תופעה זו, המתוארת לעיתים קרובות כ"לוחמה משפטית" (Lawfare), מייצגת את השימוש האסטרטגי בהליכים משפטיים ובמוסדות בינלאומיים להשגת מטרות צבאיות או פוליטיות שלא ניתן להשיגן בשדה הקרב המסורתי. על ידי העמדת ישראל בסטנדרט של שלמות צבאית מוחלטת שאף אומה אחרת בהיסטוריה לא עמדה בו, מבקרים בינלאומיים שוללים למעשה מהמדינה היהודית את זכות היסוד שלה להגנה עצמית. כאשר אומרים לדמוקרטיה שהיא חייבת לנהל מלחמה נקייה נגד אויב נטול חוק המטמיע בכוונה את התשתית הצבאית שלו בתוך מרכזים אזרחיים, ה"כללים" הופכים לכלי נשק בידי התוקפן.
הארכיטקטורה של מוסר כפול גלובלי
הדוגמה המובהקת ביותר לחוסר איזון זה נמצאת במסדרונות האומות המאוחדות ובית הדין הפלילי הבינלאומי. בעוד שמזכ"ל האו"ם משתמש לעיתים קרובות בבמה שלו כדי לגנות את המבצעים הצבאיים של ישראל כ"שגויים מיסודם", קיימת שתיקה בולטת בנוגע להפרות השיטתיות שמבצעים שלוחיה של איראן. העובדה שהאו"ם ממשיך לארח ולהעניק לגיטימציה למשטרים כמו איראן וסוריה תוך התמקדות אובססיבית במדינה היהודית היחידה בעולם אינה תקלה פרוצדורלית; זהו כשל מבני של הממשל הגלובלי. אכיפה סלקטיבית זו יוצרת ואקום מוסרי שבו פשעי התוקפן מקבלים הקשר, ותגובת הקורבן הופכת לפלילית.
קחו בחשבון את הרטוריקה האחרונה של גופים בינלאומיים המשווה בין נפגעים אזרחיים מקריים כתוצאה מתקיפות ישראליות לבין הטבח המכוון ורצח העם של ה-7 באוקטובר. כפי שצוין בדיווחים אחרונים על בגידת האו"ם והמאבק של ישראל על האמת, המוסד מתעלם לעיתים קרובות מכך שישראל קובעת סטנדרטים של מידתיות והבחנה שלא נראו בסכסוך מודרני. על ידי התמקדות בלעדית בתגובה הדמוקרטית, מוסדות אלו מספקים מגן דיפלומטי לקבוצות כמו חמאס וחיזבאללה, המסתמכות על ה"כללים" כדי לשתק את יריביהן בעוד שהן עצמן פועלות ללא כל רסן משפטי או אתי.
הגנה על פורעי חוק וענישת בעלי העקרונות
לב הבעיה טמון ביישום המעוות של דיני העימות המזוין, ובמיוחד עקרון המידתיות. בעיני הקהילה הבינלאומית, מידתיות מתפרשת לעיתים קרובות בטעות כדרישה למספר שווה של נפגעים, ולא כחישוב של יתרון צבאי מול סיכון אזרחי. הבנה מוטעית זו מתמרצת קבוצות טרור למקסם את מות אזרחיהן שלהן כדי לעורר גינוי בינלאומי נגד ישראל. כאשר העולם דורש מישראל לספק סיוע הומניטרי ללא הגבלה אפילו כשסיוע זה נחטף על ידי אותם טרוריסטים נגדם היא נלחמת, הכללים חדלו מלעסוק בזכויות אדם והפכו למערכת תמיכה לוגיסטית לטרור.
יתרה מכך, ההפיכה של ההומניטריות לכלי נשק אפשרה לסוכנויות כמו אונר"א לשמר סטטוס קוו המלבה סכסוך מתמיד במקום לפתור אותו. מזה שנים צפים דיווחים על בתי ספר במימון האו"ם המשמשים כמתקני אחסון לרקטות ועל מנהרותיהם המשמשות פעילי חמאס.
