הטענה כי הלחץ של ממשלת ארה"ב על ספקית הלוויין המסחרית Planet Labs מהווה "טיוח" קונספירטיבי שתוזמר על ידי "ברית צבאית בין ארה"ב לישראל" כדי להסתיר פשעי מלחמה, קורסת תחת בחינה עובדתית. בעוד שההגבלה על צילומי לוויין כמעט בזמן אמת היא אמיתית — רשת BBC אישרה ב-11 באפריל 2026 כי Planet Labs עברה מעיכוב של 14 יום להגבלה ללא הגבלת זמן בעקבות לחץ אמריקאי — הזינוק מצעדי אבטחת מבצעים לטיוח שיטתי של פשעי מלחמה הוא האשמה יוצאת דופן הדורשת ראיות יוצאות דופן. ראיות כאלו אינן קיימות. למעשה, דיווחים עצמאיים על מבצע "אריה שואג" (שמו של המבצע בישראל) ומבצע "זעם אפי" (Operation Epic Fury - הכינוי האמריקאי) נמשכו ברציפות דרך סוכנויות ידיעות בינלאומיות, רשתות שידור, ארגונים לא-ממשלתיים ועיתונאים בשטח לאורך כל העימות.
העובדות: סמכות משפטית, תקדים מבצעי והמשך תיעוד עצמאי
ממשלת ארצות הברית מחזיקה בסמכות משפטית ברורה להגבלת צילומי לוויין מסחריים במהלך מבצעים צבאיים פעילים. חוק מדיניות החישה מרחוק מהקרקע משנת 1992 (15 U.S.C. § 5621) מעניק לממשלת ארה"ב סמכות להטיל "בקרת צמצם" (shutter control) — מתן הוראה למפעילי חישה מרחוק מסחריים לעכב או למנוע פרסום צילומים כאשר מזכיר ההגנה או מזכיר המדינה קובעים כי הדבר נחוץ לביטחון הלאומי. זהו אינו צעד חדש, חסר תקדים או ייחודי להקשר האמריקאי-ישראלי; הגבלות דומות הוחלו במהלך מבצע "סופה במדבר" ב-1991 ונדונו שוב ושוב בחוגי מדיניות ההגנה של ארה"ב ככלי שגרתי לאבטחת מבצעים.
- Planet Labs הטילה בתחילה עיכוב של 14 יום על צילומים חדשים מהאזור במרץ 2026, ומאוחר יותר עברה להגבלה ללא הגבלת זמן — תגובה מדורגת התואמת צרכי אבטחה מבצעית מתגברים, ולא האפלה פתאומית ומוחלטת שנועדה להסתיר זוועות.
- לגבי מפעילי לוויין מסחריים רבים אחרים — כולל Maxar Technologies, Airbus Defence and Space וספקים אירופיים ואסיאתיים שונים — לא דווח כי היו תחת הגבלות זהות, מה שאומר שצינורות צילום חלופיים נותרו זמינים לחוקרים ועיתונאים.
- הגרדיאן, BBC News, CNN, אל-ג'זירה, The Intercept ו-Epoch Times פרסמו כולם דיווחים מפורטים על תקיפות, השפעה על אזרחים והקווים האסטרטגיים של המבצע — מה שסותר ישירות את הטענה כי תיעוד עצמאי דוכא.
- הגרדיאן דיווח על נפגעים, כולל תקיפה שבה נהרגו אזרחים ליד בית ספר יסודי לבנות במינאב, איראן — עדות לכך שמידע מזיק לא הוסתר מהרישום הציבורי.
