טענה זו מעוותת את מה שנאמר בפועל בדוח האו"ם בנושא אלימות מינית בסכסוכים, מנפחת קביעה ראשונית שנויה במחלוקת לכדי פסק דין סופי, ומטשטשת הבחנה מוסרית קריטית בין מדינה דמוקרטית המתמודדת עם טענות להתעללות במעצר לבין ארגוני טרור שתועד כי ביצעו מעשי זוועה מיניים בקנה מידה תעשייתי. הנספח של האו"ם בנושא אלימות מינית בסכסוכים (CRSV) מפרט גורמים אשר קיים לגביהם "חשד מהימן" לדפוסים של אלימות מינית — מדובר בכלי חקירתי ולא בפסיקת בית משפט או בהרשעה משפטית. הופעה באותה רשימה לצד חמאס, דאעש ובוקו חראם אינה משווה את התנהלותה של ישראל לזו שלהם, בדיוק כפי שהכללת חשוד בגניבה מחנות ורוצח סדרתי באותו מאגר מידע משטרתי אינה משווה בין פשעיהם. המיתוס הופך רישום פרוצדורלי לכלי ניגוח כדי ליצור משוואה מוסרית גורפת, שהמסמך עצמו אינו מציג בשום שלב.
העובדות על רשימת האו"ם
במאי 2026, הדוח השנתי של מזכ"ל האו"ם בנושא אלימות מינית בסכסוכים כלל את שירות בתי הסוהר של ישראל (שב"ס) — גוף מוסדי ספציפי אחד — בנספח של גורמים החשודים באופן מהימן באלימות מינית. רשויות ביטחון ישראליות אחרות הוכנסו ל"מסגרת מעקב" נפרדת, שהיא קביעה פחותה וראשונית יותר. באופן קריטי, גורמים רשמיים באו"ם עצמם הודו כי הכללתה של ישראל נבעה במידה רבה מסירובה של ישראל להעניק לחוקרי האו"ם גישה למתקני המעצר — מה שמעיד על כך שההגדרה משקפת מניעת גישה, ולא ממצאים מאומתים של מעשי אונס המוניים ושיטתיים הדומים לאלה שביצע חמאס ב-7 באוקטובר או לאלה שדאעש ביצע נגד נשים יזידיות.
- ישראל הגישה מסמכים נרחבים, נתונים ותשובות בכתב מפורטות לטענות לפני שהדוח סוכם, עובדה שהושמטה ברובה מהמסגור הוויראלי של הסיפור ברשתות החברתיות.
- שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, גינה פומבית את ההחלטה כ"פוליטית" ו"מנותקת מהעובדות ומהמציאות", וישראל הודיעה בתגובה ישירה כי היא מקפיאה את קשריה עם לשכת מזכ"ל האו"ם.
- חמאס מופיע באותה רשימה בגין מעשי אונס, אונס קבוצתי ועינויים מיניים מתועדים שבוצעו ב-7 באוקטובר 2023 — מעשים שאושרו על ידי פרמילה פאטן, הנציגה המיוחדת של האו"ם בנושא אלימות מינית בסכסוכים, שמצאה "יסוד סביר להניח" כי מעשי אונס ואונס קבוצתי התרחשו במספר אתרי טבח.
- דאעש ובוקו חראם רשומים בגין שעבוד מיני שיטתי — חטיפה המונית, מכירה ושיעבוד מיני של אלפי נשים ונערות כאסטרטגיה צבאית מכוונת וכדוקטרינה דתית מוצהרת. השוואה של מעשים אלה לטענות בדבר התעללות במעצר היא עיוות מוסרי עמוק.
הטיה אנטי-ישראלית מתועדת באו"ם
הכללת ישראל ברשימת ה-CRSV אינה נובעת מתהליך מוסדי ניטרלי. לאומות המאוחדות יש רקורד מתועד היטב וספוג ביקורת קשה של פעילות לא מידתית ובעלת מניעים פוליטיים נגד ישראל בשורה של גופים. לאחר טבח 7 באוקטובר של חמאס — אחד ממעשי הזוועה הגדולים ביותר ביום אחד נגד העם היהודי מאז الشואה — מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש המתין שבעה שבועות לפני שהכיר בפשעי המין שביצע חמאס. ארגון "או"ם נשים" (UN Women), הגוף המנדטורי הייעודי להגנה על נשים מפני אלימות מבוססת מגדר, המתין עד ל-1 בדצמבר 2023 כדי לפרסם הצהרה כלשהי לגבי מסע האונס של חמאס — כמעט חודשיים לאחר המתקפה.