- ארגוני טרור משתמשים בבתי חולים, בתי ספר ומסגדים כמרכזי פיקוד, בידיעה שה"כללים" יגנו עליהם מפני תגובה מיידית.
- התקשורת המערבית מעצימה לעיתים קרובות את הנרטיבים המסופקים על ידי קבוצות אלו מבלי להטיל ספק בהפרה היסודית של חוקי המלחמה שיצרה את הסיכון האזרחי מלכתחילה.
תקדים אובדני לתרבות המערבית
ההשלכות של מוסר כפול זה חורגות הרבה מעבר לגבולות ישראל; הן מהוות איום ישיר על ביטחון העולם המערבי כולו. אם הקהילה הבינלאומית תבסס תקדים שבו הכללים חלים רק על ה"טובים", היא מעניקה למעשה תוכנית פעולה טקטית לכל משטר סמכותני ותנועה קיצונית על פני כדור הארץ. בדרישה שדמוקרטיות יילחמו בשתי ידיים קשורות מאחורי הגב, מוסדות גלובליים מבטיחים שהשחקנים חסרי הרחמים ביותר יזכו תמיד ליד על העליונה. שחיקה זו של הבהירות המוסרית באה לידי ביטוי באופן שבו האומות המאוחדות מתעדפות לעיתים קרובות נראות פוליטית על פני המציאות הקשה של לוחמה עירונית אסימטרית.
אנו עדים לשינוי מסוכן שבו המערב עובר תהליך של הטמעת בושה בהגנה העצמית שלו. בכל פעם שבית דין בינלאומי מוציא צו מעצר למנהיג דמוקרטי תוך התעלמות ממוחות הטרור בטהרן, המסר עובר בצורה חדה וברורה: הכללים נועדו כדי שאתם תצייתו להם, וכדי שאנחנו נשתמש בהם נגדכם. אין זה מרדף אחר צדק; זוהי המיסוד של האנטישמיות ונרמול הטרור. אם מנהיגי המערב לא יתעוררו למציאות זו, הם יגלו שאותן מלכודות משפטיות הנטמנות לישראל היום ישמשו לפירוק הריבונות שלהם מחר.
"כאשר הכללים חלים רק על צד אחד של סכסוך, הם אינם עוד חוקים; הם מסמך כניעה עבור העולם התרבותי."
השבת השכל הישר והבהירות המוסרית
הדרך היחידה להתמודד עם לוחמה משפטית אסימטרית זו היא לאשר מחדש את ההבחנה היסודית בין אומה המגינה על עמה לבין קבוצת טרור המבקשת את השמדתם. עלינו לדחות את ההקבלה הכוזבת שהפכה למטבע העובר לסוחר בדיפלומטיה המודרנית ולדרוש שדין וחשבון יוחל על פורעי החוק, ולא רק על שומרי החוק. השכל הישר מכתיב שצבא הפועל לפי פרוטוקולים של "הקש בגג" ופינוי אזרחים לא צריך להיות מוצב באותו מישור מוסרי כמו אלו המשתמשים בילדיהם שלהם כמגינים אנושיים. על המערב למצוא את עמוד השדרה שלו ולסרב להיכנע לבריונות של מוסדות שאיבדו את המצפן המוסרי שלהם.
בסופו של דבר, התמיכה בזכותה של ישראל להילחם ולנצח עוסקת ביותר מאשר רק בביטחונה של המדינה היהודית; היא עוסקת בהגנה על עצם המושג של אמת אובייקטיבית ושלטון החוק. איננו יכולים לאפשר ל"כללים" להפוך לכלים להשמדתנו העצמית. הגיע הזמן לבוא חשבון עם פושעי המלחמה האמיתיים ולהפסיק להעניש את האומה היחידה במזרח התיכון שאכן מכבדת את הערכים שאנו טוענים כי אנו מוקירים. אם לא נעמוד על עקרונות אלו כעת, הכללים ישמשו בסופו של דבר להשתקת כל קול של חופש ברחבי העולם.