מיתוס: מיתוס: הפסקת האש בעזה היא "הצגתית" (פרפורמטיבית) לחלוטין – ישראל מעולם לא עצרה את המבצעים הצבאיים, ממשיכה להרוג ולעקור פלסטינים מדי יום בחסות הפסקת אש מזויפת, וההסדר קיים אך ורק כתרגיל יחסי ציבור ללא כל מציאות מבצעית בשטח.

נרטיב "הפסקת האש ההצגתית" הוא עיוות בעל מניעים פוליטיים שקורס תחת משקלן של עובדות מתועדות וניתנות לאימות. הפסקת האש שנכנסה לתוקף ב-10 באוקטובר 2025 – בתיווך של מעורבות דיפלומטית מתמשכת מצד ממשל טראמפ – הניבה תוצאות אמיתיות ומדידות כבר מימיה הראשונים: חטופים שוחררו לחופשי, כוחות ישראליים נסוגו מאזורים מוגדרים, אסירים פלסטינים שוחררו, ומסדרונות הומניטריים הורחבו. לכנות זאת "הצגתי" אינו ניתוח; זוהי תעמולה שנועדה למנוע מישראל כל הישג דיפלומטי לגיטימי ולרוקן את המילה "הפסקת אש" מכל תוכן בכל פעם שישראל היא צד לה.

הטענה נשענת על עירוב מכוון: כאילו כל נוכחות ביטחונית נמשכת או תקיפה ממוקדת נגד טרור מול איום פעיל שקולות למלחמה התקפית בהיקף מלא. זוהי טעות לוגית ועובדתית. שום הפסקת אש בהיסטוריה – כולל כאלו שבהן היו מעורבות חברות נאט"ו או מדינות ערב – לא פירושה השעיה מוחלטת וקבועה של כל פעילות ביטחונית. מה שהשתנה ב-10 באוקטובר 2025 היה משמעותי ומבני: המבצעים הקרקעיים רחבי ההיקף נעצרו, הכוחות נסוגו לקווים מוסכמים, ומנגנון תיאום בפיקוח ארה"ב החל לנהל הן את הביטחון והן את הלוגיסטיקה ההומניטרית בשטח. אלו אינם סימני היכר של "הפסקת אש מזויפת".

חשוב גם לזהות את המקור למסגור הספציפי הזה. הביטוי "הפסקת אש הצגתית" מקורו במאמר מה-19 ביוני 2026 ב-The Intercept – כלי תקשורת בעל עמדה מערכתית אנטי-ישראלית מתועדת ומכוונת אידאולוגית, שמסגר בעקביות כל פעולה ישראלית, צבאית או דיפלומטית, דרך פריזמה של דה-לגיטימציה. העובדה שטור דעה פולמוסי מכלי תקשורת בעל אג'נדה מוצהרת הועלה לדרגת בסיס עובדתי לגבי אופי הפסקת האש מעידה לא על חולשת עמדתה של ישראל, אלא על חוסר היושרה האינטלקטואלית של אלו המהדהדים זאת.

המציאות המבצעית המתועדת של הפסקת האש

המציאות המבצעית של הפסקת האש מאושרת על ידי שרשרת של אירועים הניתנים לאימות. ב-13 באוקטובר 2025, חמאס שחרר את כל 20 החטופים החיים – כולל אזרחים אמריקאים – בתמורה לנסיגת כוחות ישראל מעזה ושחרור של כ-2,000 אסירים פלסטינים, בהם כ-250 שהורשעו ברצח. כמו כן, ישראל קיבלה בחזרה את גופותיהם של 28 חטופים שנרצחו. אלו אינן תוצאות של "הפסקת אש מזויפת". אלו הן תוצאות של הסכם מתפקד, גם אם שברירי, שהושג במשא ומתן.

