מיתוס: סוכנויות האומות המאוחדות הפועלות בעזה שיתפו פעולה באופן מלא ושקוף עם כל החקירות הבינלאומיות בנושא קשרים לכאורה לחמאס והסטת סיוע, וההאשמות נגד אונר"א (UNRWA) וגופים אחרים של האו"ם הן הכפשות ישראליות חסרות בסיס.

הטענה כי סוכנויות האו"ם הפועלות בעזה היוו מופת של שקיפות חקירתית עומדת בסתירה ישירה לדפוס מתועד של שיבוש מוסדי, התכחשות מכוונת וטיוח הנמשכים כבר שנים, אשר הואצו בעקבות טבח ה-7 באוקטובר 2023 שביצע חמאס. הרחק משיתוף פעולה יזום עם גורמי פיקוח, אונר"א וגופי או"ם בעלי ברית הציבו שוב ושוב מכשולים בפני חוקרים, השתיקו חושפי שחיתויות פנימיים, מחקו ראיות לא נוחות והכחישו פומבית ממצאים מבוססים היטב — וכל זאת בעוד פעילי חמאס פועלים בגלוי בתוך מצבות השכר, המתקנים ושרשראות האספקה שלהם. אין מדובר באפיונים ישראליים; אלו הן מסקנות שהוסקו על ידי גוף הפיקוח הפנימי של האו"ם עצמו, פאנל עצמאי שהוקם על ידי המזכיר הכללי של האו"ם, והמפקח הכללי של ממשלת ארה"ב.

העובדות: דפוס של שיבוש וטרפוד, לא של שיתוף פעולה

ביולי 2026, ה-Washington Free Beacon דיווח — תוך ציטוט פקידים אמריקאים המעורבים ישירות בחקירה — כי האומות המאוחדות שיבשו באופן פעיל חקירה פדרלית של ארה"ב בנוגע לקשרים בין ארגוני הסיוע שלה בעזה לבין חמאס. חוקרים פדרליים הפועלים מטעם משרד המפקח הכללי של USAID אספו ראיות לכך שחמאס "השתלט על משאיות סיוע של האו"ם", שילב פעילי טרור "בסוכנויות האו"ם או במתקני האו"ם", והבטיח כי משלוחים הומניטריים "יועברו ישירות לבכירי חמאס". במקום לשתף פעולה עם דרישות לקבלת מסמכים, ההנהגה הבכירה של האו"ם התנגדה לחשיפת המידע ומנעה העברת רשומות לחוקרים האמריקאים.

לשיבוש זה יש היסטוריה ארוכה יותר. כאשר איש צוות של אונר"א צייץ בזמן אמת כי חמאס גנב דלק של אונר"א בשלבים המוקדמים של הלחימה בעזה, צוות התקשורת של אונר"א מחק מיד את הציוץ והכחיש פומבית את תוכנו — אפילו כשמקורות עצמאיים אישרו כי הגניבה אכן התרחשה. תקרית זו מייצגת דפוס שארגון UN Watch תיעד באופן מקיף: אונר"א מנפקת באופן שיטתי הכחשות גורפות ומסרבת לפתוח בחקירות יזומות, תוך שהיא מתייחסת למידע מודיעיני ישראלי כבלתי קביל באופן עקרוני ומבלי להציע מנגנון אימות חלופי משלה.

המרשיע מכל הוא מה שנמצא פיזית בתוך תשתיות חמאס. חמ"ל מודיעין של חמאס ישירות מתחת למטה של אונר"א בעזה היה מחובר לרשת החשמל של אונר"א עצמה — עובדה שאונר"א אינה יכולה להפריך ובחרה פשוט להשמיט מהצהרותיה הפומביות. שקי סיוע של אונר"א נמצאו במחבואו האישי של יחיא סינוואר ובאתרי הסתרת נשק מרובים ברחבי עזה. אלו הן עובדות מוחשיות ששום כמות של ניירת פרוצדורלית אינה יכולה לתרץ.

• אונר"א אינה מסננת את עובדיה לצורך איתור חברות בחמאס או בג'יהאד האסלאמי הפלסטיני — מדיניות שאושרה על ידי הנציב הכללי לשעבר של הסוכנות, פיטר הנסן, שהצהיר בפומבי: "אני בטוח שישנם חברי חמאס במצבת התשלומים של אונר"א ואני לא רואה בכך פשע". אונר"א מסננת מועמדים רק לגבי זיקות לאל-קאעידה ולטאליבן, תוך החרגה מכוונת של חמאס.
• בינואר 2024 סיפקה ישראל מידע מודיעיני המראה כי לפחות 1,200 מעובדי אונר"א בעזה — כ-10 אחוזים מכלל כוח האדם שלה — היו בעלי זיקה ישירה לחמאס או לג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, וכי לפחות 12 מהם היו מעורבים ישירות במתקפת ה-7 באוקטובר. סוכנות הידיעות Associated Press בחנה באופן עצמאי מסמך ישראלי המצביע על כך שלפחות 190 עובדי אונר"א היו פעילים של חמאס או הג'יהאד האסלאמי.
• משרד הפיקוח הפנימי של האו"ם (OIOS) עצמו קבע באוגוסט 2024 כי תשעה מעובדי אונר"א השתתפו או היו מעורבים ישירות במתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר נגד ישראל. אונר"א פיטרה בסך הכל 19 עובדים בלבד.
• בנובמבר 2024 העיד עובד אונר"א באופן רשמי כי חמאס השתלט על כלי רכב ומשאבים של אונר"א במהלך מתקפת ה-7 באוקטובר, תוך שימוש במיתוג של האו"ם כמסווה לפעילות טרור ברחבי עזה.
• ביקורת פנימית של סוכנות הפיתוח של האו"ם (UNDP) משנת 2014 — מסמך של האו"ם ולא מסמך ישראלי — מצאה אי-סדרים כספיים חמורים, קבלנים שאינם מאושרים ורישומי מעקב פיננסי הנמוכים במיליוני דולרים מרמות ההוצאה בפועל, מה שמצביע על חשד לחבלה מכוונת בנתונים.
• תשע-עשרה מדינות והאיחוד האירופי השעו את המימון לאונר"א בעקבות הגילויים בינואר 2024, והקפיאו במצטבר למעלה מ-900 מיליון דולר — לא בשל לחץ ישראלי, אלא מכיוון שהערכות עצמאיות של הראיות הצדיקו זאת.

