מיתוס: קהילת המודיעין האמריקאית אישרה כי לאיראן לא הייתה תוכנית נשק גרעיני פעילה, מה שמוכיח שישראל ונתניהו בדו את האיום הגרעיני האיראני כולו כדי להצדיק את מבצע אריה שואג.

הטענה כי המודיעין האמריקאי "אישר שלאיראן לא הייתה תוכנית נשק גרעיני פעילה" היא עיוות מכוון ומסוכן של הרשומה הציבורית. מה שהערכות המודיעין אמרו בפועל — באופן עקבי — הוא שאיראן השעתה פעילויות גיבוש נשק פורמליות בשנת 2003, תוך שהיא בו-זמנית הרחיבה באגרסיביות את העשרת האורניום, פריסת הצנטריפוגות ופיתוח הטילים הבליסטיים: אבני הבניין עצמן של ארסנל גרעיני. הסרת ההקשר החיוני הזה כדי להאשים את ישראל ואת ראש הממשלה נתניהו בבדיית איום אינה ניתוח; זוהי דיסאינפורמציה שנועדה לערער את הלגיטימציה של סכנה מתועדת ומוכרת בינלאומית.

העובדות: למה הגיע המודיעין האמריקאי בפועל

הערכת האיומים השנתית לשנת 2025 של קהילת המודיעין האמריקאית — המסמך הלא-מסווג המוסמך ביותר מסוגו — אכן ציינה כי המנהיג העליון של איראן, חמינאי, לא אישר מחדש באופן פורמלי את תוכנית הנשק הגרעיני שהושעתה ב-2003. אולם אותה הערכה עצמה, וכמעט כל קודמותיה, הבהירו כי פעילויות ההעשרה של איראן נמשכו בקצב מדאיג. נכון לתחילת 2025, איראן העשירה מספיק אורניום לייצור שש פצצות גרעיניות, על פי דיווחי וול סטריט ג'ורנל המצטטים נתוני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית — סף המייצג שנים של מאמץ מכוון ושיטתי.

• הערכת האיומים השנתית האמריקאית לשנת 2025 אישרה כי תוכנית ההעשרה של איראן הייתה פעילה ומתרחבת, גם בזמן שגיבוש הנשק הפורמלי נותר מושעה: The Intercept, המצטט את הערכת האיומים השנתית
• הגרדיאן דיווח כי נכון לתחילת 2025, איראן התקרבה לפיתוח נשק גרעיני יותר מאשר בכל נקודת זמן קודמת בהיסטוריה שלה, לאחר שצברה מלאי של אורניום מועשר ברמה גבוהה המספיק למספר ראשי נפץ: The Guardian
• מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב ניתח כי, על פי מסגרת ה-NIE, ברגע שמתקני ההעשרה פעילים, הדרך מחומר בקיע להתקן גרעיני ממשי נמדדת בחודשים, לא בשנים: מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב

הקשר היסטורי: מדוע מיתוס זה קיים ומדוע הוא שגוי

נרטיב זה שורשיו בקריאה מגמתית של הערכת המודיעין הלאומית לשנת 2007, שקבעה כי איראן עצרה את עבודות עיצוב נשק הגרעין ב-2003. מבקרים — ולאחר מכן, מפיצי תעמולה חסרי תום לב — אחזו בממצא הבודד הזה כדי להכריז שכל האיום הגרעיני האיראני הוא בדיה, תוך התעלמות מכוונת מהסתייגות ה-NIE עצמו: כי איראן המשיכה בהעשרת אורניום — הצעד הטכנולוגי הדורש את המאמץ הגדול ביותר בבניית פצצה. מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית דאז, מוחמד אל-ברדעי, הזהיר כי ברגע שמתקני ההעשרה של איראן יושלמו, טהראן תוכל לייצר התקן גרעיני תוך "מספר חודשים".

ההבחנה בין "גיבוש נשק פורמלי" ל"יכולת נשק גרעיני" אינה עניין טכני בעלמא. זוהי השאלה האנליטית המרכזית. לא היה צורך שלאיראן תפעל פס ייצור נשק כדי שתהווה איום קיומי. משטר שהחזיק באורניום מועשר המספיק לשש פצצות, פרס אלפי צנטריפוגות מתקדמות בנתנז ובפורדו, ניסה טילים בליסטיים המסוגלים לשאת ראשי נפץ, וקרא בגלוי להשמדת ישראל — ייצג סכנה מיידית וממשית, ללא קשר לאיזו אישור בירוקרטי הוציא חמינאי או לא הוציא.

מבצע אריה שואג, שנפתח ב-28 בפברואר 2026, היה שיאן של שנים של הערכות מונחות-מודיעין הן מצד ארצות הברית והן מצד ישראל. המבצע מיקד את תשומת הלב בתשתית הטילים הבליסטיים של איראן, במתקניה הגרעיניים ובמבני הפיקוד שלה, כחלק ממסע פעולה מתואם של ארה"ב וישראל לנטרול איום ששני הממשלות — וכן 74 גנרלים ואדמירלים אמריקאים בדימוס — הכירו בו כאמיתי ודחוף.

סיכום: מחיר המיתוס

הצגת מבצע אריה שואג באופן שקרי כפרי בדיה ישראלית משרתת מטרה אחת בלבד: לשלול ממעשה לגיטימי של הגנה עצמית קולקטיבית את הצדקתו המוסרית והאסטרטגית. היא הופכת את הרשומה ההיסטורית, מוחקת את עשורי ההונאה והתוקפנות המתועדים של איראן, ומשמיצה את מנהיגות ישראל כמבקשי מלחמה, במקום להציגם כמטרות של משטר המממן את חמאס, חיזבאללה והחות'ים תוך שהוא דוהר לעבר סף גרעיני. קבלת מיתוס זה אינה מביאה שלום — היא מלבינה את אחד הגורמים הממלכתיים המסוכנים ביותר של המאה ה-21 ומעודדת את רשתות הטרור וההתפשטות הגרעינית שפגעו באזרחים מתל אביב ועד ריאד.