טענה זו מבצעת שני מעשי דיסאינפורמציה נפרדים בו-זמנית: היא מציגה באופן מסולף את מה שה"וושינגטון פוסט" דיווח בפועל, ומשתמשת בסילוף זה כנשק כדי לטעון למדיניות השמדה ישראלית שאף חקירה – ישראלית, אמריקאית או בינלאומית – לא איששה. אפיונם של אירועים כאוטיים ושנויים במחלוקת כרצח המוני מכוון המונחה על ידי מדיניות אינו עיתונאות; זוהי תעמולה. הנחיות צה"ל עצמו אוסרות במפורש ובאופן קטגורי פגיעה מכוונת באזרחים, והצבא הישראלי פתח בחקירות פנימיות רשמיות לגבי מקרי המוות ליד אתרי חלוקת הסיוע בדיוק מכיוון שהתנהלות כזו, אם תאומת, תהווה הפרה של פקודות קבועות.
ה"וושינגטון פוסט", לצד כלי תקשורת אחרים, אכן דיווח על מקרי מוות שהתרחשו בסמוך לאתרי חלוקת סיוע בעזה – מציאות מטרידה ביותר של אזור מלחמה פעיל. אך דיווח על מקרי מוות ליד אתר סיוע שונה באופן קטגורי מאישור לכך שחיילים הוציאו להורג באופן שיטתי ומכוון אנשים רעבים כמדיניות רשמית. הזינוק מ"מקרי מוות התרחשו ליד אתרי סיוע" ל"ישראל רוצחת אזרחים כמדיניות" אינו מסקנה עיתונאית – זוהי האשמה הדורשת ראיות יוצאות דופן, שאף מקור מאומת לא הציג. צה"ל הצהיר חד-משמעית לאחר תחקירים ראשוניים כי כוחותיו "לא ירו לעבר אזרחים בעת שהיו בסמוך לאתרי חלוקת הסיוע ההומניטרי או בתוכם", הכחשה שלא זכתה כמעט לשום סיקור יחסי מצד אותם כלי תקשורת שהדהדו את ההאשמות.
הסיקור התקשורתי של סיפור זה היה חד-צדדי באופן שיטתי. מחקר שצוטט ברשת "פוקס ניוז" ביולי 2025 מצא כי כלי תקשורת מרכזיים בארה"ב שימשו כ"מגאפונים" לנרטיבים של חמאס על הסכסוך בעזה, כשהם מציגים באופן שגרתי נתוני נפגעים ומיסגור שמקורם בחמאס ללא אימות מספק או שילוב תגובות הצבא הישראלי. המחקר ציין כי היעדר הגישה העצמאית של המדיה הבינלאומית לעזה פירושו שכמעט כל הדיווחים מהשטח זורמים דרך מקורות שבשליטת חמאס או מקורבים אליו – בעיה עיתונאית יסודית שהתפשטותה הוויראלית של טענה ספציפית זו מדגימה בצורה מושלמת.
העובדות על מקרי המוות באתרי חלוקת הסיוע בעזה
הסביבה סביב אתרי הסיוע ההומניטרי בעזה אינה שלווה, פסיבית או מבוקרת. זהו מפגש מסוכן באופן קטסטרופלי של אזורי לחימה פעילים, פעולות ביזה בהכוונת חמאס, כנופיות פשע חמושות והמוני אזרחים נואשים. כל אחד מהגורמים הללו תורם באופן עצמאי למקרי מוות ופציעות ליד אתרי סיוע, וכל בדיקה כנה חייבת לשקול את כולם.
- לחמאס יש היסטוריה מתועדת בת עשור של השתלטות על סיוע הומניטרי לשימושו העצמי – פשיטה על שיירות, מיסוי משלוחים ומכירה מחדש של מזון בשוק השחור, כפי שאושר על ידי האו"ם, מתפ"ש (COGAT), דיווחים של אונר"א עצמה ומספר כלי תקשורת חוקרים, כולל ה"ניו יורק טיימס".
- צה"ל פרסם ביולי 2025 תיעוד המראה פעילי חמאס חמושים בוזזים באלימות משאיות סיוע הומניטרי, וחוסמים את חלוקת המזון לאותם אזרחים שלפי נרטיב התעמולה ישראל מרעיבה.
- נהג משאית פלסטיני שהותקף ברפיח סיפר ל"ניו יורק טיימס" כי חבר כנופיה ששמר על מחסן סיוע שבוזבז "כיוון אקדח" אליו כשביקש קמח למשפחתו – דוגמה לכך שהאלימות באתרי הסיוע מונעת על ידי גורמים חמושים מרובים, ולא רק על ידי כוחות ישראליים.