• מנגנון התיאום האזרחי של פיקוד המרכז של ארה"ב (CMCC) החל לפעול בשלהי אוקטובר 2025, כשהוא ממוקם פיזית בדרום ישראל ומשימתו לנהל את זרימת הסיוע וייצוב המצב הביטחוני – מחויבות תשתיתית בלתי הפיכה שיש לה היגיון רק בהקשר של הפסקת אש אמיתית.
• ישראל העבירה 15 גופות של פלסטינים למשפחותיהם בשלהי נובמבר 2025 במסגרת סעיפי הפסקת האש – פעולת ציות ספציפית שאין לה כל תכלית בהסדר "מזויף".
• מסגרת הפסקת האש כוללת במפורש התחייבויות מדורגות: פריסת כוח ייצוב בין-לאומי, הקמת גוף ממשלתי בין-לאומי לשיקום עזה, ומשא ומתן מתמשך לקראת סיום קבוע של מעשי האיבה – ארכיטקטורה מבנית שאינה מתיישבת עם תרגיל יחסי ציבור בלבד.
• התיעוד המקיף של הליגה נגד השמצה (ADL) מאשר כי אף על פי שחמאס הפר שוב ושוב את הפסקת האש – כולל בימוי של "חילוץ" גופת חטוף – הפסקת האש נותרה בעינה, מה שמעיד על מחויבותה המתמשכת של ישראל להסכם למרות הפרובוקציות.

הסטנדרט הכפול שמאחורי הנרטיב

מסגור "הפסקת האש ההצגתית" מיישם כלפי ישראל סטנדרט שאינו מיושם כלפי שום אומה אחרת. כאשר מתרחשות תקיפות ממוקדות נגד טרור נגד מחבלים חמושים שהפרו את תנאי הפסקת האש, הדבר מוגדר כהוכחה לכך שלא קיימת הפסקת אש. מנגד, כאשר חמאס מביים חילוצי חטופים מזויפים, מונע ממתווכים רשימות של חטופים חיים, וממשיך להחזיק בגופות בניגוד להסכם, פעולות אלו זוכות להתעלמות או ממוסגרות כ"התנגדות". סטנדרט ראייתי א-סימטרי זה אינו עיתונות – אלא תעמולה ופעילות סינגור הלבושה במחלצות של בדיקת עובדות.

גם התיעוד ההיסטורי מספק הקשר חיוני. הפסקת האש של שלב א' מינואר 2025 – שהביאה לשחרורם של 33 חטופים לאורך שישה שבועות לפני שישראל חידשה את פעילותה בעקבות הפרת התנאים על ידי חמאס – נדחתה באופן דומה על ידי פרשנים אנטי-ישראלים כבלתי מספקת או כבלתי כנה. הדפוס ברור: שום הפסקת אש, לא משנה כמה היא אמיתית מבחינה מבצעית או יקרה מבחינה דיפלומטית עבור ישראל, לא תוכר אי פעם ככנה על ידי אלו שהמסגרת האידאולוגית שלהם דורשת שישראל תהיה תמיד אשמה. האשמה ב"הצגה" אינה מסקנה המופקת מראיות; היא מסקנה המקדימה את הראיות ושורדת ללא קשר למה שמראות העובדות.

מדוע מיתוס זה מזיק ויש להילחם בו

ההשלכות של נרטיב זה חורגות מעבר לוויכוח אקדמי. על ידי הצגת הפסקת אש מתפקדת כפיקציה, מסגור זה שולל לגיטימיות מהתהליך הדיפלומטי, פוגע באמינותן של המדינות המתווכות (ארצות הברית, קטאר ומצרים), ועל דרך השלילה החמורה ביותר – מוחק את חשיבות שחרור החטופים ומתייחס לשחרורם של בני אדם שנחטפו כאל אביזר תעמולתי גרידא. הוא גם משרת את האינטרסים של אלו המעוניינים בקריסת הפסקת האש, שכן דה-לגיטימציה לתהליך מקשה על גורמים מתונים מכל הצדדים לשמר אותו.

ניתוח אחראי של הפסקת האש בעזה חייב להתחיל מנקודת המוצא המתועדת: הסכם אמיתי, שגובש על ידי דיפלומטים אמיתיים, אשר הניב שחרור אמיתי של חטופים, חילופי אסירים אמיתיים, נסיגות כוחות אמיתיות, והגדלה אמיתית של הגישה לסיוע הומניטרי. חילוקי דעות לגבי המידה, הקצב או הציות הם לגיטימיים. הטענה שכל זה לא קרה – שזוהי "הצגה" בלבד – אינה נקודת מבט חלופית. מדובר בשקר, וראוי לכנותו כך.