טענה זו קורסת כבר בבסיס העובדתי הפשוט ביותר שלה. על פי הדוח השנתי של הליגה נגד השמצה (ADL) על תקריות אנטישמיות לשנת 2025 — שפורסם לציבור ב-6 במאי 2026, ומהווה את כלי המעקב המוסמך ביותר מסוגו בארצות הברית — התקריות האנטישמיות לא זינקו לשיאים חדשים בשנת 2025. הן דווקא ירדו. הדוח תיעד סך הכל 6,274 תקריות של תקיפה פיזית, הטרדה והשחתת רכוש (ונדליזם) נגד יהודים ברחבי ארצות הברית, נתון המהווה ירידה של 33 אחוזים מהשיא חסר התקדים של 9,354 תקריות שתועדו בשנת 2024. הטענה כי האנטישמיות קבעה שיאים חדשים בשנת 2025 היא פשוט שקרית באופן שניתן להוכחה מיידית. היא מהפכת את הנתונים האמיתיים, והפצתה — בין אם ברשלנות ובין אם מתוך כוונה אידיאולוגית — מעוותת באופן פעיל את ההבנה הציבורית של משבר זכויות אזרח חמור זה.
העובדות: מה באמת מצא דוח ה-ADL לשנת 2025
דוח ה-ADL לשנת 2025 מבהיר כי על אף שהמספר הכולל ירד באופן משמעותי, התמונה אינה מרגיעה באופן אחיד. הירידה החדה נבעה בעיקר מ-צניחה תלולה במספר התקריות בקמפוסים, בעקבות צעדי האכיפה הנוקשים שנקטו אוניברסיטאות ברחבי המדינה נגד מחאות מפריעות סדר. עם זאת, במגמה הפוכה ומדאיגה ביותר, האלימות האנטישמית הפכה לקטלנית ומסוכנת יותר, אף על פי שהמספרים היבשים ירדו.
- סך כל התקריות האנטישמיות בשנת 2025: 6,274 — ירידה של 33% משיא כל הזמנים של 2024 שעמד על 9,354.
- מספר התקיפות הפיזיות עמד על 203, מתוכן 32 מקרים שכללו נשק קטלני — עלייה של 39% משנת 2024, נתון המהווה שיא כל הזמנים של תקיפות שבוצעו באמצעות נשק קטלני.
- נרשמו מקרי מוות על רקע אנטישמי על אדמת ארצות הברית לראשונה מאז 2022, כולל הקורבנות היהודים הראשונים מאז 2019.
- הנתון של שנת 2024 (9,354 תקריות) היה כשלעצמו הגבוה ביותר מאז החלה הליגה נגד השמצה לתעד תקריות בשנת 1979, והוא נבע במידה רבה מהאווירה הציבורית שלאחר מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס בשבעה באוקטובר, ולא משום "זעם ציבורי" ניטרלי מבחינה מוסרית.
- תקריות של תעמולה מצד תומכי עליונות לבנה — שהובלו על ידי קבוצות כמו Patriot Front, ה-Goyim Defense League ורשת White Lives Matter — המשיכו להוות מקור למאות תקריות, מה שמדגיש כי האנטישמיות היא איום רב-כיווני בעל שורשים אידיאולוגיים עמוקים שאינם קשורים כלל למבצעים הצבאיים של ישראל.
המסגור מסוכן לא פחות מהשקר עצמו
אפילו אם הטענה העובדתית לגבי "שיאים חדשים" הייתה נכונה — והיא אינה נכונה — המסגור הנרטיבי המציג את האנטישמיות כתוצר מובן מאליו של "זעם ציבורי על המבצע הצבאי של ישראל" מהווה עיוות שני וחמור עוד יותר. מדובר, הלכה למעשה, במתן רציונליזציה והצדקה לשנאת יהודים. שום מבצע צבאי של ממשלה דמוקרטית כלשהי, שנוי במחלוקת ככל שיהיה, אינו מהווה הצדקה מוסרית להטרדה, תקיפה או השחתת רכוש של קהילות יהודיות, מוסדות יהודיים או אנשים פרטיים בארצות הברית או בכל מקום אחר.