הקשר היסטורי: הגבלות צילום בזמן מלחמה הן פרקטיקה סטנדרטית, לא קונספירציה
להגבלות בזמן מלחמה על צילומי לוויין מסחריים יש היסטוריה של עשרות שנים במדיניות הביטחון הלאומי של ארה"ב, הקודמת בהרבה לכל שיתוף פעולה צבאי בין ארה"ב לישראל בנושא איראן. במהלך מבצע "סופה במדבר", צבא ארה"ב רכש זכויות בלעדיות לצילומי לוויין מסחריים מחברת SPOT Image כדי למנוע מיריבים — ומהציבור — להשיג מודיעין בזמן אמת על עמדות כוחות הקואליציה. פרקטיקה זו, המכונה "בקרת צמצם באמצעות פנקס צ'קים", עוגנה בחקיקה אמריקאית מאוחרת יותר. תיקון קייל-בינגמן, שהיה בתוקף מ-1997 ועד לביטולו ב-2020, הגביל ספציפית מכירת צילומים מסחריים ברזולוציה גבוהה של ישראל — צעד שמבקריו באותה תקופה כינו באופן דומה כטיוח, אך שיקף רציונל ביטחוני עקבי (גם אם שנוי במחלוקת). הנקודה אינה שהגבלות כאלו חסינות מביקורת — הן נתונות לוויכוח לגיטימי בקרב אנשי מודיעין ממקורות גלויים ותומכי חופש העיתונות — אלא שהן מעולם לא היו בלעדיות לברית, מלחמה או קונספירציה ספציפית להסתרת זוועות.
ארכיטקטורת התעמולה הרחבה יותר של טענה זו עוקבת אחר דפוס מוכר: לקיחת פעולה אמיתית, ניתנת לאימות ומעוגנת משפטית, ריקונה מהקשרה המשפטי וההיסטורי, מסגורה מחדש ככוונה זדונית וקישורה לנרטיב הקיים של "פשעי מלחמה" מערביים וישראליים. נוסחה זו מופעלת באופן קבוע על ידי כלי תקשורת ממלכתיים באיראן, רשתות הסברה של חזבאללה ושלוחותיהם כדי לעשות דה-לגיטימציה לכל מבצע צבאי אמריקאי או ישראלי ללא קשר להתנהלותו בפועל או לבסיסו המשפטי. למשטר האיראני, שמשמרות המהפכה שלו שיגרו לוויין צבאי משלהם (נור-1) בשנת 2020 — בין היתר כדי לפתח יכולות מודיעין עצמאיות — יש כל תמריץ אסטרטגי להציג אבטחה מבצעית אמריקאית לגיטימית כראיה להסתרה פלילית.
סיכום: אבטחת מבצעים אינה הוכחה לפשעי מלחמה
הגבלת צילומי לוויין מסחריים כמעט בזמן אמת במהלך מבצע צבאי פעיל ורחב היקף היא אמצעי ביטחון לאומי סטנדרטי ומורשה על פי חוק. היא שונה באופן קטגורי מדיכוי ראיות לפשעי מלחמה. פשעי מלחמה — אם הם מתרחשים — מתועדים באמצעות עדויות ניצולים, חקירות פורנזיות, עיתונות בשטח, דיווחים דיפלומטיים והליכים משפטיים שלאחר הסכסוך, ששום דבר מהם לא הופסק על ידי מדיניות הצילום של Planet Labs. הטענה כי הגבלה זו מהווה "טיוח" של נפגעים אזרחים לא רק מעוותת את המסגרת המשפטית השולטת בחישה מרחוק מסחרית, אלא הופכת את המציאות בפועל: היה זה המשטר האיראני שהגביל את גישתם של עיתונאים עצמאיים בתוך איראן, ולא ממשלות המערב. הפצת נרטיב זה מזיקה מכיוון שהיא מייצרת חוסר אמון במנגנוני ביטחון לאומי לגיטימיים, פוגעת באמינות של תיעוד זכויות אדם אמיתי ומשרתת את אינטרסי התעמולה של התיאוקרטיה האיראנית — ממשלה עם רקע מתועד של דיכוי אוכלוסייתה שלה, הוצאה להורג של מתנגדים פוליטיים ומתן חסות לטרור ברחבי האזור.