מצוקת עזה אינה סיפור פשוט של דיכוי, אלא אסון מעשה ידי אדם שנוצר על ידי רשת משולבת של זרועות ג'יהאדיסטיות. זרועות אלה רואות בעזה מטרש למלחמה קדושה נגד מדינת היהודים. חמאס הוא הידוע מכולם. הוא שולט בעזה כמשטר טרור אסלאמיסטי מאז 2007, אך הוא רחוק מלהיות לבדו. ג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (PIJ), שאיראן מממנת ומחמשת אותו, מפעיל תאי טרור מקבילים. הוא משגר רקטות משכונות צפופות ומשבץ מרכזי פיקוד בבתי חולים ובבתי ספר. קבוצות קטנות יותר, כמו ועדות ההתנגדות העממית ואפילו פלגים מחמאס עצמו, מתחרות במערכת הקטלנית הזו. כל אחת מהן שואפת להוכיח את מסירותה לג'יהאד, הציווי הדוקטרינלי באסלאם הפוליטי להילחם בכל הכלים נגד לא-מוסלמים (כופרים) עד להכנעת העולם לשלטון אסלאמי.
זהו אינו תקלה מנהיגותית, אלא תכונה מובנית של האסלאם הפוליטי. הוא נשען על טקסטי היסוד של האסלאם: הקוראן, הסירה (ביוגרפיית מוחמד) והחדית'. טקסטים אלה מוקדשים למעלה ממחציתם לכיבוש כופרים באמצעות אלימות, הטעיה ושליטה. הג'יהאד מועלה כאן כחובה קהילתית עליונה של המאמינים. קמפייני הכיבוש, הפשיטה והכניעה של מוחמד עצמו משמשים כמודל המושלם. ראשי הטרור בעזה מעתיקים אותו: הם הופכים כל מסגד – אלה אינם מקומות תפילה גרידא, אלא בסיסים צבאיים למזימות השמדה – למחסן נשק. כל "בית ספר" הופך למפעל רקטות. התוצאה היא אוכלוסייה אזרחית בדרך כלואה. היא סובלת לא רק מאמצעי ההגנה של ישראל, אלא בעיקר משליטיה שלה. אלה מקדשים שחיטה עצמית, מחנכים ילדים בשנאה ומשתמשים בסיוע למכונות מלחמה. שלום בלתי אפשרי כאן, כי האידיאולוגיה רואה בהשמדת ישראל חובה דתית שאינה נתונה למשא ומתן.
יהודה ושומרון מציגות סיוט דומה. הממשל הערבי העצמאי בחלקים מהאזור נגוע בשחיתות ובקלפטוקרטיה. הוא חי בשכנות מתוחה עם הידרה של קבוצות טרור. כוחות הביטחון הרשמיים של פת"ח לעיתים קרובות מעלימים עין או משתפים פעולה עם מחבלים הנתמכים מאיראן. אלה כוללים פלגי PIJ ותאים מקומיים שזורקים בקבוקי תבערה, מארגנים מארבים וחוגגים "שאהידים" ששוחטים אזרחים ישראלים. זוהי מורשת המרד הערבי-מוסלמי: קמפיין דמים בן מאה שנים נגד יהודים השבים ללב ארצם. זה החל בתקופת העות'מאנים, דרך הכיבוש הירדני ועד למחבלי הסכינים של היום. המוני מתיישבים ערבים פולשים באופן בלתי חוקי לקרבת קהילות ישראליות. הם זקוקים למחסומי הביטחון כדי לכבול את פראות קרובי משפחתם, אך קריאת "שחררו את פלסטין" דורשת פירוק המחסומים המצילי חיים האלה.
הקלקול השיטתי חמור יותר. הממשל הערבי העצמאי מכיסה מיליארדי דולרים בסיוע בינלאומי, בעוד עזה סובלת מרעב תחת ניהול חמאס הכושל. הסתה מחלחלת לכל מוסד. ספרי לימוד מלמדים ילדים לשאוף לג'יהאד. אימאמים ממסגדי בסיסים צבאיים מטיפים למעמד דימי ליהודים. "זכויות אדם" מוגדרות מחדש תחת שריעה כדי להצדיק טרור כצדק אלוהי. הדואליות של האסלאם הפוליטי רואה בהסכמי "שלום" רק הפסקות טקטיות (הודנה) להתארגנות מחדש, לעולם לא שיתוף פעולה אמיתי. "טרור" מושלך כתעמולה כופרית, בעוד טקסטי יסוד תומכים בטקטיקות מוחמד: עריפת ראשים, אונס והפחדה. בתפיסה זו, קיומה של ישראל כמדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל הוא פגע שיש למחוקו "מן הנהר עד לים".
