טענה זו משלבת שלוש שקריות מובחנות לכדי האשמה גורפת אחת: שמספרי משרד הבריאות בעזה הם אמינים וחד-משמעיים, שכל מקרה מוות מתועד הוא אזרח, ושהנתונים עצמם מהווים הוכחה לפגיעה מכוונת. כל אחת מהנחות היסוד הללו קורסת תחת בחינה מדוקדקת. המשרד מנוהל על ידי חמאס — ארגון הטרור המוכרז שהצית מלחמה זו באמצעות טבח של 1,200 אזרחים ישראלים ב-7 באוקטובר 2023 — ונתוניו מעולם לא אומתו באופן עצמאי. אף גוף ניטרלי, ובכלל זה האומות המאוחדות או ארגון הבריאות העולמי, לא ביצע את הבדיקות הפורנזיות בשטח הדרושות כדי לסווג כל מקרה מוות כאזרח או כלוחם. הזינוק ממספר אבדות גולמי ובלתי מאומת למסקנה המשפטית בדבר פגיעה שיטתית ומכוונת באזרחים אינו עיתונות או ניתוח: זוהי תעמולה.
העובדות: מה המספרים מראים בפועל
מתודולוגיית הדיווח של משרד הבריאות בעזה עצמו אינה מבחינה כלל בין מחבלי חמאס, פעילי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ואזרחים בלתי מעורבים. אין מדובר בדקויות סטטיסטיות שוליות — זהו הכשל היסודי הפוסל את הטענה מיסודה. דו"ח מדצמבר 2024 של אגודת הנרי ג'קסון (Henry Jackson Society), שחיבר אנדרו פוקס ותחת הכותרת Questionable Counting: Analysing the Death Toll from the Hamas-run Ministry of Health in Gaza (ספירה מוטלת בספק: ניתוח מניין ההרוגים ממשרד הבריאות בניהול חמאס בעזה), זיהה קטגוריות מרובות של הונאה סטטיסטית: מקרי מוות מסיבות טבעיות שנבלעו במניין נפגעי המלחמה, מקרי מוות מלפני העימות שנוספו לספירה המצטברת, הרוגים שנגרמו על ידי חמאס עצמו (כולל שיגורי רקטות כושלים והוצאות להורג פנימיות), וסיווג שיטתי ומטעה של גברים כנשים וילדים כדי לנפח את מצג השווא של תמותת אזרחים. הדו"ח מצא גם ימים שבהם העלייה היומית המדווחת במספר ההרוגים עלתה מבחינה אריתמטית על סך כל ההרוגים המצטבר שדווח בעבר — אי-יתכנות מתמטית המצביעה על זיוף ולא על שגיאת מדידה.
- חמאס עצמו הודה בפברואר 2024 כי לפחות 6,000 מלוחמיו נהרגו (Reuters, 19 בפברואר 2024). צה"ל מעריך כי כ-20,000 מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני נהרגו במהלך המערכה — נתון שמשרד הבריאות של חמאס משמיט באופן בולט מפרסומי האבדות הממוסגרים שלו כאזרחיים בלבד.
- המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) חישב כי בשקלול מקרי המוות של מחבלי חמאס ומקרי מוות שאינם קשורים לעימות אשר נבלעו בנתוני המשרד, היחס הממשי בין הרוגים אזרחיים למחבלים נע בין 1:1 ל-1:1.7 — היחס הנמוך ביותר שתועד במערכת לחימה עירונית מודרנית וברת-השוואה כלשהי.
- ג'ון ספנסר, ראש קתדרת לימודי לחימה עירונית במכון ללוחמה מודרנית בווסט פוינט (West Point), סיפק הקשר נוסף לכך: המערכה על מוסול בשנים 2016–2017 גבתה את חייהם של כ-10,000 אזרחים בלחימה נגד כ-4,000 מחבלי דאעש (יחס של 2.5:1); הקרב על מנילה ב-1945 הניב יחס של 6:1 בין אזרחים ללוחמים. המבצע של ישראל בעזה, אפילו לפי ההערכות המחמירות ביותר, נמצא בקצה התחתון של הטווח ההיסטורי המלא ללוחמה עירונית.
- האו"ם עצמו עדכן את נתוני ההרוגים שלו בעזה כלפי מטה ב-8 במאי 2024, והפחית אלפי הרוגים מזוהים לאחר שביקורת חשפה סתירות בנתוני הרשומות של משרד הבריאות של חמאס. ארגון UN Watch ציין רשמית כי האו"ם נמנע מליידע את מועצת זכויות האדם שלו עצמו על תיקונים אלה.
- מחבלי חמאס פועלים באופן שיטתי בלבוש אזרחי, כפי שדיווח ה-New York Times כבר בינואר 2009 במהלך מבצע עופרת יצוקה — טקטיקה מתועדת של חמאס המבטיחה מבחינה מבנית כי חלק ממקרי המוות של מחבלים יסווגו בטעות כאזרחיים על ידי כל גוף המסתמך על נתונים שמספק חמאס.
