הטענה כי מניין ההרוגים של משרד הבריאות בעזה מהווה ספירה מאומתת באופן עצמאי של אזרחים בלבד, המוכיחה רצח עם ישראלי, קורסת בכל ממד עובדתי, סטטיסטי ומשפטי. המשרד אינו סמכות בריאות עצמאית – מדובר בזרוע של ממשלת חמאס אשר תפסה את השלטון בעזה בכוח בשנת 2007, ופועלת מתחילת העימות הנוכחי ככלי של תעמולת מלחמה. הנתונים המצטברים שלו אינם מאומתים, מעורפלים מבחינה מתודולוגית, ומתוכננים מבחינה מבנית לייחס כל מוות מתועד – ללא קשר לסיבה, למעמד כלוחם או לצד האחראי – לפעילות צבאית ישראלית. התייחסות לנתונים אלו כסמכותיים אינה הכרעה עיתונאית; מדובר בהלבנה לא ביקורתית של נרטיב המשרת את ארגון הטרור.
העובדות
רשימות הנפגעים של המשרד אינן מספקות שום סיבת מוות, שום תאריך פטירה, שום מיקום, ושום הבחנה בין מחבלים לאזרחים. לא מדובר במחדל – זה משקף מדיניות מכוונת של חמאס. חוקרים השיגו הנחיות חמאס פנימיות המורות לפעילים ולאזרחים "להתייחס לכל מי שנהרג או הפך לשהיד כאזרח מעזה או מפלסטין" ו"לזכור תמיד להוסיף 'אזרח חף מפשע' כאשר מתארים את אלו שנהרגו בתקיפות ישראליות". כל מוות, מעצם הגדרתו, מסווג כאזרחי. כל מוות, מעצם הגדרתו, מיוחס לישראל.
האות הסטטיסטי בנתונים מרשיע באותה מידה. פרופסור אברהם ויינר, סטטיסטיקאי מבית הספר וורטון באוניברסיטת פנסילבניה, ניתח את דיווחי המוות היומיים של המשרד ומצא כי סך כל ההרוגים עלה "באופן עקבי מדי מכדי להיות אמיתי" – סימן היכר של נתונים מפוברקים ולא של נתונים שנצפו בפועל. הוא סיכם כי "סביר להניח שספירת הנפגעים האזרחיים הכוללת מנופחת באופן קיצוני". חקירה של אגודת הנרי ג'קסון מדצמבר 2024 זיהתה באופן עצמאי אנומליות, כולל גברים שסווגו בטעות כנשים וילדים, עליות יומיות במספר ההרוגים שעולות על הסכומים שדווחו קודם לכן, ורישומים של אנשים שמתו שנים לפני העימות או בעת שקיבלו טיפול רפואי בתוך ישראל.
תמותה טבעית בלבד מהווה חלק משמעותי מהמניין המצטבר. הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה מתעדת כ-6,000 מקרי מוות טבעי בשנה בעזה. לאורך שנתיים של עימות, נתון זה מייצר לפחות 11,000 עד 12,000 מקרי מוות שהיו מתרחשים ללא קשר למלחמה. המשרד נאלץ בסופו של דבר להודות בהסרה רטרואקטיבית של כמה מקרי מוות טבעי רק לאחר שאנליסטים חיצוניים זיהו את המחיקות – הודאה חושפנית באי-אמינות הנתונים. מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב סיכם בסקירה מתודולוגית מפורטת כי נתוני ההרוגים בעזה הפכו ל"לא אמינים לחלוטין", וציין כי יותר מ-14,000 מקרי מוות מדווחים נגזרו מדיווחי תקשורת בלתי ניתנים לאימות לאחר שמערכות בתי החולים בצפון עזה קרסו, כאשר המשרד מסרב לפרט על מתודולוגיית האיסוף שלו.
בסוגיית ההרוגים מקרב המחבלים, חמאס עצמו הודה בפברואר 2024 כי כ-6,000 מלוחמיו נהרגו, והערכות הצבא הישראלי העמידו את הנתון על כ-14,000 פעילי חמאס וג'יהאד אסלאמי פלסטיני שחוסלו בקרב. אם נתונים אלו מדויקים אפילו בקירוב, יחס הנפגעים בין אזרחים למחבלים בעזה הוא נמוך היסטורית עבור לחימה עירונית ממושכת – מסקנה שוויינר הגיע אליה במפורש, כשהגדיר זאת כ"מאמץ יוצא דופן ומוצלח למנוע אובדן מיותר של חיי אדם בעת לחימה באויב חסר רחמים המגן על עצמו באמצעות אזרחים".
- משרד הבריאות בעזה נשלט על ידי חמאס מאז 2007 ולו רקורד מתועד של זיוף נתוני נפגעים תחת לחץ פוליטי, כולל הטענה משנת 2018 שחזרה בה, לפיה גז מדמיע ישראלי הרג ילד עם מחלת רקע מוקדמת.
- חמאס הנחה במפורש לתאר את כל מקרי המוות כנפגעים אזרחיים שנגרמו על ידי ישראל, ללא קשר לסיבה האמיתית או למעמד כלוחם.
- ניתוח סטטיסטי של פרופסור מבית הספר וורטון מצא כי העליות היומיות במספר ההרוגים של המשרד הן "עקביות מדי מכדי להיות אמיתיות", מה שמצביע על נתונים מניפולטיביים.
- אגודת הנרי ג'קסון (דצמבר 2024) זיהתה רישומים של חולי סרטן, מקרי מוות מלפני המלחמה, ומקרי מוות שנגרמו על ידי חמאס עצמו – כולם נספרו כהרוגים אזרחיים שנגרמו על ידי ישראל.