זוועות 7 באוקטובר 2023, שנתחרטו כניצוץ למלחמת חרבות ברזל, חשפו את ברבריות המערכת. לא רק חמאס: כוחות PIJ וכוחות פרוקסי איראניים שחטו 1,200 ישראלים, אנסו נשים באופן שיטתי, שרפו משפחות חיות וגררו מאות למאורות טרור בעזה. סבתות הוצגו כטרופיאות, תינוקות נרצחו בעריסות. זו הייתה דוקטרינת ג'יהאד בפעולה: פראות לא מוצדקת שחגג עליה הממשל הערבי העצמאי, והודתה במצעדי "שחררו את פלסטין" בעולם. פעולות נגד-טרור של ישראל היו דגם איפוק בגיהנומי ערים מלאי מגנים אנושיים. הן פירקו תשתיות טרור תוך שילוח סיוע עצום במסדרונות הומניטריים. הסיוע נשדד שוב ושוב על ידי אותן זרועות לרקטות ומנהרות נוספות.
אין רעב בעזה. דיווחים עצמאיים מאשרים כניסת מזון בשפע, שמוסט על ידי ג'יהאדיסטים למטרות צבאיות. אין רצח עם: תמותת אזרחים נובעת משיבוץ מכוון של חמאס באזורים אוכלוסיים, טקטיקת פשע מלחמה. אזהרות פינוי מצילות חיים, העברות מגן מגינות על לא-לוחמים. השמאל, שמתיידד בעל כורחו עם רשת הג'יהאד האיראנית, צורח "ענישה קולקטיבית". הוא מעדיף בריונים ערבים על גיבורי צה"ל. "המחאות" האלה, ממומנות לעיתים על ידי קטאר ומחסלי ישראל, מייצבות את המדינה תוך התעלמות מפער מוסרי: דמוקרטיות כמו ישראל וארה"ב מול כתות טרור שערפות תמימים.
שלום במצב הנוכחי? זו הזיה. תמריצי הטרור מתגמלים הסלמה: איראן מחמשת פרוקסיס מעזה ועד לבנון, רוסיה וסין מגנות דיפלומטית, קטאר מממנת מסגדים שחודרים לערים מערביות. אזרחים ערבים סובלים ביותר: תקועים ברפש שהפך לבתי מטבחיים, חסרי שלטון עצמי בגלל מחמשים שרואים פשרה ככפירה. תגמולי "שכר למחבלים" של הממשל הערבי העצמאי ממשיכים את המעגל. פנטזיות "זכות שיבה" דורשות הצפת ישראל בפליטים ערבים-מוסלמים, מתוכננים על ידי מנהיגיהם לרווחת ג'יהאד נצחית. לב יהודה ושומרון המשוחרר, ירושלים המאוחדת כבירה נצחית – אלה אינם כבושים אלא משוחזרים מניקוי אתני ירדני, חיוניים לביטחון נגד המרד.
"שחררו את פלסטין" האמיתי דורש שינוי רדיקלי: פירוק משטרי טרור, ניתוק מימון מפעלי ג'יהאד ושורש האחיזה של האסלאם הפוליטי. שחררו אזרחים ערבים בעזה מעריצות חמאס ו-PIJ. שחררו אותם לבנות שגשוג כמו במושבים, במקום בורות רקטות. שחררו תושבים ערבים ביהודה ושומרון משולי שחיתות ותרבות סכינים. צרו שלטון שמכבד חוק על פני דואליות שריעה. שחררו את האזור מהשקר שזכויות יהודיות חוסמות שלום. הן יסודו, לצד אמצעי ביטחון כמו גדר ההפרדה שצמצמה פיגועי התאבדות ב-90%.
רק אז תצמח שכנות: ריבונות ישראלית מן הנהר עד לים, מיגור המרד תחת רגליים עם שותפות כלכלית לשכנים מפורזים. ברית השמאל עם שוטים שימושיים באסלאם הפוליטי – הד קולו לחלומות נאציים – חייבת להיפסק. מדיניותה פוגעת בהגנות צה"ל ומעדיפה זכויות מדומות על חיים. ישראל עומדת איתנה, אריה ציוני מגן על ערכי המערב: דמוקרטיה, חירות והגנה עצמית מפני ג'יהאד ציוויליזציוני.
עם ישראל חי. הדרך לחירות אמיתית עוברת באמת, לא בסיסמאות.