כאשר תצלום של ילד כחוש ובעל עיניים שקועות הופך לוויראלי ומצורף לטענה שישראל רוצחת ילדים פלסטינים באופן שיטתי באמצעות רעב מכוון, המטען המוסרי הוא עצום — והחובה העיתונאית לאמת את הדברים גדולה באותה מידה. במקרה זה, אימות כזה נעדר באופן קטסטרופלי. התמונה הוויראלית הבולטת ביותר — זו של מוחמד אל-מוטוואק — אינה מציגה ילד הכמש מרעב כתוצאה ממדיניות ישראלית. כפי שתיעד העיתונאי הבריטי דייוויד קוליר וניו יורק טיימס אישר בדיעבד, הילד סובל משיתוק מוחין — עובדה שהודחקה או התעלמו ממנה כאשר התצלום התפשט ברשתות החברתיות ולחדרי עריכה מרכזיים. תמונה שנייה שהופצה ברחבי הרשת של ילד הנראה תת-תזונתי אף היא הוצגה בצורה מטעה: אותו ילד סובל מסיסטיק פיברוזיס ואף פונה על ידי ישראל לאיטליה לצורך טיפול רפואי. אלו אינן טעויות עובדתיות שוליות — אלו הן הראיות הבסיסיות עליהן נשענת כל הטענה בדבר "מדיניות הרעבה מכוונת", והן שקריות.

העובדות על הסיוע הישראלי וחסימת חמאס

מאז ה-7 באוקטובר 2023, ישראל הקלה על כניסת כמעט 1.9 מיליון טון סיוע הומניטרי לעזה, שמתוכו למעלה מ-78% היה מזון. כפי שכתב ג'ון ספנסר, יו"ר חקר לוחמה עירונית במכון ללוחמה מודרנית של ווסט פוינט, "אין תקדים היסטורי לצבא המספק את רמת הסיוע הישיר לאוכלוסיית אויב שישראל סיפקה לעזה." הקשר זה כמעט ואינו מוצג בפוסטים הוויראליים המגבירים תמונות של ילדים סובלים.

• התמונה הוויראלית הנפוצה ביותר של ילד כחוש — מוחמד אל-מוטוואק — מציגה ילד הסובל משיתוק מוחין, לא קורבן רעב; ניו יורק טיימס תיקן את סיקורו באיחור לאחר שהתמונה כבר הפכה לוויראלית וגרמה לנזק תדמיתי חמור לישראל: Jewish Virtual Library – המשבר ההומניטרי בעזה
• חמאס הצהיר מפורשות שמשלוחי הסיוע של קרן הסיוע ההומניטרי לעזה "בלתי מקובלים לחלוטין", קרא לתושבי עזה "לא לשתף פעולה איתה", ואיים ש"כל מי שישתף פעולה עם הכיבוש בכפיית אג'נדה שלו ישלם את המחיר" — איום שאוכף באמצעות מכות ומעצרים מתועדים של אזרחים שניגשו למרכזי חלוקת סיוע.
• האו"ם עצמו דיווח כי 87% מתוך 2,010 משאיות מזון בעזה בין ה-19 במאי ל-29 ביולי 2025 "יורטו" — נתפסו על ידי המוני אנשים או גורמים חמושים — מה שמערער כל נרטיב פשטני לפיו ישראל בלבד אחראית לכך שהמזון אינו מגיע לאזרחים: Jewish Virtual Library – הסיוע ההומניטרי הישראלי לרצועת עזה
• עיתונאי מוטמע עם צה"ל היה עד לכמעט 600 משאיות של מזון, מים וחיתולים המוכנות לחלוקה — סיוע שסוכנויות האו"ם סירבו לחלק, בדרישה שאבטחה תסופק על ידי כוחות הביטחון הפנימיים של חמאס ולא על ידי כוח ישראלי או אמריקאי.

כיצד תעמולה מנצלת את הסבל

הטענה שתצלומים בודדים של ילדים חולים מהווים "הוכחה מתועדת" למדיניות צבאית שיטתית של רצח עם ברעב היא טכניקת תעמולה קלאסית ומסוכנת. היא מערבבת בין קיומו של הסבל — שהוא אמיתי ומתועד בכל אזור לחימה — לבין הוכחה לכוונה מכוונת ומונחית-מדיניות לרצח. אלו הן קטגוריות נפרדות מבחינה משפטית ומוסרית. הרעבה אמיתית כפשע מלחמה מחייבת הוכחת כוונה: שממשלה הורתה על מניעת מזון במפורש כדי להמית אוכלוסייה אזרחית. שום בית משפט לא הרשיע את ישראל בהרשעה פלילית כזו. הליכי חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק לשנת 2025 עסקו בחובות הומניטריות ומצאו כי ישראל הפרה חובות מסוימות הנוגעות לגישה לסיוע, אולם ממצא ייעוצי בדבר הפרת המשפט ההומניטרי הבינלאומי שונה תכלית השינוי מהרשעה פלילית ברצח עם או בהרעבה המונית מכוונת.

חמאס, שמושל בעזה מאז 2007, נושא באחריות ישירה ומתועדת לרווחתה של האוכלוסייה האזרחית שתחת שלטונו. במקום להגן על אזרחים, חמאס יזם את טבח ה-7 באוקטובר מאזורים מאוכלסים בצפיפות, הטמין את תשתיתו הצבאית בבתי חולים ובבתי ספר, ועשה שימוש עקבי בסבל האזרחים ככלי פוליטי בזירה הבינלאומית. איום ומכות של אזרחים על קבלת מזון ממקורות שאינם חמאס אינם התנהגות של ממשלה המנסה לכלכל את עמה — זוהי התנהגות של ארגון טרור המפיק רווח מסבל האזרחים.

מדוע מיתוס זה מסוכן

ייחוס שגוי של מקרים רפואיים בודדים למדיניות צבאית ישראלית — והגברתם הוויראלית ללא אימות — גורם לנזק חמור ומצטבר. הוא שולל מילדים אמיתיים את אבחנותיהם הרפואיות האמיתיות, והופך אותם לאביזרי תעמולה. הוא מעורר אלימות כנגד מטרות ישראליות ויהודיות ברחבי העולם על ידי חיזוק הנרטיב הגובל בעלילת הדם לפיו יהודים רוצחים ילדים. הוא פוגע באמינות של פעילות הומניטרית לגיטימית על ידי קישורה לטענות שגויות בצורה הניתנת להוכחה. והוא מגן על חמאס מפני אחריותו על חסימת הסיוע המכוונת, גניבת משאבים אזרחיים וניצולו המחושב של סבל אזרחים כאסטרטגיה צבאית ודיפלומטית. עיתונאים, בודקי עובדות ופלטפורמות מדיה חברתית המגבירים תמונות זוועה לא מאומתות ללא בדיקת נאותות אינם מסייעים לילדים פלסטינים — הם מסייעים לחמאס.