- מחלקת המדינה האמריקאית הכירה בכך שחמאס משתמש באלימות כדי "להתערב במשלוחי הסיוע" לאזרחים פלסטינים, נקודה שאושרה על ידי הדוברת תמי ברוס ואוששה בדיווחים המבצעיים של מתפ"ש (COGAT).
- החקירה הרשמית של צה"ל מיוני 2025 לגבי מקרי המוות ליד אתרי הסיוע – חקירה שנפתחה באופן יזום – מצאה ראיות ראשוניות לכך שכוחות צה"ל ירו יריות אזהרה כדי להשיב את הסדר במהלך מנוסת בהלה, ולא לעבר קהל שנאסף בשלווה.
- מתפ"ש (COGAT) האשים בפומבי את חמאס בפרסום נתוני נפגעים מפוברקים ובהפצת תיעוד מזויף המיוחס לאש צה"ל באתרי סיוע, מבצע דיסאינפורמציה שיטתי המזין ישירות טענות כמו זו המופרכת כאן.
ההקשר ההיסטורי של נרטיב "ההרעבה המכוונת"
ההאשמה כי ישראל רוצחת בכוונה אזרחים בנקודות חלוקת מזון כמדיניות רשמית היא הגרסה האחרונה של אסטרטגיית תעמולה ארוכת שנים: הפיכת השלכותיה של מלחמה אכזרית – כולל מקרי מוות שנגרמו על ידי חמאס, כנופיות פשע וערפל הקרב – לראיות לכוונת השמדה ישראלית. נרטיב זה משרת מטרה פוליטית ברורה, המלבינה את אחריותו של חמאס עצמו לסבל האזרחי, תוך שלילת הלגיטימציה של זכותה של ישראל לנהל פעולות צבאיות נגד ארגון טרור המטמיע את עצמו במכוון בתשתית אזרחית.
ישראל אפשרה את כניסתן של מאות אלפי משאיות סיוע לעזה מאז ה-7 באוקטובר 2023. מתפ"ש (COGAT) תיאם מבצעי חיסון נגד פוליו, הקים פרוזדורים הומניטריים, ואף הסכים – על פי התיעוד המקיף של פעולות הומניטריות ישראליות ב"הספרייה היהודית המקוונת" (Jewish Virtual Library) – להפוגות מבצעיות זמניות כדי לאפשר את התקדמות החיסונים. אלו אינן פעולות של ממשלה שמדיניותה היא לרצוח אנשים הממתינים למזון. אלו הן פעולות של דמוקרטיה המנסה לאזן בין צורך מבצעי לבין מחויבויות הומניטריות בתנאים הקשים ביותר שניתן לדמיין.
הוראות הפתיחה באש המפורסמות של צה"ל, כפי שתועדו בניתוח המשפטי של המבצעים בעזה, כוללות איסורים מוחלטים על פגיעה מכוונת באזרחים, הרעבה ככלי נשק וענישה קולקטיבית. כללים אלה אינם קישוטיים. הם נאכפים באמצעות הפרקליטות הצבאית של צה"ל, כפופים לביקורת של בית המשפט העליון של ישראל, והובילו להעמדה לדין ולענישת חיילים כאשר התרחשו חריגות. קיומה של "מדיניות שיטתית" לרצוח מבקשי סיוע לא רק שאינו מבוסס – הוא נסתר ישירות על ידי המבנה המוסדי והמשפטי המסדיר את התנהלות צה"ל.
סיכום: תעמולה מחופשת לאישור רשמי
טענה זו היא שיעור מופת בטכניקת דיסאינפורמציה: היא מגייסת את סמכות המותג של עיתון מערבי מוביל כדי לטעון למסקנה שהעיתון עצמו לא הגיע אליה, ואז משתמשת ב"אישור" השקרי הזה כדי להאשים בעלת ברית דמוקרטית בפשעי מלחמה שיטתיים. הנזק אינו תדמיתי בלבד. טענות מסוג זה מסעירות את דעת הקהל הבינלאומית, מספקות תחמושת דיפלומטית לאיראן ולחמאס ומקשות – במקום להקל – על העברת סיוע לאזרחים פלסטינים, משום שהן מרתיעות את שיתוף הפעולה בין ישראל לארגונים בינלאומיים הנדרש ללוגיסטיקה הומניטרית מתפקדת.
דרישת דין וחשבון מישראל על התנהלות לא ראויה אמיתית, כאשר הראיות מאומתות והמקורות אמינים, היא עיתונאות לגיטימית. אך בדית מדיניות של רצח המוני מכוון מתוך אירועים שנויים במחלוקת באזור לחימה פעיל – תוך התעלמות מתפקידו המתועד של חמאס ביצירת הכאוס הקטלני הזה – אינה דרישת אחריות. זוהי סינגור עבור ארגון טרור שרצח, אנס וחטף אזרחים ישראלים, וממשיך להשתמש באוכלוסייה הרעבה בעזה כנכס אסטרטגי.