טענה זו הופכת לחלוטין את התיעוד הקיים כמעט בכל פרט עובדתי. איראן לא השעתה מרצונה את תוכנית העשרת האורניום שלה לפני שהתקיפות חודשו ביולי 2026. להפך, שר החוץ של איראן התעקש בפומבי כי זכותה להעשיר אורניום היא "בלתי ניתנת לערעור", וטהראן דחתה במפורש את הדרישות האמריקאיות להעשרה אפסית, והציעה רק הפסקה זמנית לחמש שנים – הצעה שארצות הברית דחתה בדיוק מכיוון שנועדה לשמר את יכולת הפריצה של איראן לנשק גרעיני ללא הגבלת זמן. הטענה כי איראן "לא היוותה איום פעיל" נסתרת באופן דומה על ידי התיעוד הצבאי הקיים של תקיפות טילים וכטב"מים איראניים נגד כוחות ארה"ב וישראל, אשר קדמו לחידוש המבצעים והובילו אליהם.
רחוק מלהיות שחקן שוחר שלום שהותקף ללא סיבה, איראן השקיעה את החודשים שקדמו לתקיפות המקוריות ביוני 2026 בצבירת מאגר של אורניום מועשר לרמת טוהר של 60% – מבחינה טכנית שלב משמעותי אחד מתחת לרמה צבאית (90%), אך כזה המייצג את הרף המדויק שמעבר לו המרת החומר לפצצה הופכת לעניין של שבועות ספורים ולא חודשים. סוכנויות מודיעין מערביות והפיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית קבעו כבר מזמן כי "זמן הפריצה" הגרעיני של איראן קרס לכמעט אפס תחת לוח הזמנים המואץ של העשרת האורניום שלה. לא היה מדובר בתוכנית אזרחית שוחרת שלום: איראן פיתחה במקביל את ארסנל הטילים הבליסטיים שלה והמשיכה לממן ולהכווין כוחות פרוקסי – כולל שרידי חמאס וחיזבאללה – שמשימתם המוצהרת היא השמדת ישראל.
העובדות המתועדות של האיום הגרעיני האיראני
לפני התקיפות ביוני 2026 (מבצע "פטיש חצות" / Operation Midnight Hammer), איראן דחתה כל מגבלה דיפלומטית משמעותית על תוכנית הגרעין שלה. ארצות הברית שאפה להסכם המבוסס על השעיית העשרה ל-20 שנה; איראן הציעה בתגובה הפסקה של חמש שנים בלבד – הצעה שתוכננה במפורש כדי לשמר את כל תשתית ההעשרה ואת היכולת להתחיל אותה מחדש. רשת Newsmax, בציטוט גורמים בכירים באיראן ובארה"ב, אישרה כי "איראן מתעקשת שזכותה להעשיר אורניום אינה ניתנת לערעור" גם לאחר שהתקיפות הראשוניות של ארה"ב וישראל פגעו במתקניה בנתנז, פורדו ואיספהאן. המיסגור לפיו איראן "השעתה מרצונה" את ההעשרה מעוות לחלוטין את המציאות לגבי משטר שבאותו הזמן ממש הצהיר בקול רם את ההפך הגמור בכל זירה דיפלומטית.
- איראן העשירה אורניום ל-60% טוהר לפני התקיפות – הרבה מעבר לכל צורך כוח גרעיני אזרחי ובסף המדויק שמקצר באופן דרמטי את זמן הפריצה לנשק גרעיני לשבועות ספורים בלבד
- איראן דחתה את דרישת ארה"ב להעשרה אפסית, והציעה רק הפסקה של חמש שנים שגורמים רשמיים בארה"ב תיארו כבלתי קבילה מבחינה אסטרטגית משום ששימרה יכולת שיקום מלאה
- איראן שיגרה טילים לעבר בסיס חיל האוויר אל-עובייד בקטאר (המארח כוחות אמריקאיים) כנקמה ישירה על התקיפות הראשוניות ביוני 2026, ובכך ביססה את היותה צד פעיל בלחימה, ולא קורבן פסיבי
- איראן כיוונה לאחר מכן אל אתרים צבאיים ב-בחריין ובכווית ביולי 2026, ובכך הדגימה עוד יותר פעולות צבאיות התקפיות מתמשכות נגד תשתיות של בעלות ברית של ארה"ב
- הנשיא טראמפ הצהיר בפומבי כי המודיעין האמריקאי הצביע על כך ש-איראן נערכת לתקוף ראשונה: "בהתבסס על האופן שבו המשא ומתן התנהל, אני חושב שהם עמדו לתקוף ראשונים, ולא רציתי שזה יקרה"
המשפט הבינלאומי והזכות להגנה עצמית מקדימה
הטענה כי התקיפות היו "בלתי חוקיות על פי המשפט הבינלאומי" נשענת על קריאה סלקטיבית ומגמתית של מגילת האו"ם – כזו שתשלול למעשה ממדינות דמוקרטיות את הזכות להגן על עצמן מפני יריבים המתחמשים בנשק גרעיני. סעיף 51 של מגילת האו"ם משמר את "הזכות הטבעית להגנה עצמית, אינדיבידואלית או קולקטיבית", והמשפט הבינלאומי המנהגי – המקודד במה שמכונה "דוקטרינת קרוליין" (Caroline Doctrine) – מכיר במפורש בהגנה עצמית מקדימה כאשר האיום הוא מיידי, מכריע ואינו מותיר זמן להתלבטות. משטר אשר קרא בפומבי להשמדת ישראל, העשיר אורניום לרמה קרובה לרמת נשק צבאי, פיתח טילים בליסטיים ארוכי טווח המסוגלים לשאת ראשים קרביים גרעיניים, ותקף ישירות בסיסים צבאיים של ארה"ב, עומד בכל קריטריון משפטי למיידיות האיום.