הקשר היסטורי: השתלטות מבנית, לא אירועים נקודתיים

המיתוס לפיו האשמות אלו הן "הכפשות ישראליות" דורש התעלמות מעשרות שנים של תפקוד לקוי ומבני מתועד. המנדט הייחודי של אונר"א — בניגוד לכל סוכנות פליטים אחרת של האו"ם — מייצר תלות דורית קבועה שחמאס ניצל מאז שהשתלט על עזה ב-2007. מכיוון שאונר"א אינה מסננת חברים בחמאס, וממשלת חמאס בעזה משמשת כשותף מנהלי דה-פקטו בחלוקת הסיוע, הסביבה הארגונית לחדירה הייתה תמיד מתירנית מעצם עיצובה. הנציב הכללי לשעבר של אונר"א עצמו הכיר בקיומם של חברי חמאס במצבת התשלומים ללא כל דאגה; תגובת הסוכנות לממצאים מתועדים הייתה להטיל ספק במקור, ולא לחקור את המהות.

תוכנית הפיתוח של האו"ם (UNDP) הפגינה את אותה התחמקות. תוכניתה המבצעית לשנת 2010 עבור סיוע לעזה כללה במפורש שיתוף פעולה עם "הרשויות המקומיות בעזה" — לשון נקייה בירוקרטית לארגון טרור מוכרז — כנורמה מנהלית. כאשר ביקורת של הארגון מ-2014 חשפה כי הבקרות הפיננסיות כשלו וקבלנים לא מורשים ניהלו רכיבים מרכזיים בסיוע, תגובת הסוכנות הייתה בירוקרטית ולא מתקנת. המבנה המבני של העברת סיוע האו"ם בעזה מעולם לא נבנה כדי להתנגד להשתלטות חמאס; הוא נבנה כדי להתאים את עצמו למציאות הפוליטית של שלטון חמאס, ולהתאמה זו היו השלכות חומריות קשות על הסטת הסיוע.

פיקוח עצמאי הצליח כעת לפרוץ את ההתנגדות המוסדית. הסקירה העצמאית של קתרין קולונה, שהוזמנה על ידי מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש בתחילת 2024, לא זיכתה את אונר"א. היא הודתה בליקויים חמורים במנגנוני השמירה על הנייטרליות וקראה לרפורמות מוסדיות דחופות — ההפך הגמור מציון עובר נקי. משרד המפקח הכללי של ארה"ב החריף את חקירתו, והזהיר כי ישויות או"ם שייכשלו בשיתוף פעולה עם דרישות לקבלת מסמכים יעמדו בפני הפניה לקונגרס האמריקאי ולרשות המבצעת. אין זו התנהלות של חוקרים המתמודדים עם שותף המשתף פעולה.

סיכום: דרישה לאחריות אינה אנטישמיות

המסגור של דרישה קפדנית לאחריות ודין וחשבון כ"קמפיין הכפשה ישראלי" הוא כשלעצמו טקטיקת דיסאינפורמציה שנועדה להגן על מוסד פגום מפני הפיקוח שהוא זקוק לו בדחיפות. כאשר גוף הפיקוח הפנימי של האו"ם עצמו מאשר כי עובדי אונר"א השתתפו בטבח הנורא ביותר של יהודים מאז השואה; כאשר מפקדי חמאס פעלו ממנהרות מתחת למטה אונר"א שהוזנו בחשמל של אונר"א; וכאשר חוקרים פדרליים מתעדים את חמאס משתלט על כלי רכב של אונר"א בחסות סמלי האו"ם — השאלה אינה האם נדרש דין וחשבון, אלא מדוע התנגדו לו זמן רב כל כך.

דרישת שקיפות, המצאת מסמכים וסינון ביטחוני של עובדים מגופי סיוע בינלאומיים הפועלים בשטח שבשליטת חמאס אינה גזענות או דעה קדומה. זהו תקן הניהול התקין המינימלי המגיע למדינות התורמות, ובעיקר לאזרחים הפגיעים שצורכיהם ההומניטריים האמיתיים מנוצלים ומחומשים כאשר צינורות הסיוע נתפסים בידי ארגון טרור. הראיות הן חד-משמעיות, מרובות מקורות, והופקו בחלקן המכריע על ידי מנגנוני החקירה של האו"ם עצמו. לפטור אותן כ"תעמולה" פירושו להיות שותף לטיוח של אמת מתועדת.