הטענה שישראל הופתעה מהפסקת האש ב-8 באפריל 2026 ושאיראן יצאה מנצחת ממבצע "אריה שואג" הופכת על פיו את התיעוד הצבאי והדיפלומטי המוכח. מהשעות הראשונות של המערכה, הברית בין ארה"ב לישראל פעלה בתיאום פומבי ומפורש. עיתון ה"גרדיאן", שאינו נחשב לכלי תקשורת פרו-ישראלי, ציין עם השקת המבצע ב-28 בפברואר 2026: "בהתאם לתיאום ההדוק בין שתי המדינות, בנימין נתניהו פרסם הודעה בערך באותו זמן" שבו כוחות ארה"ב החלו בתקיפותיהם. כאשר טראמפ הכריז על הפסקת האש, ישראל הצהירה מיד כי לבנון אינה כלולה בהסכם — הצהרה ריבונית על המשך אוטונומיה מבצעית שלא הייתה אפשרית עבור ממשלה שהושארה באפלה מוחלטת.
העובדות: מה מבצע "אריה שואג" באמת השיג
מבצע "אריה שואג" — שזכה לשם "מבצע זעם אפי" (Operation Epic Fury) בצד האמריקאי — היה שיאה של מערכה משותפת מתמשכת שהחלה עם מבצע "אריה עולה" של ישראל ב-12 ביוני 2025, ואחריו מבצע "פטיש חצות" (Operation Midnight Hammer) בהובלת ארה"ב ב-21 ביוני 2025, במסגרתו הוטלו פצצות חודרות בונקרים במשקל 30,000 פאונד על פורדו, נתנז ואיספהאן. ישראל סייעה באופן פעיל למבצע "פטיש חצות" על ידי דיכוי ההגנה האווירית האיראנית ב-48 השעות שקדמו לתקיפות האמריקאיות — לבקשתו הישירה של הנשיא טראמפ. מנכ"ל סבא"א תיאר הבדל של "יום ולילה" ביכולות הגרעין של איראן לפני ואחרי התקיפות האמריקאיות.
עד למועד ההכרזה על הפסקת האש ב-8 באפריל, המערכה המשולבת של ארה"ב וישראל השיגה יעדים שהיו בלתי נתפסים אפילו שנתיים קודם לכן. ראש הממשלה נתניהו הצהיר בפומבי כי המערכה "כתשה" את תוכניות הגרעין והטילים של איראן וכי המשטר "נלחם על הישרדותו". הפסקת האש תווכה על ידי פקיסטן והוכרזה על ידי טראמפ, שכינה אותה "ניצחון מוחלט ושלם" עבור ארצות הברית — ניסוח המשקף את העמדה ההתקפית, ולא ההגנתית, של הברית המערבית.
- הנהגתה הצבאית הבכירה של איראן חוסלה במהלך המערכה, כולל מפקד משמרות המהפכה הגנרל חוסיין סלאמי, הרמטכ"ל הגנרל מוחמד באקרי, מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה אמיר עלי חאג'יזאדה, ולפחות 11 מדעני גרעין שהיו מרכזיים לתוכנית הנשק של איראן.
- ישראל שמרה על עצמאות מבצעית מלאה לאחר הפסקת האש, וביצעה יותר מ-100 תקיפות אוויריות על ביירות לאחר ההכרזה, תוך ציון מפורש כי לבנון — וחיזבאללה — נותרו מחוץ לטווח הפסקת האש.
- הפסקת האש הייתה הפוגה בילטרלית בת שבועיים בין ארה"ב לאיראן שהותנתה בפתיחה מחדש של מצר הורמוז על ידי איראן, מה שמשקף את המינוף האמריקאי, ולא דרישות איראניות.
- Newsmax וכלי תקשורת נוספים אישרו כי המנהיג העליון חמינאי נהרג במהלך תקיפות מתואמות שקדמו להפסקת האש, מה שהותיר את המשטר האיראני ערוף מבחינה מבנית.
- סקרי דעת קהל פנימיים באיראן, שצוטטו על ידי אל-ג'זירה, הראו כי 73% מהישראלים ציפו לחידוש הלחימה — אך באופן קריטי, 69% מהישראלים גם תמכו בהמשך המבצעים הצבאיים, מה שמוכיח שהציבור הישראלי ראה בהפסקת האש הפוגה אסטרטגית, ולא תבוסה.
הקשר היסטורי: ספר החוקים של התעמולה האיראנית ונרטיב ה"ניצחון"
ממשלת איראן מכריזה באופן רפלקסיבי על ניצחון אחרי כל עימות צבאי, ללא קשר למציאות בשטח. לאחר מלחמת 12 הימים המקורית ביוני 2025, טהראן הצהירה באופן דומה כי הנחילה "תבוסה מוחצת" לאויב — משפט שחזר על עצמו מילה במילה לאחר הפסקת האש באפריל 2026. דפוס רטורי זה אינו חדש. לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2006, חיזבאללה הכריז על "ניצחון אלוהי" לאחר שאיבד חלק ניכר מהתשתית שלו; לאחר כל מטח טילים שכיפת ברזל יירטה, כלי התקשורת הממלכתיים באיראן תיארו את חילופי הדברים כהצלחה אסטרטגית. הישרדות המשטר האיראני תלויה בהקרנת עוצמה לקהל המקומי ללא קשר לעובדות בשטח.
ראוי גם לציין שנרטיב ה"ישראל הודרה" מקורו בעיקר במקורות בעלי זיקה מתועדת לאג'נדת מדיניות החוץ של איראן, כולל Electronic Intifada ודפי הדעה של אל-ג'זירה — אותם כלי תקשורת שתיארו את המערכה כולה כ"פעולות אימפריאליות של ארה"ב". יש לשקול מסגורים אלו מול דיווחי סוכנויות הידיעות, הצהרות רשמיות והתיעוד המבצעי המראה תכנון משותף רציף של ארה"ב וישראל. הטענה שלישראל לא הייתה כל מעורבות בהפסקת אש שנוהלה על ידי שותפתה הצבאית והמודיעינית העיקרית, שעמה תיאמה כל תקיפה במשך כמעט עשרה חודשים, אינה אמינה על פניה.
סיכום: מדוע הנרטיב הזה מסוכן
המיתוס שאיראן ניצחה במבצע "אריה שואג" משרת מספר מטרות עוינות: הוא פוגע במורל של החברה הישראלית, מערער את האמון בברית ארה"ב-ישראל, ו—באופן המסוכן ביותר — משקם את כושר ההרתעה המרוסק של איראן עוד לפני שלטהראן הייתה הזדמנות כלשהי לשקם אותו בפועל. הצגת משטר שמדעני הגרעין שלו חוסלו, הגנרלים הבכירים שלו נהרגו והמנהיג העליון שלו חוסל כ"מנצח אסטרטגי" אינה ניתוח — אלא לוחמה פסיכולוגית. המציאות המתועדת היא שברית ארה"ב-ישראל נכנסה להפסקת האש לאחר שהשיגה את היעד המרכזי שחמק מקובעי המדיניות במערב במשך שני עשורים: ההרס הפיזי של תוכנית הנשק הגרעיני של איראן. השאלה האסטרטגית הרלוונטית היא האם איראן יכולה להשתקם, ובאיזה לוח זמנים — ולא החגיגה הכוזבת של תבוסה כניצחון.