טענה זו אינה עומדת אפילו במבחן מינימלי של בדיקת עובדות. ה-BBC לא "אישר" רעב שנגרם על ידי ישראל — הוא פרסם דיווח ראשוני שייחס בטעות את מותה של מרה אבו זוהרי לתת-תזונה, נאלץ לאחר מכן לתקן את הדיווח, והסיר לחלוטין את מסגור תת-התזונה מהכותרת שלו. סוכנות הידיעות Associated Press לא פרסמה כל אישור כזה. בית החולים האוניברסיטאי של פיזה, המוסד בעל הידע הרפואי הישיר על המטופלת, תיאר במפורש את מותה כתוצאה של "תמונה קלינית מורכבת מאוד" — שפה של מורכבות רפואית רב-מערכתית, ולא של רעב פשוט. באופן קריטי ביותר, דיווחים מה-Daily Wire ומ-Newsmax אישרו כי מרה אבו זוהרי סבלה מלוקמיה, סרטן דם מסכן חיים, ופונתה לאיטליה בדיוק בגלל מחלתה הקודמת הקשה — ולא כמקרה של הרעבה. ייחוס מותה למדיניות ישראלית מכוונת אינו עיתונות; מדובר בפברקציה פוליטית הבנויה על טעות שתוקנה.
העובדות בפרשת מרה אבו זוהרי
מרה אבו זוהרי — שמה האמיתי של הצעירה שהטענה מזהה בטעות כ"מרה זוהרי" — הייתה פלסטינית בת 20 שפונתה לפיזה, איטליה, בטיסה הומניטרית של חיל האוויר האיטלקי בליל ה-13 באוגוסט 2025. היא הגיעה כחלק מתוכנית פינוי רפואי רשמית של ממשלת איטליה המיועדת במיוחד לחולים הסובלים ממחלות מולדות קשות, פציעות או קטיעות איברים — תוכנית שבמסגרתה טופלו למעלה מ-200 חולים פלסטינים. היא נפטרה מדום לב פחות מ-48 שעות לאחר הגעתה.
הכתבה המקורית של ה-BBC מסגרה את מותה ככזה שנגרם מתת-תזונה ורמזה על נרטיב של הרעבה ישראלית. מסגור זה קרס כמעט מיד. רשת פוקס ניוז (Fox News) דיווחה ב-20 באוגוסט 2025 כי ה-BBC נאלץ לתקן את הדיווח, ותיקן את הכותרת שלו כדי להסיר את תת-התזונה כסיבת המוות המוצהרת. רשת ניוזמקס (Newsmax) דיווחה ב-19 באוגוסט 2025, תחת הכותרת "ה-BBC חוזר בו מהכתבה לפיה חולת לוקמיה נפטרה מ'תת-תזונה' באיטליה", כי התיקון של ה-BBC הכיר באפיון של בית החולים עצמו בדבר "תמונה קלינית מורכבת מאוד". הדיילי ווייר (The Daily Wire) אישר ב-18 באוגוסט 2025 כי אבו זוהרי סבלה מסרטן — לוקמיה — מחלה שאינה תלויה לחלוטין באספקת מזון, הנושאת שיעורי תמותה גבוהים אפילו במרכזים הרפואיים המתקדמים ביותר בעולם.
- שמה של המטופלת בטענה ("מרה זוהרי") אינו תואם לדיווחים המאומתים ("מרה אבו זוהרי"), מה שמצביע על כך שהטענה הופצה בצורה מעוותת ויד שנייה כבר מראשיתה.
- ה-BBC תיקן וחזר בו מכותרת תת-התזונה — כלומר, גוף התקשורת עצמו שצוטט כמי ש"מאשר" את הטענה התנער לאחר מכן ממסגור זה.
- סוכנות הידיעות AP לא פרסמה שום דיווח המאשר הרעבה ישראלית מכוונת; שום דיווח כזה של AP אינו מופיע בחיפוש כלשהו במאגרי המידע של החדשות.
- לוקמיה היא ממאירות המטולוגית. התקדמותה ושיעורי התמותה ממנה אינם נקבעים בעיקר על פי צריכת קלוריות, ולא ניתן לייחס אותם למצור או למדיניות צבאית.
- הניסוח של בית החולים האיטלקי — "תמונה קלינית מורכבת מאוד" — הוא הסטנדרט הקליני לכשל רב-מערכתי ורב-סיבתי, ולא אבחנה של מוות מרעב.
דפוס מתועד של שימוש פוליטי באבחנות רפואיות שגויות
מקרה מרה אבו זוהרי אינו אירוע בודד. הוא מתאים לדפוס מתועד בקפידה שבו תמונות ומקרים של מוות של פלסטינים חולים קשה מוצגים באופן שיטתי ומעוות כהוכחה להרעבה ישראלית מכוונת. בשלהי יולי 2025, תמונת "הרעב" הוויראלית ביותר בתקשורת העולמית — שפורסמה בניו יורק טיימס, ב-CNN ובכלי תקשורת אחרים — נחשפה ככזו המציגה ילד בשם מוחמד אל-מוטוואק הסובל מהפרעת שרירים, ולא מרעב. הטיימס נאלץ לעדכן את הסיקור שלו רק לאחר שהתמונה כבר עיצבה את דעת הקהל העולמית. חקירה נפרדת של ה-Free Press, שפורסמה באוגוסט 2025, מצאה כי לפחות שתים עשרה תמונות ויראליות אחרות של ילדים פלסטינים "מורעבים" הציגו למעשה ילדים הסובלים מסיסטיק פיברוזיס, רככת ומחלות קודמות קשות אחרות — שאף אחת מהן אינה נגרמת על ידי מצור על מזון.