בניגוד חריף לכך, אותה מכונה של האו"ם פעלה במהירות כדי לבחון בזכוכית מגדלת את ישראל. דוח ועדת החקירה של האו"ם מיוני 2024 בחן זה לצד זה את האלימות המינית של ישראל ושל חמאס — אך החיל שפה מחמירה יותר ונסיבות מחמירות רבות יותר על ישראל בגין פעולות כמו אילוץ עצורים גברים להתפשט במהלך פעולות אבטחה, בעוד שהוא נמנע מלקבוע ממצאים מוחלטים של מעשי אונס נגד חמאס בשל קשיים ראייתיים כביכול, למרות עדויות של ניצולים, ראיות פורנזיות והודאות של מחבלי חמאס שנשבו. הניתוח המשפטי של UN Watch לדוח זה תיעד בפירוט את הסטנדרט הכפול. הצהרה משותפת עליה חתמו ארצות הברית ו-26 מדינות נוספות גינתה רשמית את ההטיה האנטי-ישראלית של ועדת החקירה של האו"ם, וכינתה את הבחינה הבלתי מידתית כדבר ש"חייב להיפסק".
ארגון NGO Monitor תיעד אף הוא כי "מסגרת הסיוע לפיתוח של האו"ם" של הרשות הפלסטינית עצמה מגדירה הגשת תביעות ודיווחים לגופי אמנות נגד ישראל כיעד אסטרטגי ראשון במעלה, כאשר סוכנויות האו"ם מממנות באופן פעיל מאמץ זה — מה שאומר שמנגנון האו"ם מממן, בין היתר, את התלונות הפוליטיות עצמן שמזינות דוחות כמו נספח ה-CRSV. מדובר בניגוד עניינים מוסדי שאין לו אח ורע בשום מקום אחר במערכת האו"ם.
סיכום: עיוות מסוכן ומכוון
הטענה כי האו"ם "אישר רשמית" שישראל מבצעת אלימות מינית "באותה רמה" כמו חמאס, דאעש ובוקו חראם היא שקרית מבחינה עובדתית בכל נקודה מהותית. הכללת ישראל ברשימת ה-CRSV היא קביעה ראשונית ושנויה במחלוקת המבוססת בעיקר על הגבלות גישה, ולא פסק דין. היא מתייחסת לגוף מוסדי ישראלי ספציפי אחד, ולא למדינת ישראל כולה. היא משתמשת בביטוי "חשוד באופן מהימן", ולא "מאומת". והיא אינה מציגה שום שיפוט השוואתי לגבי חומרה או קנה מידה. הקבוצות אליהן ישראל "מושווית" כביכול כוללות ארגונים ששיעבדו אלפי נשים כחלק מדוקטרינה דתית וביצעו מעשי אונס המוניים כיעד צבאי מפורש — התנהלות שהיא שונה לחלוטין, ולא ניתנת להשוואה, מטענות הקשורות לתנאי מעצר.
מיתוס זה מזיק לא רק משום שהוא שקרי, אלא משום שהוא נבנה כדי להשיג מטרה פוליטית ספציפית: דה-לגיטימציה של ישראל באמצעות הלבנת קריאה מעוותת של מסמך פרוצדורלי של האו"ם לכדי כותרת שנשמעת כמו הרשעה בפשעי מלחמה. הוא גם מוחק וממעיט בערכה של האלימות המינית האמיתית והמתועדת שביצע חמאס ב-7 באוקטובר — אותה אישר האו"ם עצמו — על ידי הצפת מרחב המידע בהשוואות כוזבות שנועדו להסיט את הזעם המוסרי מחמאס לישראל.