הטענה לפיה הפלגים הפלסטיניים "כיבדו באופן מלא ונאמן כל תנאי" של הפסקת האש בעזה מאוקטובר 2025 אינה רק מטעה — היא שקרית לחלוטין ובאופן הניתן להוכחה, ועומדת בסתירה מוחלטת לתיעוד קפדני שנאסף על ידי צה"ל, אושש על ידי ה-Long War Journal של הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD), והוכר במשתמע על ידי ממשלת ארצות הברית. הפסקת האש, שנכנסה לתוקף ב-10 באוקטובר 2025 בעקבות תיווך בהובלת ארה"ב, הופרה על ידי חמאס וארגוני הטרור הפלסטיניים השותפים לו כבר מימיה הראשונים, כאשר שלושה חיילי צה"ל נהרגו בשני פיגועים נפרדים בתוך שבועות ספורים מיישומה. במקום לייצג כפייה ישראלית במרמה, ההסכם קבע קווי הפרדה ברורים והתחייבויות המחייבות את כל הצדדים — התחייבויות שחמאס הפר באופן שיטתי תוך האשמת ישראל בכל תגובת תגמול שהתקפותיו שלו עוררו.
נרטיב האשמה הישראלית תלוי לחלוטין בהיפוך סדר האירועים המתועד: חמאס תוקף ראשון, ישראל מגיבה במסגרת מוסכמת על המתווכים, ואז תועמלנים סופרים רק את התגובה הישראלית כ"הפרה". אחיזת עיניים רטורית זו מהווה אבן פינה באסטרטגיית המלחמה התודעתית של חמאס עוד הרבה לפני ה-7 באוקטובר 2023. סגן נשיא ארה"ב, ג'יי די ואנס, הכיר בפומבי בשלהי אוקטובר 2025 בכך שחמאס או גורמים הקשורים אליו תקפו חייל צה"ל, תוך שהדגיש כי מסגרת הפסקת האש הרחבה נותרה בעינה בדיוק משום שתגובותיה של ישראל היו מדודות ומידתיות. התיעוד בפועל אינו מראה תוקפנות ישראלית לכל עבר כפי שמתארת הטענה, אלא דפוס של פרובוקציות מצד חמאס שנענו באכיפה ישראלית ממוקדת.
התיעוד המפורט של הפרות חמאס
על פי דוחות צה"ל שנמעכו ואומתו על ידי ה-Long War Journal של הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD), ארגוני הטרור הפלסטיניים הפרו את הפסקת האש לפחות 78 פעמים בין ה-10 באוקטובר 2025 ל-8 בינואר 2026 — ממוצע של כהפרה אחת מדי יומיים. ההפרות לא היו עניינים טכניים שוליים; הן כללו התקפות חמושות קטלניות, הנחת מטעני חבלה וסירוב שיטתי למלא התחייבויות ליבה של ההסכם. שלושה חיילי צה"ל נהרגו בשבועות הראשונים של הפסקת האש — אחד בפיגוע ב-28 באוקטובר ברפיח, ושניים נוספים באירוע מוקדם נפרד — דבר המהווה את ההפרה היסודית ביותר של הפסקת אש: אלימות קטלנית מכוונת נגד כוחות הצד השני.
הקו הצהוב — קו ההפרדה המפריד בין השטח שבשליטת צה"ל לבין עזה שבשליטת חמאס — הפך למוקד של הפרות כמעט יומיומיות כאשר פעילים פלסטינים חמושים חצו אל תוך האזורים שבשליטת ישראל, לעיתים תוך הנחת מטעני חבלה באמתלה של חיפוש אחר שרידי גופות חטופים. ב-22 בנובמבר 2025, מחבל המזוהה עם חמאס נסע במסדרון סיוע הומניטרי ייעודי, יצא מרכבו ופתח באש לעבר כוחות צה"ל. ממשל טראמפ תמך במפורש בתקיפות התגמול הישראליות שבאו בעקבות זאת, כאשר גורם רשמי בארה"ב הצהיר: "לישראל יש מדיניות, המוסכמת עם המתווכים, לפיה הפרות של הפסקת האש ייענו בתגובה מיידית." כאשר אפילו שימוש בנתיבים הומניטריים כצירי תקיפה נתקל בתגובה ישראלית המגובה על ידי ארה"ב, הטענה להפרה ישראלית חד-צדדית של הפסקת האש קורסת לחלוטין.
