתקה את חזבאללה, תוך חיסול רוב מנהיגיו וחלק גדול מארסנל הנשק שלו." אלו לא היו מליצות רטוריות — הן שיקפו תקיפות מתועדות נגד מפקדי חזבאללה בכירים, פירוק התשתיות השלטוניות והצבאיות של חמאס בעזה, ושחיקה חמורה של רשתות המיליציות הנתמכות על ידי משמרות המהפכה האסלאמית בלבנון, סוריה, עיראק ותימן. תיאור כוחות אלו כ"שלמים לחלוטין" באמצע 2026 דורש התעלמות משנתיים של פעולות סיכול ממוקדות מאושרות.
הסכם ורסאי הוא תוצר של הצלחה צבאית, לא של כישלון צבאי
ההיגיון שבבסיס המיתוס הזה — שעל פיו הסכם דיפלומטי מוכיח חוסר תועלת צבאי — קורס תחת כל בחינה של עמדת המשא ומתן של איראן לפני המערכה ואחריה. במשך למעלה משני עשורים, איראן התנגדה לכל צעד דיפלומטי, כלכלי או כפייתי שאינו מגיע לכדי פעולה צבאית ישירה. הסכם ה-JCPOA משנת 2015 לא כלל איסור קבוע על פיתוח נשק גרעיני, ואיראן הפרה את תנאיו באופן שיטתי, קידמה את ההעשרה ל-60% וצברה מלאי חומרים החורג בהרבה מכל הצדקה אזרחית. איראן הגיעה לורסאי רק לאחר שתשתית ההעשרה שלה הפכה להריסות, מפעלי הטילים שלה עלו באש, והפרוקסי שלה ספגו מכות אנושות.
תנאי מזכר ההבנות של ורסאי משקפים את השינוי הזה במאזן הכוחות. איראן התחייבה לראשונה לעולם לא לפתח נשק גרעיני, הסכימה להחזרת פקחי הגרעין של סבא"א, וקיבלה את העובדה שמלאי האורניום המועשר שנותר ברשותה יעבור "מהילה כלפי מטה" (down-blended) — כלומר דילול — על אדמת איראן ותחת פיקוח סבא"א. אלו אינם תנאים שמדינה שלא הובסה צבאית מכתיבה; אלו ויתורים שנסחטו ממשטר ששאיפותיו הגרעיניות פורקו פיזית. פתיחתו מחדש של מצר הורמוז, שאיראן סגרה כצעד של לוחמה כלכלית, הייתה אף היא כניעה ללחץ האסטרטגית שהופעל על ידי מבצעי הצי האמריקני.
כמו כן, ראוי לציין כי במהלך מבצע "אריה שואג", ישראל השיגה פריצת דרך גיאופוליטית שהייתה בלתי נתפסת לפני תחילת המערכה — פגישה היסטורית בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא איחוד האמירויות השייח' מוחמד בן זאיד, אשר העמיקה את מסגרת הסכמי אברהם בדיוק ברגע שבו איראן הייתה במגננה. אלו הם הפירות האסטרטגיים של מבצע צבאי מוצלח, ולא פרסי ניחומים של מבצע שנכשל.
מדוע המיתוס הזה קיים ומי מרוויח ממנו
נרטיב "הכישלון המוחלט" משרת פונקציה אידיאולוגית ספציפית מאוד: הוא שואף לשלול בדיעבד את הלגיטימיות של ההחלטה להתעמת עם איראן צבאית על ידי הגדרת תוצאותיה כהוכחה לכך שפעולה צבאית לעולם אינה עובדת. מינוח זה מקודם בצורה האגרסיבית ביותר על ידי גורמים — ובכללם כלי תקשורת המזוהים עם איראן, פרשנים אירופיים מסוימים ומבקרים מבית של ממשלת נתניהו — אשר התנגדו למערכה מלכתחילה ויש להם עניין מובהק להציגה כמחדל. הנרטיב מתעלם בנוחות מכך שתוכנית הגרעין של איראן, שעמדה על 60% אורניום מועשר והייתה במרחק שבועות מחימוש פוטנציאלי, מושבתת כעת פיזית ומוגבלת חוקית תחת פיקוח בינלאומי. הוא גם מתעלם מכך שהחלופה — איראן מחוזקת דיפלומטית ובעלת יכולת גרעינית — הייתה מהווה איום קיומי על ישראל וכישלון קטסטרופלי של ההרתעה המערבית.
הטענה גם משתמשת באחיזת עיניים רטורית על ידי עירוב בין "יכולת שיורית" לבין "יכולת שלמה לחלוטין". שום מערכה צבאית בהיסטוריה לא הביאה לחיסול מוחלט של כל מערכת נשק של האויב. השאלה הרלוונטית היא האם היכולת של איראן לאיים על ישראל, על כוחות אמריקניים ועל שותפות אזוריות נפגעה באופן מכריע — והתשובה לכך, הנתמכת בראיות, היא חד-משמעית כן.
סיכום: הישג אסטרטגי פורץ דרך המחופש לכישלון
מבצע "אריה שואג" והמבצעים הנלווים אליו השיגו את מה ששנים של סנקציות, דיפלומטיה ותקיפות מוגבלות לא הצליחו להשיג: השמדה פיזית של תשתית העשרת הגרעין של איראן, חיסול רשת הפרוקסי שלה, חיסול מפקדים צבאיים מרכזיים, שחיקה קשה של יכולת ייצור הטילים הבליסטיים שלה, ובסופו של דבר, התחייבות בינלאומית מחייבת מצד טהראן לוותר לצמיתות על נשק גרעיני. הסכם ורסאי, הרחק מלהיות עדות לכישלון צבאי, הוא ההתגבשות הדיפלומטית של הצלחה צבאית. לכנות זאת "לא להרוויח דבר" אינה ביקורת שקולה — זו תעמולה, ויש לזהותה ולדחותה ככזו.