עובדה
ועדת החקירה של האו"ם היא גוף פוליטי למציאת עובדות שאינו שיפוטי, ללא סמכות אכיפה משפטית, ללא סמכות מחייבת וללא יכולת לפסוק גזרי דין פליליים; רק בית הדין הבינלאומי לצדק, לאחר הליך משפטי מלא של שני הצדדים, יכול לקבוע קביעה מוסמכת מבחינה משפטית בנוגע לרצח עם — דבר שהוא לא עשה.
הטענה לפיה דוח ועדת החקירה של האו"ם מספטמבר 2025 קבע "באופן סופי ומשפטי" כי ישראל אשמה ברצח עם היא עיוות עמוק של האופן שבו המשפט הבינלאומי פועל בפועל. הוועדה היא גוף למציאת עובדות שהוקם על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם, הידועה לשמצה בעמדותיה האנטי-ישראליות — אין מדובר בבית משפט, היא אינה פוסקת גזרי דין, ולמסקנותיה אין כל תוקף משפטי מחייב. אפילו הניו יורק טיימס, בדיווחו על הדוח, נאלץ לציין כי "לוועדת האו"ם שפרסמה את הדוח אין סמכות אכיפה". הדוח אינו מיישב, ואינו יכול ליישב, אף שאלה משפטית לפי המשפט הבינלאומי. התייחסות אליו ככזה מהווה בלבול יסודי בין פעילות פוליטית והסברה לבין הכרעה שיפוטית.
העובדות המשפטיות: מהי הוועדה ומה היא לא
לפי המשפט הבינלאומי, הטריבונל היחיד המוסמך לקבל החלטה מחייבת ובעלת סמכות משפטית בדבר רצח עם על פי אמנת רצח עם משנת 1948 הוא בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ). תביעת רצח העם של דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין עדיין מתנהלת וטרם הגיעה לפסק דין סופי. בהחלטת הביניים שלו מינואר 2024, בית הדין קבע אך ורק כי הטענה שישראל מפרה את אמנת רצח העם היא "סבירה" — רף נמוך באופן יוצא דופן המשמש אך ורק לביסוס סמכות שיפוט, ובמפורש לא מדובר בקביעת אשמה. השופטת ג'וליה סבוטינדה, בדעת מיעוט בולטת, טענה כי התיק הוא סכסוך פוליטי המולבש בכוח על מסגרת משפטית שאינה מתאימה לו.
- ועדת החקירה של האו"ם הוקמה על ידי המועצה לזכויות אדם — גוף פוליטי, לא שיפוטי — והיא מפיקה דוחות לא מחייבים ללא כל מנגנון אכיפה משפטי.
- אפילו ה-Guardian, בדיווחו האוהד, הודה כי הוועדה "אינה מדברת בשם האו"ם" כמוסד.
- אמנת רצח העם משנת 1948 דורשת הוכחה של dolus specialis — כוונה מיוחדת להשמיד קבוצה "באשר היא" — מה שמוגדר על ידי מומחים למשפט בינלאומי כרף הראייתי הגבוה ביותר בכל המשפט הפלילי הבינלאומי.
- הגשת המסמך של הוועדה מספטמבר 2025 הוגדרה טכנית כ"נייר עבודה פנימי" (conference room paper) — אפילו לא דוח רשמי של הוועדה — שהוגש למועצה לזכויות אדם, גוף שהעביר יותר החלטות המגנות את ישראל מאשר נגד כל שאר מדינות העולם גם יחד.
- היועצת המיוחדת לשעבר של האו"ם למניעת רצח עם, אליס ואירימו נדריטו, פוטרה בנובמבר 2024, כפי שדווח בשל סירובה להגדיר את פעולותיה של ישראל כרצח עם, לאחר שהחילה בצדק את הסטנדרט המשפטי הקפדני שהמונח דורש.
