טענה זו מהווה דוגמה קלאסית של דיסאינפורמציה רב-שכבתית: היא לוקחת את הטרגדיה האמיתית של מות אזרחים בסמוך לנתיבי הסיוע בעזה, מרוקנת ממנה את תפקידו המתועד של חמאס בגרימת מקרי המוות הללו ובניצולם, ואז משתילה על גבי הנרטיב טענת "טיוח" לא מאומתת לחלוטין. אף חקירה עיתונאית אמינה, גוף בינלאומי או דוח פורנזי לא אימתו את הטענה שצה"ל הרס באופן שיטתי באמצעות דחפורים וקבר גופות במעבר זיקים או בכל נקודת חלוקת סיוע קשורה אחרת. מסגור ה"טיוח" משרת מטרה תעמולתית מדויקת – הוא פוסל מראש כל הכחשה או חקירה ישראלית על ידי קביעה שהראיות עצמן הושמדו. זה אינו עיתונות; מדובר במבצע דיסאינפורמציה מובנה שנועד להיות בלתי ניתן להפרכה.
העובדות בזיקים ובאתרי הסיוע בעזה
מעבר זיקים הוא נקודת כניסה אמיתית לצפון עזה, וההקשר הרחב יותר של מקרי מוות ליד נתיבי סיוע במהלך שנת 2025 הוא אמיתי וטרגי. עם זאת, ייחוס מקרי המוות הללו – ובמיוחד הטענה הקיצונית על הריסת גופות באמצעות דחפורים – אינו עומד במבחן הביקורת. ב-1 ביוני 2025, פרסם צה"ל צילומי רחפן שתיעדו פעיל חמאס יורה ישירות לעבר אזרחים פלסטינים שהתקרבו למרכז חלוקה של קרן הסיוע ההומניטרי לעזה (GHF), דבר הסותר לחלוטין את הנרטיב לפיו כוחות ישראליים היו התוקפים באתרים אלו. הקלטות שמע של אזרחים עזתים איששו זאת, כאשר אחד התושבים הצהיר לפרוטוקול: "מי שירו היו מחבלי חמאס. הם לא רוצים שהאנשים יקבלו סיוע; הם רוצים לסכל את התוכנית כדי שהסיוע יגיע אליהם."
הדוח המפורט והמתועד היטב של שגרירות ישראל, Manufacturing a Modern Blood Libel ("ייצור עלילת דם מודרנית", 2026), קיטלג דפוס שיטתי של תקריות מפוברקות ומזויפות סביב אתרי סיוע. מספר תקריות ספציפיות שיוחסו לישראל הוכחו כשקריות: ב-11–12 ביוני 2025, דיווחים טענו כי ירי ישראלי הרג תושבים במרכז חלוקה שהיה סגור באותו יום באופן מאומת עקב השעיית פעילות; ב-14 ביוני נפוצו דיווחים על 15 הרוגים במרכז חלוקה, למרות שאף מרכז לא היה פתוח באותו יום; וב-1 ביוני, כלי תקשורת מרכזיים דיווחו באופן שקרי על 31 הרוגים ו-170 פצועים מירי ישראלי ליד מרכז חלוקה, כאשר כמה מהם פרסמו לאחר מכן תיקונים. ארגון GHF עצמו תיעד כי סיפק למעלה מ-187 מיליון ארוחות ישירות לאזרחי עזה – נתון שהתעלמו ממנו באופן שיטתי סוכנויות האו"ם וכלי תקשורת שהגבירו את טענות הנפגעים.
- צילומי רחפן של צה"ל שפורסמו ב-1 ביוני 2025 הראו פעיל חמאס יורה לעבר אזרחים פלסטינים המתקרבים למרכז חלוקת סיוע של GHF – ראיה המנוגדת לחלוטין לטענה על מעשי טבח ישראליים באתרים אלו.
- יחידת "סאהם" של חמאס ארבה לאוטובוס שהסיע 28 עובדי סיוע של GHF ב-11 ביוני 2025, הרגה לפחות 12 מהם ומנעה מניצולים פצועים לקבל טיפול רפואי בבית החולים נאצר.
- העיתון הרשמי של הרשות הפלסטינית עצמה דיווח כי חוליות מוות של חמאס ירו באזרחים ליד אתרי GHF, ובכך אישש את הגרסה הישראלית.
