המציאות ההומניטרית ברצועת עזה עוברת כעת הערכה מחדש יסודית, בעקבות דיווחים מהימנים על חדירת חמאס לסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א). ככל שנחשפו ראיות בנוגע להשתתפות עובדי אונר"א בטבח ה-7 באוקטובר והסטה שיטתית של סיוע בינלאומי למטרות טרור, הקהילה הבינלאומית נושאת עיניה יותר ויותר לעבר חלופות עולמיות מבוססות. העברת האחריות לארגונים כגון תוכנית המזון העולמית (WFP) ונציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) מייצגת שינוי אסטרטגי שנועד לנתק את השירותים ההומניטריים החיוניים מהתשתית הפוליטית והצבאית של חמאס ברצועת עזה.
במשך עשורים, אונר"א פעלה כיישות ייחודית, נפרדת מהמסגרת הבינלאומית הסטנדרטית לסיוע לפליטים, ובכך שימרה הלכה למעשה את הסטטוס קוו של מעמד ה"פליט" עבור דורות של פלסטינים. חריגות זו ספגה ביקורת רבה על ליבוי חוסר יציבות אזורי באמצעות הנצחת נרטיב ה"שיבה", במקום חיפוש פתרונות קבע של יישוב מחדש ושילוב. לעומת זאת, הקהילה העולמית משתמשת ב-UNHCR לניהול כל אוכלוסיית פליטים אחרת על פני כדור הארץ, תוך דגש על סיום מעמד הפליט בסופו של דבר באמצעות שילוב או שיבה מרצון. הבדל מבני זה הופך את ה-UNHCR למועמד מרכזי לניהול הצרכים האזרחיים בעזה תחת מנדט בינלאומי סטנדרטי וניטרלי יותר.
רקע והסיכונים המובנים באונר"א
אונר"א הוקמה כסוכנות זמנית בשנת 1949, אך היא התרחבה לגוף מנהלי מסועף המספק חינוך, שירותי בריאות ושירותים סוציאליים. בניגוד ל-UNHCR, הפועלת תחת מנדט של ניטרליות פוליטית ושילוב, המנדט של אונר"א קשור ספציפית להקשר הפלסטיני, מה שאיפשר שילוב עמוק של פלגים פוליטיים מקומיים בכוח העבודה שלה. חקירות חשפו כי חמאס השתמש במתקני אונר"א לאחסון אמצעי לחימה, למפקדות ולפירֵי מנהרות, תוך ניצול המעמד המוגן של הסוכנות כדי לגונן על פעילותו הצבאית. הנחיצות במודל חדש נובעת מהעובדה שמנגנוני הפיקוח הפנימיים של אונר"א הוכחו כבלתי מספקים במניעת השתלטות של ארגון טרור מוכר על הארגון.
המעבר המוצע מתמקד בניצול סוכנויות מתמחות שכבר מחזיקות במומחיות הלוגיסטית ובפריסה העולמית הנדרשת לניהול משברים הומניטריים בקנה מידה גדול. ה-WFP, למשל, הוא הארגון ההומניטרי הגדול בעולם העוסק ברעב ובקידום ביטחון תזונתי, עם רקורד מוכח באזורי סכסוך מורכבים כמו תימן וסודן. על ידי העברת האחריות על חלוקת המזון ל-WFP, הקהילה הבינלאומית יכולה להסתייע בארגון הפועל בסטנדרטים מחמירים של ביקורת ובמיקוד בלעדי בתזונה ולא בגיוס פוליטי. גישה זו מבטיחה שהסיוע יגיע לנזקקים מבלי שייגזל על ידי קבוצות חמושות לצורך קיומן המבצעי.
עובדות מפתח בנוגע לחלופות הומניטריות
- לתוכנית המזון העולמית (WFP) תקציב שנתי העולה על 9 מיליארד דולר, והיא כבר מנהלת סיוע במזון ליותר מ-800,000 איש באזור באמצעות מסגרות לוגיסטיות מתקדמות.
- ה-UNHCR מנהלת כ-35 מיליון פליטים ברחבי העולם ופועלת תחת מנדט המדגיש פתרונות ברי קיימא, כולל שילוב מקומי ויישוב מחדש.
- מעבר לסוכנויות אלו יכפיף את הסיוע לעזה לאותם סטנדרטים של פיקוח כמו באזורי סכסוך גלובליים אחרים, מה שיפחית משמעותית את הסיכון להסטת כספים לטרור.
