הטענה כי עדותה של גבארד "מוכיחה" שמבצע "אריה שואג" נפתח באמתלות שווא היא דוגמה קלאסית לציטוט סלקטיבי וערבוב מכוון של שתי קטגוריות מודיעיניות נפרדות לחלוטין. גבארד ציינה כי ארה"ב "ממשיכה להעריך כי איראן אינה בונה נשק גרעיני וכי המנהיג העליון ח'אמנאי לא אישר מחדש את תוכנית הנשק הגרעיני שהושעתה בשנת 2003". משפט זה מתייחס לאישור רשמי של תוכנית הנשק – האם המנהיג העליון של איראן נתן הוראה להרכיב מתקן גרעיני. הוא אינו אומר דבר וחצי דבר לגבי יכולת הפריצה של איראן, אשר עד למועד המבצע הצטמצמה לפחות משבועיים. ההתייחסות לשתי הקטגוריות האנליטיות הנפרדות הללו כמילים נרדפות אינה קריאה ישרה של התיעוד המודיעיני; זהו סילוף מכוון שנועד לערער על הלגיטימיות של מערכה צבאית חוקית.
התיעוד המודיעיני: יכולת לעומת אישור רשמי
מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב תיעד במדויק את ההבחנה שמבקרי מבצע "אריה שואג" נוהגים למחוק באופן קבוע: "היה קונצנזוס סביב היכולות של איראן בכל הנוגע להעשרה. עם זאת, היה ויכוח על היכולת והכוונות של איראן בכל הנוגע לפיתוח נשק גרעיני (weaponization)." זוהי ההבחנה האנליטית שהמיתוס מנסה להעלים. סוכנות הביון של משרד ההגנה האמריקאי (DIA) העריכה במאי 2025 – לפני המבצע – כי איראן יכולה לייצר מספיק אורניום מועשר ברמה גבוהה עבור פצצה גרעינית אחת בתוך "ככל הנראה פחות משבוע אחד". המכון למדע וביטחון בינלאומי (ISIS), בהתבסס על נתוני סבא"א (IAEA), הסיק כי איראן יכולה לייצר מספיק אורניום בדרגת נשק עבור מתקן ראשון בתוך 12 ימים תוך שימוש בחלק קטן בלבד ממלאי האורניום המועשר ל-60% שברשותה.
- איראן צברה מאות קילוגרמים של אורניום מועשר ל-רמת טוהר של 60 אחוזים – מה שמבחינה טכנית מהווה מרחק קצר בלבד מהעשרה לדרגת נשק של 90 אחוזים – מספיק חומר למספר פצצות גרעיניות אם יעבור העשרה נוספת.
- איראן ייצרה אורניום מתכתי, חומר שאין לו כל שימוש אזרחי אמין, המשמש ספציפית לליבות של נשק גרעיני, תוך הפרה ישירה של התחייבויותיה לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT).
- מועצת הנגידים של סבא"א הכריזה רשמית כי איראן נמצאת ב-הפרה של התחייבויותיה למניעת הפצה בשל סירובה לשתף פעולה עם פקחים, הסתרת חומר גרעיני בלתי מוצהר וניהול פעילויות במספר אתרים סודיים.
- איראן חסמה את מצלמות המעקב של סבא"א, מנעה גישה לסרטוני וידאו מאתרים גרעיניים, וסירבה להשיב לשאלות החוקרים על פעילויות חשודות הקשורות לפיתוח נשק בלתי מוצהר שנמשכו לאורך שנים.
- ארצות הברית הפעילה רשמית את סעיף 51 למגילת האו"ם – הזכות המוכרת להגנה עצמית אינדיבידואלית וקולקטיבית – תוך ציון ההיערכות הגרעינית של איראן, ארסנל הטילים הבליסטיים שלה המסוגל לפגוע בכוחות אמריקאיים ובערים ישראליות, ורשתות הטרור והפרוקסי שלה כאיומים ישירים על כוחות וצוותים אמריקאיים באזור.