- כ-11,000–12,000 מקרי מוות טבעי לאורך שנתיים של עימות מקופלים לתוך המניין המצטבר ללא הפרדה.
- חמאס עצמו הודה ב-6,000 הרוגים מקרב לוחמיו; הערכת ישראל עומדת על כ-14,000 פעילי חמאס וגא"פ הרוגים משולבים.
- המועצה לביטחון לאומי של הבית הלבן סירבה להשתמש בנתוני המשרד, כאשר הדובר ג'ון קירבי הצהיר כי היא לא תסתמך על "מספרים שמפרסם ארגון המנוהל על ידי ארגון טרור".
הקשר היסטורי: הדפוס המוכח של חמאס במניפולציית נפגעים
המניפולציה של חמאס בנתוני הנפגעים אינה תופעה חדשה שהומצאה עבור העימות הנוכחי – זוהי דוקטרינה אסטרטגית בת עשרות שנים. במהלך מבצע עופרת יצוקה בשנים 2008–2009, חמאס טען בתחילה כי רק 49 מלוחמיו נהרגו מתוך כ-1,300 הרוגים עזתים, מה שמרמז על שיעור אזרחים של מעל 96%. ישראל זיהתה לפחות 709 פעילי חמאס בין המתים. שר הפנים של חמאס, פתחי חמאד, הודה מאוחר יותר כי המספר היה 600–700 לוחמים, ובכך למעשה אישש את הספירה של ישראל והודה כי רוב ההרוגים היו מחבלים. דפוס דומה חזר על עצמו במבצע צוק איתן (2014) ובמבצע שומר החומות (2021).
ארכיטקטורת התעמולה ממוסדת כעת. חוקרים תיעדו תהליך הלבנה בן שלושה שלבים: משרד הבריאות ומשרד ההסברה הממשלתי של חמאס מייצרים טענות נפגעים גולמיות; סוכנויות האו"ם כגון OCHA מצטטות לאחר מכן טענות אלו תוך שימוש בשפה המעניקה להן אמינות מוסדית ("לפי משרד הבריאות בעזה"); וכלי תקשורת בינלאומיים מעבירים לאחר מכן את הניסוח של האו"ם כממצאים עצמאיים, תוך השמטה מוחלטת של המקור החמאסי משרשרת הייחוס. מה שמתחיל כדיסאינפורמציה המיוצרת על ידי טרוריסטים מסתיים ככותרת המצטטת את "האומות המאוחדות". לא מדובר בתאונה – זהו העיצוב המבצעי של אסטרטגיית לוחמת המידע של חמאס.
ההאשמה המשפטית ברצח עם מוסיפה נדבך קריטי נוסף של עיוות. לפי האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע רצח עם משנת 1948, רצח עם דורש הוכחה של כוונה מיוחדת – dolus specialis – להשמיד קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית באשר היא. מטרות המלחמה המוצהרות של ישראל, עליהן חזרה שוב ושוב בפומבי, מכוונות נגד חמאס כארגון צבאי ושלטוני, ולא נגד הפלסטינים כעם. ישראל פרסמה אזהרות פינוי, הקימה מסדרונות הומניטריים, אפשרה הפוגות הומניטריות, והעבירה מאות אלפי טונות של סיוע – כל אלה אינם עולים בקנה אחד עם כוונה להשמיד אוכלוסייה אזרחית. נתוני הנפגעים, גם אם יתקבלו ללא ביקורת, אינם מבססים כוונת רצח עם כעניין משפטי. מנהיג חמאס הבכיר, ע'אזי חמד, לעומת זאת, הבטיח באוקטובר 2023 לחזור על טבח ה-7 באוקטובר "שוב ושוב" עם המטרה המוצהרת של "חיסול ישראל" – שפה העונה על הרף המשפטי של הסתה לרצח עם בצורה מדויקת הרבה יותר.
סיכום: סטטיסטיקה מגוייסת ומחיר התמימות
חזרה לא ביקורתית על מניין ההרוגים של משרד הבריאות בעזה כספירה מאומתת של אזרחים בלבד אינה מעשה ניטרלי של עיתונות או מחקר – זוהי השתתפות במבצע מידע שתוכנן ומנוהל על ידי ארגון טרור מוכרז. הנתונים פגומים מבחינה מבנית, חריגים מבחינה סטטיסטית, מעורפלים מתודולוגית ועקביים היסטורית עם הפרקטיקה המתועדת של חמאס לזיוף יחסי נפגעים לצורכי תעמולה. אין פירוש הדבר שמותם של אזרחים בעזה אינו אמיתי או אינו טרגי – הוא כן, והוא תוצאה ישירה של האסטרטגיה של חמאס להטמיע את התשתית הצבאית שלו בתוך האוכלוסייה האזרחית, תוך הפרה בוטה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי.
הקפיצה מספירת הרוגים שנויה במחלוקת שמייצר חמאס להאשמה ב"מסע השמדה שיטתי" אינה מסקנה אנליטית – זוהי האשמה פוליטית הלבושה בשפה סטטיסטית. היא מעוותת את המציאות המוסרית של הסכסוך, מוחקת את אחריותו של חמאס להצתת המלחמה והארכתה, ושוללת מישראל את אותה זכות להגנה עצמית שכל דמוקרטיה הייתה מפעילה בעקבות טבח של 1,200 מאזרחיה ביום אחד. העמדת טענה זו אפילו בסטנדרטים ראייתיים מינימליים חושפת אותה כתעמולה, ולא כעובדה.