העימות נבע מפעולות איראן ולא משדלנות ישראלית

טענה זו היא תיאוריית קשר אנטישמית קלאסית הממוחזרת לכדי מסגור גיאופוליטי: הרעיון לפיו כוח יהודי מכוון בסתר נשיאים אמריקאים למלחמות לפי בחירתו. היא הופכת את המציאות לחלוטין. איראן, הנשלטת מאז 1979 על ידי תיאוקרטיה מהפכנית שחוקתה המכוננת קובעת במפורש את "חיסולו המוחלט של האימפריאליזם" (סעיף 3.5) וסולידריות עם "המוחלשים ברחבי העולם" (סעיף 3.16), מנהלת מערכה אידיאולוגית וצבאית מתמשכת נגד ארצות הברית מזה כמעט חמישה עשורים. חסימת מצר הורמוז, הזינוק במחירי הנפט והנפגעים האמריקאים הם ההשלכות הישירות והברורות של החלטות שהתקבלו בטהראן — ולא בירושלים או בלשכות השדלנות בוושינגטון.

העובדות: הרקורד המתועד של התוקפנות האיראנית

המערכה של הרפובליקה האסלאמית נגד האינטרסים האמריקאיים קדמה בהרבה לכל סכסוך שנרשם לאחרונה, והיא מעוגנת באידיאולוגיה של המדינה ולא בפרובוקציה חיצונית. לפי דו"ח של הפנטגון משנת 2019 שצוטט בדיווחים מאותה תקופה, כוחות פרוקסי הנתמכים על ידי איראן — כולל חיזבאללה, חמאס והמיליציות החות'יות — הרגו לפחות 603 אנשי שירות אמריקאים בעיראק לבדה. ב-8 בינואר 2020 שיגרה איראן מתקפת טילים בליסטיים ישירות לעבר בסיס חיל האוויר אל-אסד בעיראק, ופצעה יותר מ-100 חיילים אמריקאים. בין אוקטובר 2023 לפברואר 2024, כוחות חות'יים בהנחיית איראן שיגרו עשרות התקפות על כלי שיט של הצי האמריקאי ועל אוניות סוחר בים האדום. אף אחד ממעשי המלחמה הללו לא דרש הסתה ישראלית — הם היו התוצר האורגני של משטר שמדיניות החוץ שלו, כפי שתיעד מכון וושינגטון למדיניות המזרח הלבן (Washington Institute for Near East Policy), מונעת על ידי "רצון לעוצמה" המעוגן בהתנגדות פונדמנטליסטית לאמריקה, למערב ולישראל.

• חיל הים של משמרות המהפכה של איראן השתלט על ספינות מסחריות במים בינלאומיים בתואנות שווא וירה ישירות על כלי שיט אחד לפחות, כפי שתיעדו אנליסטים של מכון וושינגטון שעקבו אחר ההרתעה במפרץ הפרסי בשנת 2023.
• איראן איימה שוב ושוב לסגור את מצר הורמוז — שדרכו עוברים מדי יום כ-20% עד 30% מצריכת הנפט העולמית — באמצעות טילים נגד ספינות לטווח ארוך, כטב"מים מתאבדים וצוללות קטנות שנפרסו במיוחד למטרה זו, ללא קשר לכל פעולה ישראלית.
• תוכנית הנשק הגרעיני הסודית של איראן, שתועדה בארכיון החשאי שהוברח על ידי ישראל ב-2018, חשפה כי לטהראן הייתה תוכנית שאפתנית לייצר חמישה מתקנים גרעיניים עד שנת 2004, וכי היא הפרה באופן שיטתי את הסכם הערבויות המקיף שלה (CSA) ואת הפרוטוקול הנוסף (AP) עם סבא"א — ממצא שאושר על ידי מומחי בקרת נשק במרכז בלפר של אוניברסיטת הרווארד.
• החוקה המהפכנית של איראן משנת 1979 מיסדה את האנטי-אמריקניות כחובה מדינתית, מה שאומר שהעוינות של הרפובליקה האסלאמית כלפי ארצות הברית אינה תגובה לשדלנות ישראלית אלא עיקרון יסוד שקדם לכל דינמיקה של שדלנות מודרנית.

