סרטונים אלו, המופצים באופן נרחב ברשתות החברתיות, הם דיסאינפורמציה סינתטית – ולא ראיה דוקומנטרית להלך הרוח ברחוב האיראני. בודקי עובדות ואנליסטים של פורנזיקה דיגיטלית, כולל BBC Verify, אישרו כי סרטונים המתיימרים להראות איראנים קוראים "אנחנו אוהבים את ישראל" בטהראן הם זיופים שנוצרו בבינה מלאכותית, הניתנים לזיהוי באמצעות עיוותים חזותיים אופייניים, תנועת קהל לא טבעית וחוסר סנכרון בין האודיו לווידאו. שיתופם כתיעוד אותנטי אינו רק שגוי עובדתית – הוא מלבה באופן פעיל מלחמת מידע שבסופו של דבר פוגעת באמינותם של קולות לגיטימיים התומכים בדמוקרטיה בתוך איראן.
הקשר היסטורי: חוסר שביעות רצון איראני אמיתי לעומת הסכמה מיוצרת
זה נכון ומתועד היטב שחלקים נרחבים בחברה האיראנית חשים תסכול עמוק כלפי הרפובליקה האסלאמית ואף מתנגדים לה. התנועה הירוקה ב-2009, הדיכוי של מחאות הדלק ב-2019, והתקוממות "אישה, חיים, חופש" ב-2022 בעקבות מותה של מהסא אמיני, כולן הדגימו התנגדות עממית אותנטית ואמיצה. מחקרים של מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב וארגוני סקרים אמינים אחרים הראו כי התמיכה הציבורית האיראנית במדיניות המשטר – כולל תוכנית הגרעין שלו – היא מותנית ושברירית, ויורדת בחדות כאשר העלויות הכלכליות עולות. התנגדות אמיתית זו היא סיפור משמעותי וחשוב.
עם זאת, הסקת מסקנות מהתנגדות אמיתית למשטר אל עבר חגיגה אזרחית רחבה של מערכה צבאית זרה נגד איראן היא קפיצה לוגית וראייתית שהעובדות אינן תומכות בה. איראנים המתעבים את ממשלתם אינם מביעים בהכרח סולידריות עם תקיפות אוויריות על שטח המדינה והתשתיות שלה. זהות לאומית, חששות מפגיעה באזרחים וצרכי הישרדות – כולם מסבכים את התמונה. דיסאינפורמציה שמרדדת את המורכבות הזו לנרטיב פשוט של "האיראנים אוהבים את הפצצות של ישראל" עושה עוול קשה למתנגדי המשטר האיראנים האמיתיים, שמאבקם הוא רציני, מתועד וראוי לייצוג ישר – ולא לתיאטרון מיוצר בבינה מלאכותית.
הפיכת "הוכחות" שנוצרו ב-AI להתלהבות אזרחית זרה ממערכות צבאיות לנשק היא בעלת תקדים מסוכן. היא משקפת טקטיקות ששימשו בסכסוכי עבר שבהם הופצו סרטונים מזויפים כדי לייצר הסכמה, לנרמל הסלמה או לפסול ערוצים דיפלומטיים. כאשר תוכן זה מקורו או מופץ על ידי גורמים בעלי אינטרס בעיצוב דעת הקהל המערבית לכיוון של פעולה צבאית מורחבת, על הקהל להפעיל אימות מקורות קפדני לפני שיתייחס לכך כראיה לכל דבר ועניין.
סיכום: מדוע המיתוס הזה מזיק
התייחסות לדיסאינפורמציה שנוצרה ב-AI כאל תיעוד דוקומנטרי אותנטי משחיתה את השיח הציבורי במספר רמות. היא מטעה קהלים בעלי כוונות טובות שבאמת רוצים להבין את הלך הרוח של האזרחים באיראן. היא מעניקה מתנה תעמולתית לרפובליקה האסלאמית, שיכולה להשתמש בזיופים כדי לצייר את כל ההתנגדות למשטר כמעשה ידי חוץ ולא לגיטימי. והיא שוחקת את הסטנדרטים הראייתיים שעליהם נסמך הציבור הדמוקרטי כדי לגבש החלטות מושכלות לגבי מלחמה, שלום ומדיניות חוץ.
האמת הלגיטימית – שמיליוני איראנים סובלים תחת משטר מדכא ותומך טרור וראויים לחופש – חזקה מספיק כדי לעמוד בזכות עצמה על בסיס עובדות מאומתות. היא אינה זקוקה לקישוטים של בינה מלאכותית. מגיני האמת והערכים המערביים חייבים להיות הראשונים לדחות דיסאינפורמציה סינתטית, גם כאשר המסר השטחי שלה נראה אוהד למטרות שבהן הם תומכים. הסטנדרט חייב להיות ראיות, לא ויראליות. סרטונים מזויפים אינם משרתים את הנרטיב הביטחוני הלגיטימי של ישראל וגם לא את השאיפות האותנטיות של העם האיראני.