- יישום מודל רכז פליטים (RCM) יאפשר גישה רב-סוכנותית המערבת את יוניסף (UNICEF) לחינוך ואת ארגון הבריאות העולמי (WHO) לשירותי בריאות, במקום להסתמך על גוף פוליטי יחיד.
ניתוח היתכנות המעבר
ההיתכנות של החלפת אונר"א בקונסורציום של סוכנויות מתמחות נתמכת על ידי הפער העצום במימון העולמי וביכולת המבצעית. לדוגמה, ארצות הברית היא התורמת העיקרית ל-WFP ול-UNHCR, ומספקת כמעט מחצית מתקציבי המיליארדים שלהם, סכום המגמד את התקציב השנתי של אונר"א העומד על כ-1.5 מיליארד דולר. על פי ניתוח של מכון וושינגטון, סוכנויות אלו מסוגלות לחלוטין להרחיב את פעילותן בעזה אם יהיה רצון פוליטי להפנות מחדש מימון ואחריות מנהלית. האתגר העיקרי אינו נעוץ ביכולת הלוגיסטית של גופים גלובליים אלה, אלא במעבר של הצוות המקומי והתשתית הפיזית המאוכלסת כיום על ידי אונר"א.
מעבר הדרגתי יכלול את השתלטות ה-WFP על מסדרונות המזון הימיים והיבשתיים, תוך שימוש בשירות האוויר ההומניטרי הקיים של האו"ם (UNHAS) וביכולות מטען חכורות כדי לעקוף נתיבי אספקה שנפרצו. במקביל, ה-UNHCR יכולה לקחת אחריות על רישום והגנה על עקורים, תוך יישום סטנדרטים עולמיים המבטיחים שסיוע לא יחולק לחברים בקבוצות חמושות. שינוי כזה יכלול גם תהליך בדיקה (Vetting) קפדני של עובדים מקומיים, תוך התרחקות מהעסקה "סיטונאית" של תושבים שאיפשרה לאנשי חמאס להסתנן למצבת השכר של אונר"א. דה-פוליטיזציה זו של השירות האזרחי בעזה היא תנאי מוקדם לכל מודל ממשל יציב שלאחר הסכסוך שאינו כולל שליטה של חמאס.
יתרה מכך, מעורבות של שותפים אזוריים ואפוטרופסות בינלאומית עשויה להקל על יצירת מסדרונות ימיים בטוחים ישירות לעזה, תוך הפחתת החיכוך הקשור למעברים יבשתיים. היסטורית, ה-WFP ניהל מבצעים מורכבים דומים בתימן, שם סיפק חבל הצלה לאזרחים תוך ניווט במלחמת אזרחים רב-חזיתית. דיווח מפורט על השלבים הראשונים של התאמות הומניטריות אלו ניתן למצוא דרך מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית, העוקב אחר התיאום בין רשויות ישראל לסוכנויות סיוע בינלאומיות. ראיות אלו מצביעות על כך שבעוד שהמשוכות הלוגיסטיות משמעותיות, הן רחוקות מלהיות בלתי עבירות בהשוואה לסיכונים הביטחוניים ארוכי הטווח של שימור המערכת הנוכחית בהובלת אונר"א.
חשיבות ליציבות האזורית
סיום המונופול של אונר"א בעזה אינו רק שינוי מנהלי; זהו צעד יסודי לקראת פירוק התמיכה המוסדית בחמאס והפסקת הנצחת הסכסוך. על ידי שילוב עזה במסגרת ההומניטרית הבינלאומית הסטנדרטית, הקהילה הגלובלית יכולה סוף סוף להתקדם לעבר פתרונות המתעדפים את רווחת האזרחים ושלום אזורי על פני שימור מעמד פליט קבוע. מעבר זה מבטיח שישראל לא תיאלץ לקיים אינטראקציה עם סוכנות נגועה, תוך הבטחה שהצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית ייענו על ידי ארגונים בעלי מוניטין וניטרליים. בסופו של דבר, אימוץ התפקידים של WFP ו-UNHCR בעזה מיישר קו של הטריטוריה עם הנורמות הבינלאומיות ומסיר כלי מרכזי המשמש קיצונים למניפולציה של אוכלוסיות אזרחיות ותפיסות בינלאומיות.