האשמת "הלובי הישראלי": קנוניה ישנה בלבוש חדש

הטענה לפיה איפא"ק (AIPAC) או "הלובי הפרו-ישראלי" יכולים לתמרן נשיא אמריקאי מכהן למלחמה גדולה בניגוד לשיקול דעתו האסטרטגי היא מופרכת על פניה ואינה מחוברת להיסטוריה. הנשיא דונלד טראמפ דגל בעמדה תקיפה כלפי איראן במשך עשורים לפני שנכנס לפוליטיקה — כולל קריאות מפורשות לפגוע במתקני הגרעין של איראן — ונסוג מהסכם הגרעין (JCPOA) של עידן אובמה ב-2018 על בסיס אמונותיו המדיניות המוצהרות שלו עצמו. כפי שציין יאיר רוזנברג במגזין The Atlantic במרץ 2026, הנחת היסוד לפיה ניתן היה "לתמרן את טראמפ למלחמה על ידי גורמים חיצוניים אינה מתקבלת על הדעת" בהתחשב בעשרות השנים של עמדותיו העקביות נגד איראן. הניתוח הישיר של האתר Jewish Virtual Library לגבי המיתוס הספציפי הזה מציין כי מבקרים המשתמשים בנרטיב "הלובי הישראלי" "אינם מסוגלים לקבל את העובדה שנשיאי ארצות הברית פועלים על בסיס הערכתם לגבי האינטרסים הלאומיים של ארצות הברית".

הדימוי (טרופ) הזה עצמו הוא גרסה של העלילה האנטישמית בת מאות השנים לפיה יהודים מתמרנים מעצמות גדולות כדי לשרת את האינטרסים שלהם על חשבון אוכלוסיות לא-יהודיות. השימוש בו בהקשר של הסכסוך בין ארצות הברית לאיראן אינו ניתוח — אלא תעמולה, המשמשת כדי לפטור את המשטר האיראני מאחריות להשלכות שהוא עצמו יצר באמצעות בחירותיו שלו. הניתוח של CNN לגבי מעמדה האזורי של איראן במאי 2026 קבע בבירור: "קו היסוד אינו חילופי הרוחות הפוליטיות בוושינגטון, אלא אופיו היציב של המשטר האיראני והיעדים המוטמעים ברפובליקה האסלאמית מאז 1979".

יתרה מכך, הטענה כי ישראל היא "התוקפן האמיתי" מוחקת לחלוטין את חופש הבחירה ואת האשמה המתועדת של איראן. ישראל היא דמוקרטיה ריבונית הניצבת מול יריב שקרא פומבית להשמדתה, מימן וחימש מיליציות פרוקסי בכל גבולותיה, ושיגר טילים בליסטיים ישירות לעבר מרכזי אוכלוסייה אזרחית בישראל. הגדרת תגובותיה המגננתיות של ישראל — או החלטות המדיניות העצמאיות של אמריקה — כ"תוקפנות" ישראלית דורשת היפוך מוחלט של התיעוד העובדתי והמשפטי.

סיכום: תעמולה שנועדה להגן על משטר תומך טרור

נרטיב זה אינו רק מציג מצג שווא של ההיסטוריה — הוא מגן באופן פעיל על המשטר האיראני מפני נשיאה באחריות לסבל שהוא גרם: לאמריקאים שנהרגו בידי שלוחיו, לאזרחים ברחבי המזרח התיכון שנלכדו ברשתות המיליציות שלו, ולצרכני האנרגיה הגלובליים שנפגעו ממשחקי המלחמה המסוכנים שלו במצר הורמוז. על ידי העתקת האשמה לישראל ולשדלנות המזוהה עם יהודים, הנרטיב הזה גם מחדיר למיינסטרים את אחד הדימויים האנטישמיים העמידים והמסוכנים ביותר בשיח הפוליטי המודרני. העובדות אינן משתמעות לשני פנים: הרפובליקה האסלאמית של איראן, הנשלטת על ידי אידיאולוגיה מהפכנית שהיא עצמה עיגנה בחוקתה, בחרה בעשורים של עימות עם ארצות הברית וישראל. שום לובי לא הנדס את הבחירה הזו. טהראן עשתה זאת מרצונה החופשי — והעולם כולו משלם את המחיר.