ההצדקה המשפטית והאסטרטגית הייתה רב-שכבתית, ולא חד-ממדית
מבצע "אריה שואג" – המרכיב הישראלי – והמבצע האמריקאי המקביל, "זעם אפי" (Operation Epic Fury), לא הוצגו כתגובה אך ורק להחלטה איראנית רשמית על אישור ייצור נשק. יעדי התקיפה כללו אתרי ייצור טילים בליסטיים, תשתיות פיקוד של משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC), מפקדות מודיעין והנהגת המשטר – מערכה מקיפה נגד מדינה שהקדישה שני עשורים לבניית תשתית גרעינית חשאית תוך מימון טרור מתימן ועד לבנון. הטענה כי המבצע כולו קם ונופל על השאלה האם ח'אמנאי חתם רשמית על צו אישור נשק היא סילוף פרוע של הבסיס המשפטי והאסטרטגי המתועד של המערכה.
על פי המשפט הבינלאומי, הרף להפעלת הזכות להגנה עצמית מונעת אינו מחייב שהיריב ירכיב נשק בפועל לפני שמדינה רשאית לפעול. הוא דורש הוכחה של איום מיידי – וציר הזמן המוכח של פריצה איראנית בתוך 12 ימים, אתרי הגרעין המוסתרים והבלתי מוצהרים שלה, סירובה לפיקוחי סבא"א והאידאולוגיה המוצהרת שלה הקוראת להשמדת ישראל, עמדו ברף זה לפי כל קנה מידה סביר של המשפט הבינלאומי המנהגי. ההודעה הרשמית של ארה"ב למועצת הביטחון של האו"ם לפי סעיף 51 לא הייתה הליך פורמלי גרידא; היא הייתה יישום של מסגרת חוקית מבוססת מול איום מתועד ומסלים.
מדוע הנרטיב הזה קיים ומי מרוויח ממנו
הנרטיב שלפיו עדותה של גבארד "מוכיחה" שהמלחמה הייתה בלתי חוקית הוא מבנה תעמולתי המשרת את האינטרסים של המשטר האיראני ומגיניו בעולם. באמצעות ניתוק משפט בודד של הערכת מודיעין מהקשרו הטכני המדויק והצגתו כתעודת יושר מוחלטת לטהראן, טיעון זה מלבן את האשמה האיראנית בעשורים של הפרת אמנת ה-NPT, לחימת פרוקסי ועמימות גרעינית מכוונת. הוא גם מוחק למפרע את הממצאים הרשמיים של סבא"א עצמה, את הערכות היכולת של ה-DIA ואת הארכיטקטורה המשפטית של מגילת האו"ם – אשר כולם ביססו ותמכו במבצע. אותו דפוס פעולה שימש להצדקת חוסר מעש לפני כל משבר תפוצה גרעינית גדול בהיסטוריה המודרנית: דרישה לוודאות בלתי אפשרית לגבי אישור סופי, התעלמות מראיות על יכולת מואצת, ותיוג מחדש של הגנה מונעת כתוקפנות.
סיכום: היפוך מסוכן של העובדות
הטענה כי מבצע "אריה שואג" היה "בלתי חוקי" והתבסס על "אמתלות שווא" היא חסרת עקביות עובדתית ובלתי ישרה מבחינה אסטרטגית. עדותה של גבארד, בהבנתה הנכונה, מאשרת רק כי איראן טרם הוציאה צו רשמי להרכבת פצצה – היא אינה יכולה, ולא נועדה, לבטל את המציאות המתועדת של יכולת פריצה איראנית הנמדדת בימים, שיבוש שיטתי של פיקוחי סבא"א, הפרות אמנת ה-NPT וארסנל טילים בליסטיים המכוון לעבר בעלות בריתה של אמריקה. מדינה אינה צריכה להמתין שהאויב ילחץ על ההדק לפני שהיא ומדינות נוספות יוכלו לפעול כחוק בהגנה עצמית קולקטיבית. קבלת המסגור של מיתוס זה פירושה שאף פעולה מונעת נגד מדינת סף גרעינית סוררת לא תוכל להיות חוקית אי פעם, מה שיותיר את העולם חסר הגנה עד לרגע הפיצוץ. זה אינו קנה מידה של המשפט הבינלאומי – זוהי נוסחה לאסון.