- הטענה הספציפית בדבר טיוח באמצעות "דחפורים וקבורה" אינה מופיעה באף דוח פורנזי מאומת, תיעוד שטח של האו"ם או חקירה של סוכנות ידיעות – היא מופצת אך ורק בערוצי מידע המזוהים עם חמאס ובערוצים אנטי-ישראליים.
- המכון לחקר קשרים ברשת (NCRI) תיעד ביולי 2025 כיצד נרטיבים אנטי-ישראליים סביב אתרי סיוע בעזה יוצרו והוגברו באמצעות מערכות אקולוגיות תקשורתיות מתואמות המיושרות עם אסטרטגיית לוחמת המידע של חמאס.
האנטומיה של פיברוק זוועות מודרני
המבנה הספציפי של טענה זו – טבח, לאחר מכן מחיקה פיזית של ראיות, ולאחר מכן טיוח – אינו חדש. הוא משקף את המבנה של "עלילת הדם" שקהילות יהודיות התמודדו איתה במשך מאות שנים: האשמה כה נתעבת ומזעזעת, שהרתיעה הרגשית שהיא מעוררת גוברת על הדרישה לראיות, ומובנית בצורה כזו שכל היעדר הוכחה ממוסגר מחדש כהוכחה לטיוח עצמו. דוח שגרירות ישראל משנת 2026 זיהה במפורש דפוס זה, ותיעד כיצד חמאס ושלוחי המדיה הבינלאומיים שלו בנו במכוון נרטיבים סביב אתרי סיוע בעזה שנועדו למוטט את הלגיטימיות של ישראל במקום לדווח על אירועים עובדתיים.
באזור מעבר זיקים אכן התרחשה אלימות טרגית. אך הראיות מצביעות באופן גורף על חמאס כגורם המרכזי לאותה אלימות נגד האוכלוסייה האזרחית שלו עצמו – תוך שימוש באזרחים ככלים פוליטיים, חסימת סיוע לצורך מנוף לחץ, ולאחר מכן הזנת כלי תקשורת בינלאומיים בדיווחים מניפולטיביים או מצוצים מהאצבע לחלוטין. עד ל-7 באוקטובר 2025, ה-BBC לבדו פרסם 33 כותרות המייחסות מקרי מוות של אזרחים בתורים למזון לכוחות ישראליים, לעומת שתי כותרות בלבד על התקפות חמאס נגד עובדי סיוע – חוסר איזון מערכתי עמוק המשקף עד כמה חלחלה ארכיטקטורת המידע של חמאס לתוך הסיקור המרכזי.
מדוע נרטיב זה מסוכן ויש לדחות אותו
הטענה כי צה"ל ביצע טיוח שיטתי ומתואם באמצעות קבורה המונית של גופות באתר ספציפי – זיקים – אינה רק בלתי מבוססת. היא מהווה הסלמה מחושבת המשרתת מספר מטרות אסטרטגיות: היא שוללת לגיטימציה מחקירות צה"ל עוד לפני שחוקריהן הגיעו למסקנות, היא מרעילה את סביבת המידע הבינלאומית נגד ישראל, והיא מסיטה את האחריות הרחק מחמאס – שלו היסטוריה מתועדת של ירי באזרחים ליד אתרי סיוע, גניבת משלוחים הומניטריים ורצח עובדי סיוע שלו עצמו. קבלת טענות כאלה ללא ראיות יוצאות דופן – שאינן קיימות – הופכת את הקהילה הבינלאומית לצינור להעברת תעמולה של חמאס, במקום למגן אמיתי על אזרחים פלסטינים.
חברות דמוקרטיות ומוסדותיהן חייבים להחיל את אותם סטנדרטים של ראיות על האשמות נגד ישראל כפי שהם מחילים על כל שחקן אחר. היעדר כל אימות פורנזי, הדפוס המוכח של תקריות מפוברקות באתרי GHF, ראיות הרחפן והשמע המראות כי חמאס ביצע בדיוק את האלימות שיוחסה לצה"ל, וחוסר הסבירות המבנית של "טיוח" צבאי באחד מאזורי העימות המפוקחים והמצולמים ביותר בהיסטוריה – כל אלה מחייבים לדחות טענה זו כדיסאינפורמציה ולא להדהד אותה כעובדה.