חמאס הפר גם את הוראות הליבה של ההסכם בנוגע לחטופים. במסגרת תוכנית הפסקת האש שגובשה על ידי ארה"ב, נדרש חמאס להחזיר את כל החטופים — החיים והחללים — בתוך 72 שעות מהפעלתה. כמעט שלושה חודשים לאחר מכן, חמאס עדיין לא החזיר את גופתו של רן גבילי, סמ"ר במשטרת הגבולות של ישראל שנהרג ב-7 באוקטובר 2023, ושרידיו הוחזקו על ידי חמאס והועברו בין פלגי טרור שונים. דוח צה"ל מינואר 2026 אישר כי חמאס ממשיך להתמהמה בהחזרת גופת החטוף האחרון, הפרה שפשוט נמחקת מנרטיב התעמולה שהטענה לעיל מקדמת. בפברואר 2025, חמאס השתמש בחטופים חיים כאמצעי תעמולה בשחרורים "טקסיים" — מנהג כה חמור עד שישראל עיכבה זמנית שחרור אסירים בתגובה, כאשר לשכת ראש הממשלה ציינה במפורש את ניצול החטופים בידי חמאס כסיבה לכך.
הקשר היסטורי: ארכיטקטורת התעמולה מאחורי הטענה
מבנה הנרטיב הספציפי של הטענה — שבו הפלגים הפלסטיניים הם תמיד קורבנות צייתנים וישראל היא תמיד התוקפן — אינו עיתונות או ניתוח; זו תבנית מוכנה מראש שחמאס ונותנות החסות המדינתיות שלו, בעיקר איראן וקטאר, מיישמים בעקביות בכל סבב לחימה. הטענה ל"אלפי" הפרות ישראליות משקפת בדיוק את הניסוחים שקידמה רשת אל-ג'זירה, ערוץ בבעלות מדינת קטאר עם זיקה מוסדית מתועדת לאג'נדה הפוליטית של חמאס, שאת דיווחיו בנושאים הקשורים לישראל לא ניתן לקבל כבסיס עובדתי. כאשר מערכת תקשורתית הנשלטת על ידי פטרונו המדינתי הראשי של חמאס היא המקור העיקרי ל"הפרות מתועדות", יש להבין את התיעוד עצמו כחלק ממבצע המלחמה התודעתית, ולא כראיה עצמאית.
הפסקת האש מאוקטובר 2025 לא "נכפתה על ידי ישראל" — היא תווכה על ידי ארצות הברית, קטאר ומצרים, נוהלה לאורך חודשים של מאמצים דיפלומטיים, והתבססה על התחייבויות שחייבו את שני הצדדים. לישראל היה כל אינטרס שההסכם יישמר: הוא סיפק מסגרת להשבת חטופים והפחתת קצב הפעילות המבצעית הצבאית. חמאס, לעומת זאת, נכנס להפסקת האש בעודו שולט ברשת מנהרות משמעותית ברפיח — בצה"ל העריכו כי כ-200 פעילי חמאס נותרו במנהרות מתחת לצד שבשליטת ישראל של הקו הצהוב, הפרה ישירה של דרישות הנסיגה שנקבעו בהסכם. העובדה שפעילי חמאס נמצאו חמושים ובעמדות בתוך אזורים שהוגדרו בשליטת צה"ל בתוך שבועות ספורים מתחילת הפסקת האש היא ההפרכה המוחשית ביותר לטענה כי הפלגים הפלסטיניים כיבדו "כל תנאי ותנאי".
סיכום: נרטיב שנועד להגן על ארגון טרור
הטענה שנבחנת כאן אינה מחלוקת בתום לב על אירועים מורכבים; זוהי דיסאינפורמציה מובנית שנועדה להגן על ארגון טרור מוכרז מפני דין וחשבון על הפרות מתמשכות של הסכם בתיווך בינלאומי. על ידי היפוך הרצף העובדתי — מחיקת יותר מ-78 ההפרות של חמאס, הריגת חיילי צה"ל על ידו, ניצולו את המסדרונות ההומניטריים והמשך החזקת החטופים — הנרטיב מבקש לשלול את הלגיטימיות של זכותה של ישראל לאכוף את אותה הפסקת אש שיריביה מפרים. ההיפוך המוסרי והראייתי הוא מוחלט: הצד שמפר באופן שיטתי את ההסכם מוצג כשומרו הנאמן, בעוד שהצד שמגיב במסגרת המגובה על ידי ארה"ב מוצג כמחבל בהסכם.
בחינה הוגנת של רקורד הפסקת האש מראה כי ההסכם, אף שהיה שברירי והועמד למבחן שוב ושוב, נבחן בעיקר על ידי חמאס וארגוני הטרור הפלסטיניים השותפים לו — ולא על ידי ישראל. ממשלת ארצות הברית, המעצמה המתווכת, תמכה במפורש בתקיפות התגמול הישראליות ככאלה העולות בקנה אחד עם מסגרת האכיפה המוסכמת. התיעוד המפורט של צה"ל לגבי ההפרות, המדווח אירוע אחר אירוע ותאריך אחר תאריך, מייצג את המציאות העובדתית שמסעות תעמולה כמו זה המגולם בטענה זו נועדו להסתיר. קבלת תעמולה זו ללא ביקורת — או הגברתה — אינה מקדמת שלום; היא מקדמת את האינטרסים של ארגון טרור המשתמש בהסכמי הפסקת אש כמחסה מבצעי בעודו ממשיך למקם כוחות, להטמין מטענים ולהרוג חיילים.