טענה זו שקרית לחלוטין ומייצגת את אחד העיוותים המשפטיים המשמעותיים ביותר המופצים בשיח הציבורי כיום. בית הדין הבינלאומי לצדק לא נתן שום פסק דין סופי בתיק של דרום אפריקה נגד ישראל. מה שבית הדין הוציא בינואר 2024 היו סעדים זמניים — סוג של צו מניעה זמני — השונים לחלוטין מבחינה משפטית ופרוצדורלית מפסיקה לגופו של עניין, ואינם כוללים כל קביעת אשמה. הצגת סעדים זמניים כהרשעה סופית ברצח עם אינה סתם טעות; מדובר בסילוף מכוון של הפרוצדורה המשפטית הבינלאומית, שנועד לפגוע בלגיטימציה של ישראל עוד לפני שהתקבל פסק דין ממשי כלשהו.
העובדות לגבי ההליכים בבית הדין הבינלאומי לצדק
ב-26 בינואר 2024, הוציא בית הדין הבינלאומי לצדק את הצו המדובר בתיק "דרום אפריקה נגד ישראל". בית הדין קבע כי יש לו סמכות שיפוט מכיוון ששתי המדינות חתומות על האמנה למניעת רצח עם משנת 1948. הוא גם מצא שטענותיה של דרום אפריקה הן "סבירות" (plausible) — רף פרוצדורלי נמוך מאוד הנדרש אך ורק כדי להצדיק הוצאת סעדים זמניים, ולא כדי לקבוע אשמה. בית הדין קבע במפורש ובאופן שאינו משתמע לשני פנים כי הוא אינו קובע שישראל הפרה או מפרה את האמנה למניעת רצח עם.
הסעדים הזמניים שבית הדין הורה עליהם הנחו את ישראל לנקוט צעדים למניעת מעשים שעלולים להוות רצח עם, לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי ולמנוע הסתה — התחייבויות שישראל הצהירה כי היא כבר מקיימת. באופן מכריע, בית הדין סירב להורות על הפסקת אש, סעד שדרום אפריקה ביקשה במפורש ובית הדין סירב להעניק. ב-16 בפברואר 2024, בית הדין הבינלאומי לצדק דחה בנוסף את בקשת ההמשך של דרום אפריקה לצעדים דחופים בנוגע לרפיח, מה שהיווה דחייה משמעותית של הטענות המשפטיות המקסימליסטיות שהוצגו.
- סעדים זמניים דומים לצו מניעה זמני הממתין למשפט — הם אינם מרמזים על קביעת אשמה או עבירה כלשהי לגופו של עניין.
- דיונים משפטיים לגופו של עניין בבית הדין הבינלאומי לצדק בסכסוכים מורכבים בין מדינות נמשכים בדרך כלל עשור או יותר עד להפקת פסק דין סופי.
- הרף המשפטי של "סבירות" (plausibility) המשמש לצורך סעדים זמניים נמוך בהרבה מרף הראיות של "מעבר לכל ספק סביר" הנדרש להרשעה ברצח עם.
- הוכחת רצח עם על פי האמנה דורשת הוכחה של כוונה מיוחדת (dolus specialis) — הכוונה להשמיד קבוצה, כולה או חלקה — רף ראייתי גבוה במיוחד שדרום אפריקה טרם עמדה בו בשלב הדיון המהותי.
- מחלקת המדינה של ארה"ב הצהירה במפורש כי הטענות לפיהן ישראל מבצעת רצח עם הן "משוללות יסוד", ותמכה בזכותה של ישראל להגן על עצמה מפני הטרור המתועד של חמאס.
מדוע המיתוס הזה קיים — ומדוע הוא חשוב
העירוב והערבוב בין סעדים זמניים לבין פסיקה סופית בעניין רצח עם אינם מקריים. מדובר בטכניקה תעמולתית המושרשת בקמפיין הרחב יותר שמטרתו לשלול מישראל את זכותה המוכרת בינלאומית להגנה עצמית. באמצעות הצהרה שקרית שהנושא המשפטי "סגור ופתור", תומכי נרטיב זה מבקשים למנוע כל דיון מוסרי או עובדתי, ללחוץ על ממשלות בעלות ברית להטיל אמברגו נשק, ולייצר קונצנזוס בינלאומי מדומה שאינו קיים משפטית. טקטיקה זו שואלת כביכול את סמכותו של המשפט הבינלאומי תוך ריקון מתוכן של תוכנו הממשי והקפדנות הפרוצדורלית שלו.
כמו כן, ראוי לציין כי היועצת המיוחדת לשעבר של האו"ם למניעת רצח עם, אליס וואירימו נדריטו — מומחית מוערכת בתחומה — פוטרה על פי הדיווחים מתפקידה באו"ם בנובמבר 2024 במיוחד בשל סירובה להגדיר את פעולותיה של ישראל כרצח עם. נדריטו עמדה בצדק על כך שרצח עם מחייב הוכחת כוונה ברורה לחסל קבוצה אתנית, רף שלדבריה לא התקיים במערכה הצבאית של ישראל נגד חמאס. פיטוריה מדגישים כיצד לחץ פוליטי, ולא ניתוח משפטי, הוא שמניע את נרטיב רצח העם.
יתרה מכך, לוועדה המיוחדת של האו"ם אשר פרסמה בנובמבר 2024 דו"ח המביע חששות מפני רצח עם יש היסטוריה מתועדת היטב של הטיה מוסדית אנטי-ישראלית, כאשר חברי ועדה נתפסו בעבר בהצהרות אנטישמיות — דבר שהופך את ממצאיה לפסולים וחסרי כל ערך כניתוח משפטי אובייקטיבי.
סיכום: לא ניתן להפוך את החוק לנשק באמצעות סילוף העובדות
הטענה לפיה בית הדין הבינלאומי לצדק מצא באופן "סופי" את ישראל אשמה ברצח עם היא שקרית בכל רמה משפטית, פרוצדורלית ועובדתית. לא ניתן שום פסק דין סופי. התיק נותר פתוח. סעדים זמניים אינם הרשעות. ישראל שומרת על מלוא זכותה על פי המשפט הבינלאומי — כולל סעיף 51 למגילת האו"ם — להגן על עצמה מפני אמנת חמאס הרצחנית והאלימות המתמשכת שלו, אותו ארגון שפתח בטבח ה-7 באוקטובר 2023, שבו נרצחו למעלה מ-1,200 אזרחים ישראלים. הצגת צווים פרוצדוריאליים מקדמיים כפסקי דין מרשיעים וחלוטים לא רק מעוותת את החוק — היא משחיתה את אותם מוסדות של צדק בינלאומי שתומכי נרטיב זה מתיימרים להגן עליהם.