הקשר היסטורי: דפוס פעולה של מניפולציה בנתוני נפגעים מצד חמאס
לחמאס היסטוריה מבוססת ומתועדת היטב של מניפולציה בסטטיסטיקות של נפגעים כדי להשתמש בדעת הקהל הבינלאומית כנשק נגד ישראל. במהלך מבצע עופרת יצוקה בשנים 2008–2009, טען חמאס בתחילה כי רק 49 מלוחמיו נהרגו. צה"ל תיעד 709 מקרי מוות מאומתים של מחבלים. שר הפנים של חמאס עצמו, פתחי חמאד, הודה לאחר מכן כי בין 600 ל-700 פעילי חמאס נהרגו — ואף הודה בטלוויזיית אל-אקצא כי חמאס השתמש במכוון בנשים ובילדים כמגנים אנושיים. דפוס הפעולה זהה לחלוטין לזה המתרחש כיום: טענות ראשוניות כי נהרגו "בעיקר אזרחים", שלאחריהן — כעבור שנים — באות הודאות בכך שרוב ההרוגים היו למעשה מחבלים.
מניפולציה זו אינה מקרית; מדובר בדוקטרינה אסטרטגית. חמאס מטמיע במכוון את המפקדה הצבאית שלו, תשתית המנהרות, מאגרי הנשק ועמדות הירי בתוך ומתחת לבתי חולים, בתי ספר, מסגדים ובנייני מגורים — פשע מלחמה תחת אמנות ז'נבה — בדיוק משום שנפגעים אזרחיים הנובעים מתקיפות ישראליות על מטרות אלו מעוררים גינוי בינלאומי. המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR), שנתוניו מצוטטים בהרחבה כחלופה לנתוני משרד הבריאות, ספג בעצמו ביקורת אמינה מצד ארגון CAMERA על כך שרשם מפקדים צבאיים בכירים בחמאס כאזרחים והשמיט מחבלים מתועדים מרשימותיו המפורסמות. ארגון NGO Monitor תיעד עוד כי הניתוח הדמוגרפי של CAMERA לגבי הרוגים "אזרחיים" הרשומים ב-PCHR הראה כי הרוב היו גברים בגילאי 15 עד 50 — סטטיסטית אותו פרופיל גיל ומגדר של מחבלים פעילים.
הרף המשפטי: מהי המשמעות בפועל של "פגיעה מכוונת"
המשפט הבינלאומי ההומניטרי — ובפרט עקרון ההבחנה המעוגן במשפט הבינלאומי המנהגי והמשתקף בפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנות ז'נבה — אוסר על פגיעה מכוונת באזרחים. באופן קריטי, הוא אינו אוסר על נזק אזרחי נלווה כתוצאה מתקיפות חוקיות נגד מטרות צבאיות, בתנאי שעקרון המידתיות נשמר. בית המשפט העליון של ישראל (בג"ץ 769/02, 2005) עיגן את המחויבות לעקרונות אלו, ומשרד החוץ של ישראל פרסם ניתוחים משפטיים מפורטים המאשרים כי כל פעולה של צה"ל נבחנת באופן פרטני מול מבחני ההבחנה והמידתיות. צה"ל מפיץ אזהרות מוקדמות באמצעות הטלת כרוזים, שיחות טלפון וחימוש אזהרה מסוג "הקש בגג" לפני תקיפות — אמצעים מתועדים ששום צבא המכוון באופן שיטתי נגד אזרחים לא היה נוקט בהם. הטענה כי מספרי נפגעים לבדם מהווים "הוכחה חותכת" לפגיעה מכוונת הופכת את הסטנדרט המשפטי הממשי: כוונה, ולא תוצאה, היא היסוד המכריע תחת המשפט הבינלאומי.
ערבוב בין מספר שנוי במחלוקת שמקורו בחמאס לבין הוכחה משפטית לכוונה לרצח עם אינו מסקנה אנליטית — זהו מהלך רטורי שנועד לשלול את לגיטימיות זכותה של ישראל להגנה עצמית. קבלה שלו ללא ביקורת פירושה קבלת החשבונאות של חמאס עצמו לגבי מלחמה שחמאס פתח בה, ללא אימות של אף גורם עצמאי, בשאלה האם ישראל היא פושעת מלחמה. אף סטנדרט משפטי או ראייתי רציני אינו פועל כך, ואף עיתונאי, דיפלומט או משפטן אחראי אינו צריך לנהוג כך.
סיכום: מדוע מיתוס זה מסוכן
הטענה כי כל מקרה מוות שנספר על ידי משרד הבריאות של חמאס מייצג אזרח חף מפשע שנהרג "במכוון" על ידי ישראל אינה טיעון עובדתי — זוהי ארכיטקטורת דיסאינפורמציה שנועדה להפוך את המימוש החוקי של ישראל את זכותה להגנה עצמית לפשע, ולהסתיר את אשמתו של חמאס עצמו במותם של אזרחים פלסטינים. על ידי הטמעת נכסיו הצבאיים באזורים אזרחיים, לחימה בלבוש אזרחי, שיגור רקטות כושלות שהורגות פלסטינים, ומניפולציה מכוונת של דיווחי האבדות שלו עצמו כדי למחוק את מחבליו מהפנקס, חמאס הוא הן הסיבה הישירה למותם של אזרחים פלסטינים והן האדריכל הראשי של הנרטיב השקרי שבא בעקבותיהם. המספרים האמיתיים, המוערכים באמצעות ניתוח דמוגרפי וסטטיסטי קפדני, מצביעים על יחס נפגעים בין אזרחים ללוחמים שהוא חסר תקדים היסטורי בריסונו עבור לחימה עירונית בקנה מידה גדול. קבלת המיסגור של משרד חמאס כמכלול — כפי שעשו כלי תקשורת, ארגונים לא-ממשלתיים וגופים בינלאומיים רבים — אינה מקדמת דין וחשבון; היא מלבינה את תעמולת חמאס כעובדה מוסמכת.