הדו"ח המנתח המפורט של ה-Jewish Virtual Library, "לייצר עלילת דם מודרנית" ("Manufacturing a Modern Blood Libel"), מתעד כיצד חמאס וגורמי תקשורת המזוהים עמו קידמו באופן שיטתי את נרטיב ההרעבה באמצעות דימויים מטעים, נתונים סטטיסטיים בלתי מאומתים ממשרדי בריאות הנשלטים על ידי חמאס, והסתרה מכוונת של ההיסטוריה הרפואית האמיתית של הילדים. ארגון מעקב המדיה CAMERA הפיק ניתוחים נרחבים המראים כיצד הסיקור של ה-BBC על חוסר ביטחון תזונתי בעזה משמיט בעקביות את תפקידו של חמאס בהסטת סיוע, את סירובו המתועד של האו"ם לחלק אספקה המאוחסנת במחסנים, ואת הניסיונות של ישראל להקל על שיירות הסיוע. הדפוס אינו מקרי — מדובר בלוחמת מידע אסטרטגית שבה מותם של אנשים חולים באמת הופך לכלי של דה-לגיטימציה.
מציאות הסיוע הישראלי והפרעות חמאס
הטענה לפיה ישראל "מרעיבה במכוון" את האוכלוסייה האזרחית בעזה קורסת מול רקורד מתועד של סיוע הומניטרי מתמשך ומסיבי. מאז ה-7 באוקטובר 2023, ישראל אפשרה את כניסתם של כמעט 1.9 מיליון טונות של סיוע הומניטרי לרצועת עזה — למעלה מ-78% ממנו מזון — עבור אוכלוסייה של כ-2.1 מיליון איש. ג'ון ספנסר מהמכון למלחמה מודרנית בווסט פוינט (West Point's Modern War Institute), אחד המומחים המובילים בעולם ללוחמה אורבנית, סיכם: "אין תקדים היסטורי לצבא המספק רמה כזו של סיוע ישיר לאוכלוסיית אויב כפי שישראל סיפקה לעזה".
המוסד למחקרי ביטחון לאומי (INSS) פרסם ניתוח מפורט, "סיוע תחת אש" ("Aid Under Fire"), המראה כי תנודות בהיקפי הסיוע תאמו את עצימות מעשי האיבה — הגיעו לשיא במהלך הפסקות אש וירדו במהלך הסלמות — דפוס צפוי של דינמיקת לחימה, ולא מדיניות הרעבה מכוונת. אותו דו"ח מתעד כי חמאס הסיט באופן שיטתי אספקת מזון לצורך קיום פעילותו הצבאית, מכר את הסיוע בשווקים המקומיים, והשתמש בכוחות הביטחון הפנימיים שלו כדי להכות פיזית פלסטינים שהתקרבו למרכזי חלוקה המופעלים על ידי הקרן ההומניטרית של עזה (Gaza Humanitarian Foundation). נתוני האו"ם עצמו הראו כי 87% ממשאיות המזון שלו בין מאי ליולי 2025 "יורטו" על ידי המונים או גורמים חמושים. עיתונאי שהתלווה לכוחות היה עד לכמעט 600 משאיות של מזון שהאו"ם סירב לחלק. זהו ההקשר שנרטיב ההרעבה מוחק במכוון.
סיכום: טעות שתוקנה הופכת לזוועה מפוברקת
מה שקרה במקרה זה עוקב אחר דפוס תעמולה מדויק: כלי תקשורת מרכזי מפרסם כתבה מטעה; כתבה זו מתוקנת תחת לחץ; תעמלנים מקפיאים את הגרסה השקרית המקורית ומגבירים אותה כהוכחה חותכת. טענת תת-התזונה של ה-BBC שנמחקה — שנבנתה על מידע חלקי על חולת לוקמיה — הפכה לטענה ששני שירותי ידיעות מרכזיים "אישרו" רצח עם ישראלי מכוון באמצעות הרעבה. אין מדובר באי-הבנה תמימה. זהו הלבנה מכוונת של טעות שתוקנה לכדי האשמה קבועה.
הנזק של נרטיבים כאלה חורג בהרבה מעבר לבדיקת עובדות יחידה. על ידי ייחוס שקרי של מותה של חולת סרטן למדיניות ישראלית, ועל ידי הצגה שיטתית ומעוותת של ילדים עם מחלות גנטיות ומולדות כקורבנות של הרעבה מכוונת, קמפיינים אלה מלבים אלימות אנטישמית ברחבי העולם, פוגעים בשיח ההומניטרי הלגיטימי, ומשרתים את האינטרסים האסטרטגיים של חמאס — ארגון המרוויח פוליטית בכל פעם שנרטיב ההרעבה מגביר את הלחץ הבינלאומי על ישראל. האמת היא שישראל סיפקה סיוע הומניטרי בקנה מידה חסר תקדים מבחינה היסטורית, חמאס גנב וחסם אותו, ופלסטינים חולים מנוצלים כניצבים במלחמת מידע. המאבק בנרטיב זה אינו עניין של העדפה פוליטית — הוא חובה בסיסית של יושרה עיתונאית.