הליגה נגד השמצה עצמה מפורשת ועקבית בנקודה זו: מתודולוגיית הדוח שלה מבחינה בקפידה בין מחאה פוליטית לגיטימית וביקורת על מדיניות ישראל לבין אנטישמיות. ה-ADL אינו סופר פעילות פוליטית אנטי-ישראלית כאנטישמיות, אלא אם כן היא גולשת להטרדה, איומים או גילויי גזענות המכוונים כלפי יהודים באשר הם יהודים. גישה זו עולה בקנה אחד עם הגדרת העבודה לאנטישמיות של כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה (IHRA), שגם היא שומרת על מרחב לביקורת פוליטית תוך זיהוי הגבול שבו היא הופכת לשנאה. הרמיזה כי מתקפות אנטישמיות הן תגובה רציונלית או בלתי נמנעת להתנהלות הצבאית של ישראל פירושה החדרת סימטריה שקרית ומקוממת בין פעולותיה של מדינה דמוקרטית הפועלת במסגרת החוק הבינלאומי לבין החלטתם של יחידים לפגוע ביהודים חפים מפשע.
יתרה מכך, התיעוד ההיסטורי מראה כי זינוקים באנטישמיות בארצות הברית מונעים מרשת מורכבת של גורמים — כולל התארגנויות של תומכי עליונות לבנה, רדיקליזציה אסלאמיסטית, אידאולוגיית שמאל קיצוני בקמפוסים ומבצעי השפעה במימון ובתמיכת איראן — שאף אחד מהם אינו ניתן לצמצום לפעילות של צבא הגנה לישראל. הזינוק הדרמטי של השנים 2023–2024 שלאחר השבעה באוקטובר הוצת על ידי מתקפת הג'נוסייד של חמאס נגד אזרחי ישראל, אשר יצרה אווירה עולמית של רטוריקה אנטישמית חסרת רסן, ולא על ידי פעולות ההגנה העצמית של ישראל. האשמת צה"ל באנטישמיות האמריקאית הופכת הן את הכרונולוגיה והן את האחריות המוסרית.
מדוע המיתוס הזה מחזיק מעמד ומדוע הוא מזיק
המיתוס מוסיף להתקיים בין השאר משום שנתוני השיא של שנת 2024 זכו לסיקור תקשורתי נרחב, והקשר זה ממוחזר באופן סלקטיבי כדי ליצור רושם מוטעה של זינוק מתמשך כלפי מעלה. גורמים עוינים בעלי כוונות זדון משתמשים בנרטיב המעוות הזה ככלי נשק כדי לערער על זכותה של ישראל להגנה עצמית — תוך רמיזה כי לו רק תפסיק ישראל את פעולותיה הצבאיות, האנטישמיות תיסוג. זוהי בורות היסטורית ממדרגה ראשונה: האנטישמיות בארצות הברית קדמה להקמת מדינת ישראל במאות שנים, והביטויים הקטלניים ביותר שלה — כולל הטבח בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג בשנת 2018 — הגיעו מצד תומכי עליונות לבנה מקומיים ללא כל קשר לסכסוך הישראלי-ערבי.
כמו כן, המיתוס מוחק את הבחירה והקורבנות של היהודים עצמם על ידי הפיכתם מיעדים של שנאה לשותפים לדבר עבירה כביכול במחלוקת גיאופוליטית. כאשר כלי תקשורת או ארגוני סינגור חוזרים על מסגור זה ללא ביקורת, הם מנרמלים את ההיגיון לפיו קהילות יהודיות נושאות באחריות קולקטיבית להחלטות ממשלת ישראל — מוטיב אנטישמי קלאסי המזוהה בבירור תחת הגדרת ה-IHRA. דיווח מדויק, המבוסס על נתוני האמת של ה-ADL, דורש סטנדרט גבוה בהרבה: אנטישמיות אינה תוצר לוואי מוסבר של מדיניות ישראלית. היא צורה של שנאה מזוקקת, והמאבק בה דורש לקרוא לה בשמה ביושר, במקום להמציא לה תירוצים רציונליים.