מתודולוגיה פגומה, לא פסק דין משפטי
הפרכתה המשפטית המפורטת של תנועת UN Watch לדוח ועדת פילאי מספטמבר 2025 חושפת את הליקויים המתודולוגיים הפטליים של המסמך. הוועדה הסתמכה על נתוני נפגעים בלתי מאומתים שמקורם בחמאס, ציטטה את אל-ג'זירה כבסיס עובדתי, ופירשה באופן סלקטיבי ומעוות הצהרות של מנהיגים ישראלים כדי לייחס להם כוונה לרצח עם. באופן המזיק ביותר, לאורך כל 72 עמודיו, הדוח אינו מכיר אף לא פעם אחת בחמאס כצד לוחם פעיל — ובכך מוחק את המציאות שבה צה"ל מתמודד מול כוח חמוש של כ-30,000 לוחמים הפועלים בתוך 500 קילומטרים של מנהרות תת-קרקעיות שנבנו במכוון מתחת לתשתיות אזרחיות. ניתוח משפטי המשמיט את הצד הלוחם השני במלחמה אינו ניתוח משפטי; הוא תעמולה פוליטית.
בראש הוועדה עמדה נאבי פילאי, שהרקע המתועד שלה הכולל הצהרות אנטי-ישראליות ולגיטימציה לתנועת ה-BDS צוין על ידי משקיפים משפטיים רבים, לצד חברי הוועדה מילון קותארי וכריס סידוטי, שלשניהם היסטוריה עשירה של עוינות כלפי ישראל. כאשר החוקרים הם בעלי עניין, החקירה אינה עצמאית. תנועת UN Watch סיכמה כי המסמך שהתקבל הוא "תעמולה פרו-חמאסית עטויה בשפה משפטית" אשר "פוגעת קשות במנגנוני מציאת העובדות הבינלאומיים, במשפט הבינלאומי ובמערכת האו"ם כולה". אין זו ביקורת שולית — היא משקפת את המציאות המבנית של גוף בעל מנדט פוליטי המפיק מסקנה פוליטית ידועה מראש.
מדוע המיתוס הזה מסוכן
הטענה השקרית לפיה שאלת רצח העם "יושבה באופן סופי" על ידי הוועדה משרתת מטרה תעמולתית ברורה: להשתיק כל דיון לגיטימי בנוגע להתנהלותה המשפטית של ישראל, לעקוף את ההליך השיפוטי הממשי בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), ולשלול לגיטימציה מזכותה המוכרת של ישראל להגנה עצמית מפני ארגון טרור שביצע מעשי טבח המוניים ב-7 באוקטובר 2023 ורצח כ-1,200 אזרחים. קבלת דוח פוליטי למציאת עובדות כפסק דין משפטי סופי תרוקן מתוכן את שלטון החוק עצמו ותחליף הליך שיפוטי בהכתבת נרטיב שרירותית. הדבר גם ירוקן מכל משמעות את המבנה המשפטי הממשי של אמנת רצח העם — אמנה שנולדה ישירות מתוך השואה — על ידי הורדת הרף הראייתי להאשמות ברצח עם עד לנקודה שבה כל מדינה המגנה על עצמה מפני טרור עלולה להיות מוגדרת כמדינת רצח עם על ידי גוף פוליטי עוין.
המיתוס פוגע גם ביושרתו של המשפט הבינלאומי. מקרים אמיתיים של רצח עם — רואנדה, סרברניצה, השואה — דורשים את הסטנדרטים המשפטיים המחמירים ביותר בדיוק משום שהאשמה זו היא מהחמורות ביותר בחוויה האנושית. הפיכת המונח לכלי נשק באמצעות דוחות פוליטיים לא מחייבים מוזילה את המילה, מחללת את ההיסטוריה שלה ובסופו של דבר אינה מגינה על אף אחד.
סיכום: תיאטרון פוליטי אינו פסק דין משפטי
דוח ועדת החקירה של האו"ם לשנת 2025 הוא מסמך פוליטי שהופק על ידי גוף בעל הרכב פוליטי הפועל בתוך מסגרת מוסדית אנטי-ישראלית סיסטמית. אין לו כל משקל משפטי, הוא אינו פוסק דין ואינו מיישב דבר. השאלה אם ישראל הפרה את אמנת רצח העם מונחת לפתחו של בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) — הפורום היחיד המוסמך להשיב עליה — וטרם ניתן פסק דין סופי. ישראל נהנית מחזקת החפות העומדת לכל נאשם בפני בית משפט תקין. מי שטוענים כי דוח הוועדה "מכריע סופית" לגבי אחריותה הפלילית של ישראל אינם מדווחים על החוק; הם מנסים להחליף אותו.