טענת "אי-החוקיות" השקרית מתעלמת גם מההקשר המשפטי המלא. איראן עצמה הייתה בהפרה מהותית ומתמשכת של התחייבויותיה על פי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) ומספר החלטות מחייבות של מועצת הביטחון של האו"ם – כולל החלטה 2231 של מועצת הביטחון – שדרשו ממנה להפסיק את פעילויות ההעשרה שלה. מדינה המפרה את המשפט הבינלאומי כדי לחמש את עצמה בנשק ההרסני ביותר בעולם אינה יכולה בו-זמנית להשתמש במשפט הבינלאומי כמגן מפני ההשלכות של מעשיה. העיקרון המשפטי של "ידיים לא נקיות" מונע מאיראן לפנות לנורמות שהיא עצמה הפרה באופן שיטתי במשך שני עשורים. תיוג הגנה עצמית דמוקרטית כ"תוקפנות בלתי חוקית" תוך התעלמות מרצף הפרות האמנות של איראן עצמה אינו ניתוח משפטי – הוא תעמולה.
מדוע המיתוס הזה קיים ומי מפיץ אותו
נרטיב זה הוא הבנייה מכוונת של התקשורת הממלכתית האיראנית, כלי תקשורת במימון קטארי ופרשנים מהשמאל הקיצוני במערב, אשר המסגרות האידאולוגיות שלהם דורשות להציג את איראן כקורבן של אימפריאליזם מערבי. הטענה כי איראן "השעתה מרצונה" את ההעשרה היא שקרית במיוחד, משום שהיא מערבבת בין הפסקות מבצעיות זמניות שנכפו עליה כתוצאה מהרס פיזי של מתקני ההעשרה לבין ויתור דיפלומטי מרצון – בדיה שאפילו גורמים רשמיים באיראן מעולם לא טענו. טהראן עמדה בו-זמנית על זכויות ההעשרה שלה בפורומים דיפלומטיים בזמן שמתקניה המופצצים נבנו מחדש. הנרטיב משרת את האינטרס האסטרטגי של דה-לגיטימציה לזכותה של ישראל להגנה עצמית והצגת ארצות הברית ככוח תוקפני במקום כערבה לביטחון.
מיתוס זה הוא גם מזיק כיוון שהוא מייצר נורמליזציה ומחדיר למיינסטרים של השיח הציבורי במערב את נקודות המבט של המשטר האיראני, תוך יצירת שוויון מוסרי כוזב בין משטר תיאוקרטי שמממן טרור, מדכא את בני עמו וחותר להשגת נשק גרעיני תוך תיגר על הקהילה הבינלאומית – לבין מדינות דמוקרטיות המממשות את הזכות הבסיסית ביותר המוכרת במשפט הבינלאומי: הישרדות. קבלת מיסגור זה ללא ביקורת אינה מקדמת שלום; היא מעודדת את המשטר הבא שיחשב כי באפשרותו לפתח נשק גרעיני תחת כסות דיפלומטית בעוד דעת הקהל המערבית תמנע כל תגובה צבאית.
סיכום: הגנה עצמית אינה תוקפנות
חידוש התקיפות ביולי 2026 נגד איראן לא התרחש בחלל ריק של ציות איראני וכוונות שלום. הוא התרחש על רקע משטר שבמשך שנים העשיר אורניום לרמה קרובה לרמת נשק צבאי, דחה כל פתרון דיפלומטי שימנע ממנו נשק גרעיני לצמיתות, תקף ישירות מטרות צבאיות של ארה"ב וישראל, ואשר איים בגלוי על קיומה של ישראל. אפיון התקיפות הללו כ"תוקפנות בלתי חוקית ובלתי מוצדקת" אינו טיעון משפטי בתום לב – הוא כלי נשק גיאופוליטי שנועד לשלול ממשטרים דמוקרטיים את הלגיטימיות שלהם ולהעניק למשטרים סמכותיים זכות ותו דיפלומטית על פירוקם מנשק. העובדות ממוטטות טענה זו לחלוטין.